רב"ז יורה דעה רכא

בזיון, וליכא כאן כפרה וכו', עכ"ל וי"ל מהרא"ש פ"ג דמ"ק רס"י צ"ד שהביא מהא דתניא בא"ר דהנפלים ובן ח' חי, ובן ט' מת. אין מתעסקין עמו לכל דבר וכו' עכ"ל. ומשמע לכאורה דהנפלים. א"צ קבורה כלל אולם בתשו' הרשב"א ז"ל סי' תשס"ג, מובא גם בד"מ ובש"ך יו"ד סי' שמ"ה סק"א. כתב, דלאו לענין קבורה אמר כן. ע"ש] מ"מ בנידון דידן דבביה"ק שם הו קוברים ילדים קטנים, וגם נפלים. פשיטא דאסור לחפור, כדבר האמור

(ב) עוד טעמא אחרינא איכא בנידון דידן דאסור לחפור במקומות הפנויות הנ"ל. משום דיש לחוש דע"י החפירה, יפתחו גוללי קברים. ואפי' אם לא יחפרו כל כך בעומק, עד שיגיעו לראות בניוול המתים. מ"מ אם רק יגעו בגוללי הקברים, שבודאי נרקבים, אחרי אשר חלפו עברו עליהם שנים הרבה ארבעים וחמשים שנה וטמונים בעפר כנ"ל. וא"כ קרוב לודאי שיפתחו גוללי הקברים. ועי"ז יתבלבלו המתים. וכמש"כ הכלבו, מובא בב"י ובט"ז וש"ך בסי' שס"ג הטעם שאין מפנין את המת ממקום למקום, לפי שהבלבול קשה למתים שמתיראין מיום הדין. וזכר לדבר: שישנתי אז ינוח לי' יע"ש. וא"כ הכא נמי בפתיחת הגוללים יגרמו בלבול וחרדה להמתים מא מת הדין. וכמש"כ הגאון ר"ד אופנהיים בהתשובה שבסוף שו"ת חו"י, והחכ"צ סי' מ"ז והנו"ב ז"ל במהד"ת סי' קס"ד דגם בפתיחת הגולל לבד, איכא חרדת הדין יע"ש א).**(א) עיין בשו"ת שב יעקב סי' ס"ד, מובא גם בעקרי הד"ט הל' קבורה סי' כ"ח, שכתב לענין ילדה בת ט"ו חדשים שנקברה וכו'. וז"ל: שלא לפתוח קברה ואף דלפמש"כ הטור ומרן דלפתוח הקבר בלי פינוי מותר. וגם לפימש"כ הט"ז והש"ך דהאיסור הוא מפני שמתיראין מן הדין וכו' ואף דמטעם ניוול אין בה שאתמול קברוה, ובזמן מועט כזה אינה מנוולת. מ"מ כבר כ' מרן בסי' שס"ג בשם הירושלמי שאין לפתוח שום קבר אחר שנסתם הגולל אפי' לבדוק אחר ב' שערות וכו' עכ"ל. ובמחכת"ה כל דבריו תמוהים. שבטור ובב"י ז"ל לא נמצא כלל מש"כ הוא ז"ל בשמם, דלפתוח הקבר בלי פינוי מותר. וגם מש"כ מהט"ז והש"ך דהאיסור הוא מפני שמתיראין מן הדין. במחכ"ת אישתמיטתיה דגם מרן הב"י ז"ל הביא טעם זה בשם הכלבו כנ"ל וגם מש"כ דהב"י בסי' שס"ג הביא בשם הירושלמי שאין לפתוח שום קבר אחר שנסתם הגולל וכו'. כלומר אפי' במקום דליכא משום ניוול ובמחכת"ה שגה בזה, דהב"י לא הזכיר כלל ד"ז בשם הירושלמי. רק הביא בשם רבינו ירוחם בשם א"ר דאסור לפתוח הקבר אחר שנסתם הגולל אפי' לבדוק אחר ב' שערות. אבל שם עיקר הטעם הוא משום ניוול. כמפורש יוצא בגמ' ב"ב קנ"ד ע"ב. וכמו שבארתי ד"ז בעזהשי"ת באר היטב לעיל אות א':)** ואע"ג דהגאון בעל תב"ש ז"ל בבכור שור בחי' לסנהדרין מ"ז ע"ב, כתב וז"ל: דקטן ליכא חששא כולי האי בפתיחת קברו, דאמרינ הטעם מפני שחרד וסבר דלדינא מתבעי, והרי עדיין לא חטא עכ"ל. וכ"כ בשו"ת שב יעקב סי' ס"ד ע"ש. וכן בסוף שו"ת חו"י, בתשובת ר"ד אופנהיים, הביא בשם הגאון בעל עבודת הגרשוני ז"ל דס"ל הכי דבקטן ליכא משום חרדת הדין ע"ש ל מ"מ הגאון ר"ד ז"ל השיג שם עליו, והוכיח מב"ב קנ"ד ע"ב הנ"ל דאין חילוק בין קטן לגדול. ועיין בתשו' חכ"צ סי' מ"ז מש"כ ע"ז. ובסי' נ' כתב החכ"צ וז"ל: דמשום חרדת הדין אין לחלק בין קטן לגדול, דלפעמים גם קטנים נמי מיענשו. כדאשכחן בזוה"ק בהאי ינוקא וכו'. ויעיין בס' חסד לאברהם מעין ה' נהר ג' שיש דין אפי' לקטנים וכו' עכ"ל. ועיין בס' מעבר יבק (שפת אמת פי"ג) שכתב, שאפי' יונקי שדים אינן ניצולין מחיבוט הקבר ע"ש. וחיבוט הקבר היא עד לאחר שנתאכל הבשר. כמש"כ ב„קרבן עדה“ על הירושלמי מ"ק פ"א ה"ה, ד"ה שנינוחו ע"ש, וכן בשו"ת נו"ב מהד"ת סי' קס"ד כתב וז"ל: לפי דעת המקובלים וכן הסכימו גם המחקרים שיש גלגול נשמות. א"כ בכל קטן שייך חרדת הדין על מעשיו בגלגול הראשון עכ"ל. ומצאתי בס' בינה לעתים, בחי' על הל' יו"ט, להגאון בעל כרתי ופלתי ז"ל (בפ"א הכ"ג) שכתב וז"ל: ובסנהדרין מ"ו ע"ב, מספקא לי' להש"ס, אי קבורה משום בזיונא, או משום כפרה. וי"ל א"כ קטן בן יומא דכלו חדשיו דהי' צריך קבורה מה"ת וכו' ומאי כפרה יש כאן וכו' וליודעי חן אשר החליטו ענין גלגול הנשמות, לא קשה מידי. וזה אחד מן הראיות שדברו חז"ל בתלמוד ודרשו ג"כ דרש הגלגול, דלא כהרמב"ם, עכ"ל. ב)**(ב) ואני מצאתי עוד שדברו חז"ל בתלמוד מענין גלגולי נשמות. שהרי אמרו בשבת קנ"ב ע"ב: ומלאך אחד עומד בסוף העולם, ומלאך אחד עומד בסוף העולם ומקלעין נשמתן זל"ז, שנאמר „ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע“. והמהרש"א ז"ל בח"א שם ד"ה והיתה נפש כתב וז"ל: ויש בזה המאמר סוד גלגול נשמות וכו' וסמכוהו אקרא הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר' וכו', עכ"ל. ומצאתי עוד בנדה ל' ע"ב שאמרו: „כי לי תכרע כל ברך“ זה יום המיתה „תשבע כל לשון“ זה יום הלידה. והמהרש"א בח"א שם ד"ה ואמר, כתב: שנראה שהקדים יום המיתה, ואח"כ יום הלידה, כענין ששמעתי בסוד גלגול הנשמות וכו' ע"ש והמהרש"א ז"ל לא הראה באיזה מקומן סמכוהו חז"ל סוד גלגול הנשמות אקרא „הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר“. ואני מצאתי סמך זה ב„זוהר חדש“, במה"נ לפרשת תצא יע"ש. ומצאתי עוד ב„זוהר חדש“, במדרש רות דף ס"ט (דפוס אמשטרדם) בד"ה ר' נחוניא ב"ר יוסי סמך סוד זה על שני כתובים. על הא דכתיב: „הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש“ וגו'. ועל הא דכתיב: „על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו“ וכו' עש"ה. ועיין בס' דברי שאול בשה"ש, כתב בשם המגיד מישרים ז"ל דג' פעמים אדם מתגלגל, ואסמכי' אקרא: על שלשה פשעי ישראל וגו' יע"ש, ובמחכת"ה אישתמיטתיה דברי ה„זוהר חדש“ במדרש רות הנ"ל. ועיין זוה"ק ר"פ משפטים, שפתח ר"ש בסדורין דגלגולא, עש"ה.)**

גם הלום ראיתי במל"מ פי"ג מהל' אבל ה"ט, שכתב וז"ל: אם אסור להתפלל בתוך ד"א של קבר קטן או אשה. עיין בתשו' מהריט"ץ בחי' לפ' א"נ, עכ"ל. והמל"מ ז"ל לא ם סיים מש"כ המהריט"ץ לדינא. ובבאה"ט או"ח סי' מ"ה סק"א, כתב בשם תשו' מהריט"ץ דאסור להניח תפילין ולקרות ק"ש אצל קבר של קטן אולם בס' א"ר על או"ח בסוס"י כ"ג הביא מש"כ מהריט"ץ בתשו' מילתא בטעמא דבקבר של קטן שייך לועג לרש, משום דשמא הוא נשמת אדם גדול, עכ"ל. וכ"כ הפמ"ג או"ח סי' כ"ג בא"א סק"ב בשם א"ר ע"ש. [עיין בפתח"ת יו"ד סי' שס"ג סק"א שהביא בתשו' מהריט"ץ איפכא ע"ש. ובמחכת"ה אישתמיט מיניה כל הנ"ל] וא"כ עפי"ז בנידון דידן, פשיטא דגם בקטן שייך חרדת הדין, דשמא הוא נשמת אדם גדול, כאמור

(ג) ולכאורה יש לדחית טעם זה השני. דהרי זה כארבעים חמשים שנה שפסקו וחדלו לקבור באותן המקומות הנ"ל. וא"כ מעת שהיו קוברים בשם, הרי הוא זמן ארוך. וא"כ י"ל שכבר נתאכל בעפר בשר הילדים והילדות הקטנים, ונרקבו, עד ששבו לעפר ממש. ופשיטא דלא שייך עוד לחוש לבלבול וחרדת הדין כלל. וכ"ת הא עצמות שבהם יוכלו להתקיים לאחר מיתה זמן ארוך מאוד, וכש"כ הקטנים שאין בהם קנאה, ואין עצמותיהם מרקיבין. כשבת קנ"ב ע"ב. וכש"כ עצם נסכוי שאינו נרקב כלל כמד"ר בראשית פכ"ח. מובא בתוס' ב"ק ט"ז ע"ב ד"ה והוא. ובט"ז או"ח סוס"י ש'. ובפמ"ג במ"ז שם. ועיין שו"ת חת"ס חיו"ד סי' של"ז שהוכיח מכמה דוכתי בש"ס שהעצמות יוכלו להתקיים לאחר מיתה זמן רב [בתשובה לעיר דאראבאן הארכתי הרבה להעיר בדברי החת"ס ז"ל ואכמ"ל]. וא"כ אפי' לאחר זמן ארוך,