רב"ז יורה דעה ריז

אמנם כן אין להביא ראי' גמורה, מהנך עובדות דירושלמי שבת פי"ב ה"ג. ופ"ב דתענית ה"ב הנ"ל. לנידון שהתחלנו באות ג'. היכא, שמכבדים לאחד, בתור אדם המעלה, במקום הראשון. ואח"כ, בא עוד אחד, הגדול יותר במעלה מהראשון, דאין רשאין להוסיף עוד מקום א', לפני מקומו הראשון. דשאני בהנך עובדות דירושלמי הנ"ל, דרצו לדחות אותם ממקומן הראשון, ולהורידן, שלא יהיו נכנסין בכל יום תחלה לפני הנשיא, רק לעשותן שניים. בד"ז שפיר אמרינן, דכיון שזכו להיות ראשונים, אין דוחין אותם ממקומן. משא"כ בנידון שהתחלנו, דאדם המעלה, שכבדוהו במקום ראשון. עדיין במקומו עומד, בלי שום דחיה ועקירה, ממקום למקים. רק שרצו להוסיף עוד מקום א' לפני מקומו. שפיר י"ל דרשאין לעשות כן

(ה) אבל יש להעיר בד"ז, מברכות כ"ח ע"א, בעובדא דר"ג וראב"ע, דא"ל דביתהו דראב"ע, לראב"ע: דלמא מעברין לך וכו'. ופירש"י ז"ל, ד"ה: ה"ג דלמא מעברין לך וכו'. ול"ג מעלין בקודש, עכ"ל ובמהרש"א בחיא"ג שם, כתב לקיים גירסת הספרים הישנים, דראב"ע השיב לה באמת, מעלין בקודש ע"ש. וראה זה מצאתי בספר „ברכה משלשת“, ב„תוספת ר' יהודה החסיד“ ז"ל, בברכות כ"ח שם, שגרס גירסא הישנה „גמירי מעלין בקודש“, וכתב וז"ל: כלומר מעלין בקודש ולא יעברוני, אם לא בפשיעתי, ומסקנא נמי הכי הוה, שלא העבירוהו, אלא הי' גם הוא נשיא. וא"צ למוחקו כפירש"י ז"ל, עכ"ל. וכן מצאתי עור שם, בתוספת הרא"ש“ ז"ל, שגם הוא ז"ל כתב לקיים הגירסא הישנה, כמעט ככתבו וכלשינו של תוס' ר"י החסיד ז"ל הנ"ל. ברוך יוצר המאורות, שהאיר לנו אור חדש, לקים גירסא זו הישנה. ומצאתי עוד בשו"ת הריב"ש ז"ל, בסי' רע"א, באד"ה שלישית. שגרם ג"כ גירסא זו. הרי תלתא נביאי, שהתנבאו בסגנון אחד, דגירסא הישנה היא אמת לאמתה של תורה. ומצאתי בירושלמי פ"ו דפסחים ה"א. בהא דאמרו: ג' הניחו כתרן בעוה"ז. ואמר רבי, דראב"ע תניין הוה (עיין בב"מ פ"ה ע"א, דשם רבי לא הזכיר כלל מראב"ע. וצ"ע). והק"ע בפי' הב' שם, פי', דראב"ע תניין הוה. כלומר דהוא הי' השני אחר ר"ג. שלא העבירו לראב"ע, אלא ר"ג דרש שתי שבתות, וראב"ע שבת שלישי. וכן פי' הפ"מ שם. אבל הגירסא שלפנינו בגמ' ברכות כ"ח ע"א, דר"נ הי' דורש תלתא שבתא, וראב"ע חדא שבתא. והגאון רי"ב ז"ל הגיה בגליון הש"ס שם, דיותר נכון לגרום, דר"ג הי' דורש שתי שבתות. כמש"כ בהקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש ביבמות. ומהק"ע והפ"מ הנ"ל, מוכח ג"כ דס"ל כגירסא זו ועפי"ז אתי שפיר דלא קשה מידי קושית המהרש"א בחיא"ג ברכות כ"ח ע"א ד"ה אלא, שכתב וז"ל: ולא ידענא דכיון דהוה ראוי להיות כל אחד דורש בחדא שבתא, אלא משום קנאה לא עשו כן וכו'. אכתי תסגי לי' לר"ג תרי שבתא, וראב"ע חד שבתא, עכ"ל. ועפ"י מה שכתבתי באמת כן הי', כאמור. וא"כ ממילא מוכח, דאין זאת הורדה לראב"ע, דכיון שלא העבירוהו מלהיות נשיא. ועדיין במקום כבודו הוא עומד, בתור נשיא. אלא שהקדימו לר"ג, להעדיפו ביותרת הכבוד, שידרוש שתי שבתות. וראב"ע יהיה „שני“ לו. כלשון הירושלמי „תניין הוה“. זאת לא מיקרי העברה והורדה ג) **(ג) ועפי"ז יש להעיר על השו"ת מבי"ט בשניות שבח"ב סי' ר', שפסק דבכל השררות, כמו שאין יכולים להעבירו, כן אינם יכולים לשתף אחר עמו, כמו גבי מלך דכתיב „שום תשים עליך מלך“ „מלך“ ולא שנים. וממנו אנחנו לומדים לשאר שררות, שדבר אחד לדור, ולא שנים (כסנהדרין ח' ע"א) ואפי' יש ראוי אחר יותר ממנו וכו' עכ"ל ועיין בשו"ת גו"ר חיו"ד כלל ג' סי' ז' שפסק דיוכלו לשתף אחר עמו ובסי' ח' חלק עליו מהר"י אריפיל ז"ל ופסק דבמינוהו הקהל, אין לשתף אחר עמו ע"ש. ועפ"י האמור קשה, האיך היו משתפים לר"ג ולראב"ע שיהיו שניהם נשיאים, וצ"ע:)** וראה זה מצאתי בירושלמי ברכות פ"ד סוה"א, דשם איתא, דלא הורידוהו לראב"ע מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין. וכ"ה בירושלמי תענית פ"ד סוה"א [והפ"מ על הירושלמי ברכות ותענית הנ"ל. פי': דר"ג חזר לנשיאתו, עכ"ל. ותימה שהרי בתוס' ר"י החסיד ז"ל, ובתוס' הרא"ש ז"ל, כתבו להדיא, דראב"ע גם הוא היה נשיא, יחד עם ר"ג, כנזכר. וצע"ג] ועפי"ז י"ל דכש"כ בנידון שבאית ג' היכא שכבדו לאדם המעלה, במקום ראשון ועדיין במקומו עומד. רק רוצים להוסיף עוד מקום אחד, לפני מקומו, דרשאים לעשות כן. ודו"ק

(ו) ועתה אבא העירה בדברי כת"ר. שמדמה לכאורה נידון שאלתו להא דפסק הרמ"א בש"ע חו"מ סי' קע"א סעי' א', לענין רבים היושבים על ספסל אחד בביהכ"נ. והיו"ר רוצה להוסיף עוד מקום א', אצל מקומו. והיושב אצלו מוחה, באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש. ואם יוסיף יהי' שלישי. דהדין עמו, ויכול למחות. והוא הדין בנידון דידן. ע"כ

במחילת כת"ר, לא עיין היטב בד"ז. צאו נא וראו בנה"מ במקומו, במשה"א סק"ג, ביאר שם להדיא, דבסתם שאינו ידוע שמסיבת הראשון, הוא חשוב יותר מהשני. אמרינן דאין המקום מכבד את האדם. ובלא עשיית מחיצה, מותר היו"ר להושיב אחר אצלו, אפי' במקום שידוע, שמסיבת הראשון, הוא חשוב יותר מהשני. וכ"ז הוציא מתשו' הרא"ש ז"ל, שהיא מקור דברי הרמ"א. אולם בתשו' חת"ס חאו"ח סי' כ"ו וסי' כ"ט, מפרש דברי הרא"ש והרמ"א ז"ל ביתר ביאור, וכתב וז"ל (בסי' כ"ט): הרא"ש כללא כייל, כל שאיננו אלא הרבות כבודו, ומזה ימשוך מיעוט כבוד חבירו, ואינו נוגע לריוח והפסד ממון, וגם הוא עושה בשלי, ואינו נוגע בשל חבירו, כגון ראובן ושמעון שהיו להם מושבות בספסל אחד, ועשה ראובן מחיצה, והכניסה לגבולו ואינו מזיק לישיבת שמעון כלל, רק עי"ז, יוגבה כבוד מקום ישיבת ראובן, והורד כבוד ישיבת שמעון כנון דאית בי' תרתי למעליותא, חדא שאינו הפסד ממון לשמעון, וגם אינו נוגע בשל שמעון, כי בשלו הוא עושה, אין מי ימחה בידו וכו' ע"ש. [שוב עיינתי בתשו' הרא"ש גופי', בכלל ה' סי' ג'. ומצאתי את שאהבה נפשי, שהרא"ש ז"ל העיר ג"כ מלשון חכמים שאמרו, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא האדם מכבד את מקומו (ולא ציין המ"מ). ותל"ח שכוונתי לדעתו הקדושה של מרן הרא"ש ז"ל. אולם נפלאת היא בעיני, מש"כ הרא"ש ז"ל שם, וז"ל: ומה שטוען שהוא ראשין. לא בקינא בהאי דינא (ס"א טעמא). כי פעמים אמצעי משובח ופעמים אחרון משובח וכו' עכ"ל והלא אני בעניי ביארתי האי דינא מילתא בטעמא, באר היטב. וצע"ג וגם מש"כ הרא"ש הא דאמרינן בברכות מ"ו ע"ב גדול מסב בראש קשה, הא לא אמרו כן, אלא בזמן שהן שתי מטות. אבל בזמן שהן שלש, גדול מסב באמצע. כברכות שם, ובירושלמי פ"ד דתענית ה"ב (כנ"ל באות א'). וגם מש"כ הרא"ש וז"ל: ובב"ב בישיבה הלך אחר הזקנה, עכ"ל. פליאה נשגבה בעיני הלא בב"ב ק"כ ע"א אמרינן בהדיא, דבישיבה הלך אחר החכמה, ובמסיבה הלך אחר הזקנה (כנזכר באות ב'). וגם מש"כ שם: „הני מילי במקומות שאינם קבועים“. קשה, הלא בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, אמרו דהאבות דרך הסבה הם קבורים. כנ"ל באות א'. הרי דגם לענין מקומות קבועים אמרו כן. וצע"ג]

(ז) סוף דבר הכל נשמע, דמתשו' הרא"ש והרמ"א ז"ל בסי' קע"א, שמעינן דבנידון שאלתו אין מקום לחוש כלל. כדבר האמור. ומובן ממילא דעפ"י האמור אתי שפיר, הא דפסקינן ביו"ד סי' שס"ב סעי' ד', דנותנין שתי ארונות זעג"ז, אם יש ביניהן עפר ששה טפחים (וכת"ר הוכיח מכאן דבביה"ח