רב"ז יורה דעה ריב

המחובר, הוי כגוף בכור ומעשר בע"מ. והוא הדין בשער נשים צדקניות, הוי כגופן, וניצל. ודו"ק כי ז"נ

(ז) אמנם כן, רבא בבבלי סנהדרין קי"ב ע"ב מפרש האבעיא לענין שער נשים צדקניות. דהיינו בפיאה נכרית. ופריך: היכי דמי. אי דמחובר בגופה, כגופה דמיא וכו'. ופירש"י ד"ה כגופה, וז"ל: וכשם שאין שורפין מלבושין שעליהן, שהרי צדקניות הן. כך אין שורפין אותו גדיל. עכ"ל. ולכאורה נראה דרש"י ז"ל סותר דברי עצמו. דהרי בערכין ז' ע"ב ד"ה שער. כתב, דקיי"ל צדיקים שבתוכה, יוצאים ממנה ערומים, וכל ממונם נשרף וכו' ע"ש. ומשמע להדיא, דגם מלבושין שעליהן שורפין ולכאורה י"ל, דהסברא נותנת, דהצדיקים יוצאין בלבושיהן. מטעם דגדול כבוד הבריות, שדוחה את ל"ת שבתורה (כברכות י"ט ע"ב, ובכ"ד). ואין לך משוקץ ומתועב לפני המקום, יותר ממי שמהלך בשוק ערום כיבמות ס"ג ע"ב. ובשבת ע"ז ע"ב אמרינן: לבושה, לא בושה. ופירש"י: לבושא חלוק עליון, שקוראין שרוק. לא בושה, למנוע הבושה, שמכסה כל החלוקים התחתונים וכו' עכ"ל ובב"ב ט' ע"א, אר"ה בודקין למזונות, ואין בודקין לכסות וכו'. אב"א סברא, האי קא מבזי, והאי לא קא מבזי ע"ש. ועיין בירושלמי פאה פ"ח ה"ו, דאיכא מ"ד דס"ל אף בכסות אין מדקדקין, מפני בריתו של אברהם אבינו. והאי מ"ד פתר להברייתא, דדוקא לכסיתו שלא יהא ערום. אבל לכסותו לפי כבודו, בעינן שיהיו מכירין אותו ע"ש. ובסנהדרין מ"ה ע"א אמרינן בטעמא דחכמים דס"ל אין האשה נסקלת ערומה. משום דבזיוני דאיניש עדיפי לי' טפי, מניחא דגופה ע"ש. ומהאי טעמא קרי ר' יוחנן. למאניה מכבדותי. כשבת קי"ג ע"ב. וסנהדרין צ"ד ע"א. ע"ש בפירש"י ד"ה ה"ג. אולם זה ליתא. דהרי בברכות י"ט ע"ב, אמרינן בהדיא, דרק בלאו ד„לא תסור“, אמרינן דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת. אבל באיסור לאו המפורש בתורה, אינו נדחה מפני כבוד הבריות. כר"י אמר רב שם: המוצא כלאים בבגדו, פשטו אפי' בשוק. מ"ט שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. ואע"ג דבברכות כ' ע"א, מסיק בגמ', דשוא"ת שאני ע"ש. ועיין תוס' שבועות ל' ע"ב ד"ה אבל. שכ': דבגנאי גדול, שוא"ת שרי ע"ש. מ"מ בלבושי הצד קים שבעיה"נ, הוי כעוברים בקום ועשה, על לאו המפורש בתורה „ולא ידבק בידך מאומה“. דומיא דלבוש כלאים, שקוראו בגמ' קום ועשה אף שכבר נתלבש בו. מה שאינו פושטו והולך בו, חקרי קום ועשה. עיין פירש"י ברכות כ' ע"א ד"ה שוא"ת. ובתוס' מכות כ"א ע"ב ד"ה ואפילו. וכ"כ בהדיא בשו"ת נו"ב חאו"ח סי' ל"ה, באד"ה והנה לכאורה ע"ש. ועיין במל"מ על הרמב"ם פ"ג מהל' ביאת המקדש הכ"א. באמצע דבריו שם, כ' וז"ל אשר על כן נראה, דאליבא דהתוס', כל שתחלת הדבר הי' ע"י מעשה, אף שהי' בהיתר חשיב כמעשה, אם נעשה איסור אח"כ בלתי מעשה וכו' עש"ה ויש לפלפל בזה, בדברי הס' משנת חכמים, ריש הל' יסוה"ת. בצפנת פענח שם אות ט"ז, ע"ש וברמ"א יו"ד סי' שע"ב סעי' א', ובפ"ת אות ד' ע"ש, והבן]. וגם בל"ז, הרמב"ם הל' כלאים פ"ו הכ"ט, פסק בפשיטות, „שאין כבוד הבריות דוחה איסור ל"ת המפורש בתורה“. עכ"ל. ואינו מחלק כלל, בין שוא"ת, לקו"ע. [ומצאתי בצל"ח על ברכות כ' ע"ב שהעיר על הרמב"ם ע"ש. ובחידושי הארכתי ליישב דעת הרמב"ם ז"ל. ולא עת האסף פה]

עוד יש להעיר, כיון שבעיה"נ כתיב: „החרם אותה" וגו' „ולא ידבק בידך מאומה מן החרם“ וכיון, שהתורה הקדושה החרימה כל מה שבתוכה א"כ הרי זה כאלו החרים כל נכסיו. דקיי"ל דלוקחין כל מה שיש לו, אפי' בגדיו. כמו שפסק הרמב"ם בהל' ערכין וחרמין פ"ו ה"ג. ומצינו דבגדים איקרי נכסי, בב"ב ק"נ ע"ב דגלימא איקרי נכסי ע"ש. וכ"פ הרמב"ם הל' זכיה ומתנה פי"א הט"ו. ובטוש"ע חו"מ סי' רמ"ח סעי' י"א ע"ש. ועפי"ז הוא הדין בעיה"נ, כיון דאנן בסנהדרין קי"א ע"ב ד„נכסי צדיקים שבתוכה אובדין גם הבגדים בכלל נכסים הן. וא"כ הדרא קושיא לווכתה על פירש"י בסנהדרין קי"ב ע"א שכתב בפשיטות, שאין שורפין מלבושי הצדיקים שבעיה"נ

? ולפענ"ד נ"ל ליישב דעת רש"י ז"ל בסנהדרין, דס"ל דאין שורפין מלבושי הצדיקים שבעיה"נ. דהנה בסנהדרין קי"ב ע"א (לפני האבעיא דשער נשים צדקניות הנ"ל) איתא: ת"ר וכו' „ואת כל אשר בה", לרבות נכסי צדיקים שבתוכה וכו', אר"ש מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם, לפיכך ממונם אבד. ופי' רש"י ד"ה אר"ש. וז"ל בכל דוכתי דרש ר"ש טעמא דקרא, עכ"ל. ומלשון רש"י משמע, דרבנן דלא דרשו טעמא דקרא (כסנהדרין כ"א ע"א, וקידושין ס"ח ע"ב, ועוד בכ"ד) לא שמיע להו, כלומר לא סבירא להו דרשא זו. אבל בתוסיו"ט פ"י דסנהדרין מ"ה, ד"ה אובדין. כתב, דנ"ל כיון דלענין דין, לא נפ"מ מידי, נתנה תורה לדרוש טעמים, עכ"ל „ובתוס' חדשים", שם, כתב נפ"מ בד"ז. ובסוף דבריו דחה הנפ"מ. ע"ש ותבין. ולפענ"ד איכא נפ"מ גדולה בד"ז. דלר"ש דדרש טעמא דקרא, מלבושי הצדיקים מותרין. דהא עיקר טעמי', דממונם אבד. הוא משום, דמי גרם להם שידורו בתוכה ממונם, כאמור. וטעם זה לא שייך במלבושים. דהא המלבושים ודאי לא גרמו להם שידורו בתיכה. דהרי גם אם היו דרים במקום אחר, היו מוכרחים ללבוש, לכסות ערומתם. וע"כ ודאי דס"ל לר"ש דמלבושי הצדיקים אינן נשרפין [וכן מוכח בירושלמי פ"י דסנהדרין ה"ח, דשם איתא ג"כ טעמא דר"ש. ואר"ל: מוכיח בדבר לוט, שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו אף הוא יצא, וידיו על ראשו וכו'. דייך שאת ממלט את נפשך. ובמד"ר סדר וירא סי' י"א אמרו, שהי' רוצה לברור כסף וזהב וכיו"ב, ולא הניחוהו המלאכים ע"ש. ומשמע דבלבושיו הניחוהו] משא"כ לת"ק גזירת הכתוב הוא, דנכסי הצדיקים שבתוכה אובדין. ובגדים בכלל נכסים הם, כאמור. ועפי"ז אתי שפיר פירש"י ז"ל דס"ל בסנהדרין דמלבושי הצדיקים אין נשרפין. משום דבסנהדרין, קאי לשיטת ר"ש, דדרש טעמא דקרא. ולשיטתו מלבושי הצדיקים אין נשרפין. מטעם דהמלבושים פשיטא דלא גרמו להם שידורו בעיה"נ משא"כ בערכין ז' ע"ב, קאי לדידן, דקיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא. כמו שפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' מלוה ולוה ה"א ע"ש בלח"מ מש"כ בזה. ובכ"מ פ"ד מהל' עכו"ם ה"ד. ובתוסיו"ט פ"ב דיבמות מ"ה. ובתוסיו"ט פ"ג דפרה מ"ז. ובמכשירין פ"ו מ"ד ע"ש. ומש"ה שפיר פי' רש"י שם בערכין ז' ע"ב דהצדיקים יוצאים מעיה"נ ערומים. מגזירת הכתוב „ואת כל אשר בה", לרבות נכסי הצדיקים שבתוכה. דבגדים בכלל נכסים הם, כאמור ואפשר עוד להוכיח. דבסנהדרין קי"ב ע"ב קאי למאן דס"ל כר"ש דדרשינן טעמא דקרא. דהרי בעל האבעיא דשער נשים צדקניות. הוא רב יוסף. ויש להוכיח דרב יוסף ס"ל כר"ש דדרשינן טעמא דקרא. דהא בנדה ל"א ע"ב, אמרינן, דשאלו תלמידיו את רשב"י. מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן. א"ל. בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה תביא קרבן. מתקיף לה רב יוסף והא מזידה היא וכו'. ועוד קרבן שבועה בעי איתויי ע"ש. ונראה דהאי „מתקיף" דרב יוסף, אינו כמו שארי מתקיף שבתלמוד. שהאמורא אחד מתקיף לחבירו ומשיג עליו. משא"כ הכא, רב יוסף אינו משיג כלל על ר"ש. אדרבה ס"ל כוותי' דדרשינן טעמא דקרא. דאי לא תימא הכי, בפשיטות הו"ל לרב יוסף למימר, דלא שמיע לי' כלומר דלא ס"ל כר"ש, אלא כר' יהודה דלא דרשינן טעמא דקרא? אלא ודאי וס"ל רב יוסף כר"ש. והאתקפתא דידי', אינו אלא שהוא מתקיף ותמה על עצמו, לידע טעמו של ר"ש. וכעין זה מצינו בקידושין ה' ע"ב דמתקיף רב פפא. אברייתא. והתם ודאי הברייתא אמת. אלא דרב פפא קשיא לי' להבין טעמי' של הברייתא. וכעין זה מצינו בכתובות ס"ו ע"א לענין הא דתנן: בושתה ופגמה שלה. ריב"ב אומר וכו' מתקיף לה רבא בר