רב"ז יורה דעה רכד

לדוחק לפרש זה שעלה על דעת הרא"ש לומר דהא דשמע שמועה קרובה בשבת. היינו דיום שבת הי' יום כ"ט. דע"כ מיירי היכא שנתייאשו בשבת מלקברו. מצאתי וראיתי שהוא תירוץ מרווח רווח גמדא ופשטה להו בתלמודא דמערבא. ובמחכת"ה אישתמיט מיני' ירושלמי מפורש בפ"ג דמ"ק ה"ה, דהקשו שם ממש כעין קושיית הדג"מ. וניחא להו לתרץ שם בתירוצא חדא כתירוץ זה דמיירי בנתייאשו בשבת כאמור. וז"ל הירושלמי שם: ר"ח בשם רב, חל יום שמיני שלו להיות בשבת [וערב הרגל בשבת] מגלח בערב שבת. ופריך האיך אפשר שחל יום השמיני בשבת, וכי נקבר בשבת? ומשני: תיפתר שגוררתו חיה, ונתייאשו בשבת מלבקשו ומשנתייאשו לקברו, תל האבילות ושמיני שלו בשבת. ור' אבון משני, תיפתר שנסתם הגולל ערב שבת עם חשיכה [ואחר שנסתם הגולל תל האבילות בשבת. ושמיני שלו בשבת]. ופריך האיך אפשר שיסתום הגולל בשבת ומשני: תיפתר שסתמו עכו"ם וכו' ע"ש. ועיין בתוס' מ"ק י"ז ע"ב ד"ה כשחל שמיני בשבת. שהביאו ג"כ להתי' הא' של הירושלמי הנ"ל. ע"ש. וכן הוא במרדכי פ"ג דמ"ק סי' תתצ"ט. וכן מצאתי באור זרוע הגדול הל' אבילות סי' תכ"ד. שהביאו ג"כ להאי תירוצא שבירושלמי הנז' ע"ש, וא"כ עפי"ז איפוא מצינו לתרוצי גם לדברי הרא"ש ושארי פוסקים הנ"ל שעלה על דעתם לומר דהא דשמע שמוטה קרובה בשבת, היינו דיום השבת הי' יום כ"ט. דע"כ מיירי היכא דנתייאשו בשבת מלקברו. או דמיירי בגוונא אחרינא וכתי' הב' שבירושלמי הנזכר. וא"כ קמה וגם נצבה פרושו של הגהת אה"ע שהביא הדג"מ הנ"ל שפירש דברי הרא"ש הנ"ל דמיירי שנתייאשו בשבת מלקברו. ופירושי זה אמת ויציב כמבואר בירושלמי הנ"ל. וכן יתפרשו כל הפוסקים הנזכרים שהוכיחו כהוכחת הרא"ש הנ"ל ועפ"י האמור. ממילא אזדא ההוכחה מהרא"ש ושארי הפיסקים הנ"ל לומר דס"ל דמונין מיום המיתה. ויותר נראה נכון לומר דרוב הפסקים הקדמונים הסכימו לדעת הגאון ר נו חננאל ז"ל דמונין מיום הקבורה. ורק שיטת הריב"ב הוא דס"ל דמונין מיום המיתה. ולא נוכל אנו לסמוך על דעתו נגד דעת הגאון רבינו תננאל ז"ל שכל דבריו דברי קבלה כאמור והאיר ה' את עיני ומצאתי בשו"ת פני יהושע (שהיה רבו של מרן הש"ך ז"ל) בח"א יו"ד סי' ט. שנשאל ג"כ בשאילתא דא. ופתח דבריו יעיר ג"כ להוכית מהרי"ף והר"ן הנ"ל כהוכחת הדג"מ הנ"ל לומר דמינין מיום המיתה. אולם בסוף דבריו דתה ראי' זאת, עפ"י מה שמצא אח"כ בירושלמי הנ"ל. והוא ממש כמו שהערותי [ותימה על הגאון בעל פנ"י ז"ל שלא הביא שהירושלמי הנ"ל מובא גם בתוס' ובמרדכי הנ"ל] אלא שהפנ"י ז"ל הוסיף להוכיח ה הלכה זאת דמונין מיום הקבורה גם מהמרדכי פ"ג דמ"ק סי' תתצ"ג. ומש"ע יו"ד סי' שע"ה. וסיים דאין ספק כלל דמונין מיום הקבורה יע"ש. ותיתי לי דבעזה"י קיימתי להעיר מהירושלמי מסברא דנפשאי. וגם אנכי הוספתי מיא וקמחא לברר הדברים באר היטב. וגם לרבות מצאתי תנא דמסייע לדברינו, אחד המיוחד מגדולי קדמוננו, ה„רבינו חננאל“ ז"ל, דפסק להדיא הכי, דמונין מיום הקבורה כדאמרן

השתא הכא ניתי ונתזה דבחנם הניח הנקה"כ יו"ד סי' ת"ב הנ"ל ד"ז בצ"ע. כי מרן הש"ך ז"ל אלו היה ראה או ידע שכבר הורה זקן רבו הגאון בעל פני יהושע ז"ל דמונין מיום הקבורה ודאי היה נמשך אחריו לפסוק כו תי'. דהתלמיד מסתמא כרבו סבירא לי' (כשבת קכ"ח ע"א, ובתוס' שבועות מ"ב ע"א סוד"ה כל יע"ש). כש"כ שלא היה מפקפק על דברי רבו כלל להנית הדבר בצ"ע. ומה גם עתה שיוצר המאורות, הופיע לנו אור יקרות, ומצאנו וראינו שגם רבינו חננאל ז"ל סבירא לי' הכי, ודאי הכי נקטינן. וזה ברור

וראיתי בס' חכמת אדם כלל קנ"ז דין ו' שהעתיק רק דברי הב"ח והדרישה והש"ך בשם מהרש"ל. וכתב: דמה שהנקה"כ מפקפק בזה מדברי הר' ירוחם שכתב אחר ל' לקבורתו: נ"ל דהיינו דמסתמא נקבר באותו יום, עכ"ל. והנה מה מאוד דתיק פירושו בהר' ירוחם. ולדבריו יותר הו"ל להר' ירוחם לפרש דלאחר ל'. היינו לאחר ל' יום מיום המיתה. וכמו שהראיתי לדעת שיטת הריב"ב שפירש להדיא כן כנזכר. וע"כ דדעת הר' ירוחם סתמא כפירושו דמונין מיום הקבורה. כמבואר בתשו' מהר"י ווייל. ובשו"ת פני יהושע. והגהת אה"ע הנ"ל. והגאון רבינו חננאל ז"ל הוא תנא דמסייע להו בזה כאמור א): **(א) הלום הראני בני הרה"ג וכו' מוה"ר חנוך העניך נ"י, ב בהגהות יד שאול על היו"ד בסי' ת"ב, שציין להשו"ת פנ"י הנ"ל. וגם בעציון ירושלים על הירושלמי שם ציין להשו"ת פנ"י והדג"מ ולא העיר מכל מה שהערותי בזה בס"ד. שוב הראני בני הרה"ג רא"ה נ"י, עוד בהגהות „מעשה אילפס“ על הרי"ף מהגאונים בעלי מפרשי הים ז"ל (שנדפסו בווילנא) שהעירו ע"ז שהביא המרדכי שם בסי' תתצ"ט בשם הירושלמי הנ"ל דתיפתר שגוררתו חיה ונתייאשו בשבת מלבקשו. וכתבו בשם ג"מ שהקשה דלוקמי כגון שבא לו שמועה קרובה בשבת דעולה מן המנין? והוכיח דהירושלמי סובר דאין עולה ע"ש והנה מה מאוד פליאה נשגבה בעיני על הגאונים בעלי „מפרשי הים“ ז"ל שהיו תנאי ירושלמי. האיך אישתמיט מינייהו במחכת"ה, דגם תירוץ זה מבואר שם בירושלמי בשם „אית דבעי מימר“ עש"ה. אמנם כן י"ל עפי"ד התוס' מ"ק י"ו ע"ב ד"ה כשחל ע"ש. ומדברי התוס' אלו משמע דלא הי' בגירסתם תירוץ זה בירושלמי אך י"ל דכוונת התוס' שלא כתבו גם על תי' זה דבירושלמי „מוקי לה“. משום דחכמי ירושלמי נקטו בלשונם לישנא קלילא בתי' זה בשם „אית דבעי מימר“ ולא בלשון „תיפתר“ כבתירוצי קמאי הנ"ל. ועיין ב„מראה הפנים“ על הירושלמי שם בד"ה אית דבעי מימר. שכתב דדחוק הי' בעיני בעלי התוס' ז"ל. ולא ניחא להו הני תירוצי קמאי. ולהכי כתבו להאי תירוצא בסתם. עש"ב. ומדברי המרה"פ אלו הם קצת סייעתא להדג"מ הנ"ל שחשב לדוחק לתרץ דמיירי שנתייאשו בשבת מלקברו. אולם כל המעיין יראה דמלשון הירושלמי מבואר להדיא דהני תירוצי קמאי נחשבו בעינייהו לטעם כעיקר. ודברי המרה"פ בעצמם דחוקים המה מאוד. ועיין ב„שירי קרבן“ על הירושלמי שם שהקשה מהירושלמי על הגאון רבינו יחיאל. מובא בטור יו"ד סי' ת"ב (ועיין בט"ז יו"ד סי' ת"ב סק"ה) שכתב שאין שבת עולה לו בתחלת המנין והרי מהירושלמי מבואר איפכא ע"ש. ועיין בברכי יוסף (יו"ד סי' ת' בשיו"ב ד"א) שהביא בשם כנה"ג בתשו', במי ששמע שמועה קרובה בשבת, יש להחמיר שאין עולה בתתלת המנין ע"ש. ותמהני דהרי אנן פסקינן איפכא ביו"ד סי' ת"ב סעיף ז'. ורק הר' יחיאל ס"ל הכי. והרי מהירושלמי הנ"ל איפכא שמעינן, כאמור. ועיין בהגהות הרש"ש במ"ק י"ז ע"ב על הגמ' דאמרינן שם אלא שחל שמיני שלו להיות בשבת. וציין להתוס' בד"ה כשחל הנ"ל, והקשה ג"כ על הר' יחיאל בזה ע"ש. ובמחכת"ה אישתמיט מיני' דברי ה„שירי קרבן“ הנ"ל. וגם מה שתירץ הרש"ש שם עפימ"ש הש"ך יו"ד סי' ש"מ סק"מ בשם הרמב"ן ע"ש. יעיין בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"א שפסק להדיא דימי הפסקה עולין לו ע"ש

)** ועתה אסקינא שמעתא אליבא דהלכתא דמונין מיום הקבורה. דלא כה„חכמת אדם“. וכן הלכה. וזה ברור. זו"ז אין אומר ואין דברים. ה' מכשול ואבני נגף מעמו ירים

בצלאל זאב שאפראן