רב"ז יורה דעה רטו

לאח"מ. יותר אין להאריך, ה' שנותינו יאריך, ויראנו נפלאות מתוה"ק, אכי"ר: אביך דוש"ת באהבה רבה: בצלאל זאב שאפראן

סימן פב

כבוד הרה"ח וכו' מוה"ר דוד העללער נ"י סקרן (בסרביא

) ע"ד אשר שאל לדעת, אם בבית המועד לכל חי, יתכן ג"כ השאלה של „מי בראש“, שלא יהיו רשאין להוסיף מן הצד (יה"ר שנזכה ב"ב, שיהיה „בלע המות לנצח“)

תשובה

(א) הנה, ברייתא מפורשת תנינא בתענית כ"א ע"ב, דר' יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו וכו' ע"ש. וכן הוא במכילתא פ' יתרו, עה"פ: „במשוך היובל המה יעלו בהר“. וא"כ עפי"ז בנידון ביה"ח, אין שום מעלה וכבוד, להנקבר בראשונה, ע"י מקים הראשון, שנזדמן לו בתחלה. דאין זאת משים כבודו, רק הזדמנות בעלמא. וכעין זה פירשו ה„יד אפרים“ והמחצהש"ק, דברי המג"א באו"ח סי' קל"ז סק"א, שכתב בשם המהרש"ל עכשיו שהחזן קורא, לא יקרא לאמצעי ארבעה, שלא לבייש האחרים, עכ"ל. והיא"פ שם כתב וז"ל: והטעם נ"ל משום דאם הוא קורא לראשון ד' אין זה ביוש לאחרים. שדרך הוא בגדולה נותן יותר לראשון שפוגע תחלה וכו' ע"ש. וכ"כ המחצהש"ק וז"ל: כי זה ידוע לכל דהעולה ראשון יש לו מעלה, מצד עלייתו שהיא ראשונה. וא"כ אין בזה כבוד לראשון מה שקראו לו ד', כי אין זה משום כבוד עצמו, כי אם משום כבוד עלייתו וכו' ע"ש. והכא נמי בביה"ח אין הנקבר במקום הראשון, נתכבד כל כך ע"י מקומו ואדרבה קיי"ל לענין קבר משפחה, דהגדול נקבר באמצע כמפורש יוצא בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, דאבית דרך הסב הן קבורין. ע"ש בק"ע שכתב: דאברהם באמצע, ויצחק למעלה ממנו, ויעקב למטה ממנו, עכ"ל. והפ"מ כתב: אברהם באמצע, יצחק מכאן, ויעקב מכאן. (ע"ש במרה"פ ד"ה אבות, מש"כ בזה, וצ"ע). ע"ש בירושלמי כיצד סדר הסבה, בזמן שהן שלש מטות, הגדול שבהו עולה ומיסב, בראש האמצעית. וכן הוא בש"ס בבלי ברכות מ"ו ע"ב. ועיין בלח"מ על הרמב"ם בפ"ז מהל' ברכות ה"א, שכתב וז"ל: וא"ת למה לא ישב גדול בראש, ואחריו השני, ואחריו השלישי וכו'. וי"ל דכבוד לו לגדול לעמוד באמצע, עכ"ל [וכ"ה בעירובין נ"ד ע"ב, וביומא ל"ז ע"א, ובמס' דא"ר פ"ד, דהרב באמצע וכו' וכ"ה בירושלמי ברכות פ"ה ה"ד: ממצעין את החבר. ע"ש בפי' מבעל ספר חרדים ז"ל. וכן במגילה כ"א ע"ב, ובמנחות צ"ח ע"ב, אמרו שאמצעי משובח. ע"ש בתוס' מנחות צ"ח ע"ב ד"ה שאמצעי. מש"כ בד"ז. וי"ל שלא הביאו מהא דתניא בסדר ההסבה. וי"ל]. וא"כ מצינו למידן דדרך הסבה היא, שהגדול באמצע, בזמן שהם שלש. והכא נמי האבות דרך הכבה הם קבורים. וכן מצינו בקברי ר' חייא ובניו (שהם דוגמת האבות, עה"ש. כב"מ פ"ה ע"ב). דר' חייא באמצע, ויהודה גני מימיניה, ויחזקיה משמאליה. כמ"ק כ"ה ע"א. וכן הוא בירושלמי פ"ט דכלאים ה"ג, וכתובות פי"ב ה"ג (ע"ש עובדא זו קצת בשינוי. ועיין בתוס' מ"ק כ"ה ע"א ד"ה ר' חייא ובמרה"פ בכלאים ובכתובות, ד"ה כד דמך ע"ש. ותימה שלא העירו דגופי' דעובדא זו, היא בירושלמי קצת בשינוי, עש"ה וצ"ע, ובשיר"ק בכתובות שם ד"ה שמע, ע"ש וצ"ע). שוב מצאתי בס' מעבר יבק (במאמרי שפת אמת פ"י). שכתב וז"ל: וכמו שבעולם הזה יש סדר ההסבה וכו'. וכן יש לשמור הסדר הזה בקבורה וכו', עכ"ל. ולא העיר שכן שמרו זה הסדר גם בקברי ר' חייא ובניו, כאמור

(ב) ויש להעיר מב"ב ק"כ ע"א, דא"ר אמי, בישיבה הלך אחר החכמה, ובמסיבה הלך אחר זקנה וכו' ע"ש. ובירושלמי רפ"ט דשבועות, ופ"ב דמגילה ה"ב, אמרו: דחברייא לא ידעו, מי הוא הקודם, הגדול בחכמה, או הגדול בשנים. וא"ל שפחה של בית רבי היכנסו לשנים. ופי' הק"ע. כלומר מי שהוא גדול בשנים יכנס תחלה (וע"ש בפ"מ), וצ"ע לענין הסדר בקבורה כנ"ל, אי הולכין אחר החכמה, או אחר הזקנה. ועיין בש"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף י"ת, ובט"ז שם סק"י, ובש"ך ס"ק י"ד ע"ש א) **(א) ועפי"ז אפשר לפרש הא דאמרינן בסנהדרין ק"ב ע"א, שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו. וא"ל: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ט. א"ל מי בראש. בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא. דהנה ידוע מש"כ המפרשים ז"ל, דהא דא"ל הקב"ה נטייל בג"ע. היינו בפרדס התורה והחכמה אשר „עדן“ שמו. וכבר אמר החכם. כי אין עדן ושמחה, כהתרת הספיקות (יעיין ברמב"ם פ"ח מהל' תשובה ה"ב, שכתב, דהעטרה שבראש, שאמרו חכז"ל, בעוה"ב, היא „הדעת“ ע"ש). ויתכן לומר, דמש"ה לא רצה ירבעם שבן ישי יטייל בראש, מטעם דבישיבה הלך אחר החכמה. וירבעם ידע בנפשו דהוא חכם גדול בתורה כאחז"ל בסנהדרין ק"ב ע"א „והוא מתכסה בשלמה חדשה“, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא הי' בה שום דופי (ופירש"י: גימגום בגמ') וכו' „ושניהם לבדם בשדה“ שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה וכו' ע"ש (וז"ש ש„תפשו הקב"ה בבגדו“, כלומר בשלמה חדשה, דהיינו תורתו שאין בה שום דופי). משא"כ על דוד המלך ע"ה, אז"ל בסנהדרין ק"ז ע"א שנתעלמה ממנו הלכה ע"ש. וכן בסוטה ל"ה ע"א, אז"ל: שנכשל דוד המלך ע"ה בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעין אותו ע"ש. ומהאי טעמא אמר ירבעם: „לא בעינא“. אמנם הקב"ה שפיר קאמר „בן ישי בראש“. משום דדוד כתיב בי': „יראיך יראוני וישמחו“ כאז"ל בעירובין נ"ג ע"א דוד גלי מסכתא, והקים עולה של תשובה „הוא עדינו העצני, יושב בשבת תחכמוני“, זה דוד. כמ"ק ט"ז ע"א. „וה' עמו“ שהלכה כמותו בכל מקום. כסנהדרין צ"ג ע"א. וגם היה בר אוריין, ובר אבהן, יאי ויאי. כמנחות נ"ג ע"א. ומהאי טעמא כנהו הקב"ה לדוד בכאן, בשם „בן ישי“, ולא בשמו העצמי דוד כלומר: דמש"ה „דוד בראש“, משום שהוא „בן ישי“, שמת בעטיו של נחש כשבת נ"ה ע"א, וב"ב י"ז ע"א ע"ש בגה"ש, ויען דדוד הוא בר אוריין, ובר אבהן, ע"כ יאי ויאי להיות דוד בראש. כמ"ק כ"ה ע"א שאמר גם ההוא טייעא. דדינא היא, דרבה בר הונא ליעול ברישא. ע"ש במהרש"א בחיא"ג. וזה נכון ודו"ק:)**

(ג) תבנא לדינא, מה שנוגע לנידון שאלתו, שאין שום מעלה וכבוד, להנקבר בראשינה, ע"י שנזדמן לו מקום הראשון, כאמור

אולם כשנזדמנו שני בני אדם יתד, ומכבדים לאחד במקום ראשון, מפני שהוא קודם במעלה יתירה מחבירו, בחכמה או ביחוס משפחתו וכיו"ב (כדרך שאמרו בברכת מ"ו ע"ב, ובירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, לענין סדר הסבה, בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב בראש) לכאורה נראה דאין רשאין להוסיף עוד מקום אחד, לפני מקומו הראשון. אפי' עבור אדם הגדול במעלה יתירה מהראשון דמאחר שכבר