רב"ז יורה דעה רו

שאר נשים לראות כן. ומשונה מדרך ראי'. וכמש"כ בסד"ט בסוס"י ק"צ. בהשו"ת, באד"ה: וא"ל דהך ספיקא: דבדם משונה לא אמרינן דרוב דמים טמאים. ע"ש ובסד"ט סוס"י קפ"ח סק"ח, באד"ה: ומיהו מאי שמביא הרז"ה. וי"ל. עש"ה. וכ"כ בבנ"א בשער בה"נ סי' ו' הנ"ל, באד"ה: ולכן צריכין: דבדברים משונים כאלו, לא שייך רוב דמים מן המקור ע"ש. הכא נמי אמרינן דאחר שהמתינה כ"כ ימים, שדרכה לפסוק בראיית דמים, באומד יפה ותפסוק בטהרה. ותראה אח"כ העד נקי ממראה הוסתות. רק שמצאה קרטין ונקודות על העד, דשפיר מקרי הפסק טהרה. וכמש"כ החת"ס הנ"ל, לענין דם מכתה המשונה, כאמור. וחזי לאיצטרופי עוד הס"ס המרווח, שיש בנידון דידן. וכמש"כ בבנ"א שער בה"נ, באד"ה ולכן צריכין, הנ"ל, בשם תשו' הב"ח החדשית סי' ל"ו, דהס"ס שמא מעלמא באין הני קרטין ונקודות. ושמא בריות הן. כנדה כ"ב ע"ב. ובס"ס זה, ספק אחד, יותר קרוב להתיר מהשני וכו' ע"ש. וגדולה. מזו כתב הפלתי ז"ל, בס' תפארת ישראל על הל' נדה סי' קפ"ז סק"ו, וסי' ק"ל סק"ב, דהיכא דחזקת טהרה מסייע, מתירין אפי' בס"ס כל דהוא ע"ש. וכ"כ החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' קמ"ב, באד"ה: וממילא אזדא, ע"ש. וא"כ עפי"ז בנידון דידן, שכבר הראיתי לדעת, שכל גאוני בתראי ז"ל, העלו כדעת הגאון רח"כ ז"ל, וכל הנשים שלא בשעת הוסת, יש להם חזקת הגוף שלא תראה. ואף האשה המוצאת קרטין בעד הבדיקה, לא יצאה בזה מחזה"ג שלא תראה דם נדה כנ"ל. א"כ יש לסמוך גם על הס"ס שכתב בתשו' בית יעקב סי' קכ"ז, מובא בסד"ט סוס"י קפ"ח. ואע"ג שהסד"ט שם מפקפק על הס"ס ע"ש. מ"מ כיון שיש להאשה חזקת טהרה סמכינן גם על ס"ס גריע. כמש"כ החת"ס בסי' קמ"ב באד"ה וממילא אזדא יע"ש. ועיין עוד בסד"ט סוס"י ק"צ, בהשו"ת, באד"ה: ובשו"ת עה"ג: שביאר שם הס"ס באופן אחר ע"ש. ויש לפלפל בדבריו והבן. ולא עת האסף פה

(ג) שוב מצאתי בשו"ת מאמר מרדכי בסוס"י ה', שכתב וז"ל: אם הפסיקה בטהרה ולא ראתה דם ווסתה, כ"א קרטין. שפיר מעמידין אותה בחזה"ג, שאין זה דם נדה, רק בריות אחרות. ועוד נלפענ"ד דאף אם נימא דאין לתלות במכה כשתראה דם, ובעינן נקיים גמורים. מ"מ זה דוקא בדם גמיר וכו'. אבל בקרטין, כמו קליפות ושערות, דבאמת צורתן מוכחת עליהם שהם בריות, ואינם מתולדות הדם כלל, כמש"כ הרשב"א בחי' וכו'. וא"כ כיון דבשעת ווסתה ראתה דם ממש, ועכשיו פסקה ראייתה, א"כ אדרבה חזה"ג מסייע שאין זה דם כלל. ורק כיון דאפשר לברר ע"י פושרין, בעינן לברורי. וא"כ בשעה שראתה אותם יבישים, אנו דנין שאין זה דם, ויש כאן הפסק טהרה. ועל הבירור, תו מועיל לנו הס"ס, דא"צ לברר כלל וכו' בנד"ד שבודאי כל מה שאפשר לה לעשות טצדקי להיות לה הפסק טהרה בנקיון גמור, מה טוב. ואם היא בלתי אפשרי בלא ראיית הקרטין האלה, או תמתין אחר הפסק ימי ווסתה, שלשה ימים. עד בנצא מחשש מעין פתוח. ואז תבדוק עצמה כראוי, אחר שתרחוץ היטב. ואם לא תמצא על העד כ"א הנהו קרטין וקים. תוכל לסמוך על הבדיקה, במקום הפסק טהרה. ומכש"כ בו' נקיים. ותטבול. עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתיה מה שכתבו כל גדולי האחרונים ז"ל הנזכרים ישמח לבי מיד, שבעיקר ד"ז זכיתי לכוון לדעתו הגדולה, דאע"פ שמצאה קרטין על העד, מ"מ מקרי שפיר הפסק טהרה, כאמור. מצאתי עוד בס' תפארת שלמה עה"ח (להגה"ק מראדאמסק ז"ל), בשו"ת שבסופו, שכתב ג"כ להקל בענין הקרטין. וכ' וז"ל: ואם אין באפשר יען מוצאות תמיד קרטין בלי הפסק, אזי תתחיל למנות הז"נ אחר ג' ימים וכו'. אחר הטבילה לא תבדוק כלל, עד שיבואו ימי הוסת, או עד שתרגיש בבשרה כדרך הנשים. וסיים שם שלא תחמיר חלילה יותר ממה שסדרתי לפניך וכו'. וזה בדוק ומנוסה מהדברים האלו. דהיינו מציאת הקרטין, שאם הולכים אחרי המחמירים בדברים האלי, אזי בכל יום מוסיף והולך. ובכל יום מוסיפין לו כהנה ר"ל – ואם שומעין לדברי חכמים המקילים, אזי הדברים הולכים לגמרי, ואינם נמצאים כלל עכ"ל. הרי שגם דעת הגה"ק בעל תפארת שלמה ז"ל דעתו להקל בדין הקרטין, כאמור. ומצאתי עוד בשו"ת ארי' דבי עילאי, חיו"ד סי' י' שהאריך בדין הקרטין. ובאמצע תשובה הביא כת"י הגאון האדיר מוה"ר סענדר מרגליות ז"ל מסאטנוב. שכ' וז"ל: ואם אפשר שהפסק טהרה יהי' נקי לגמרי, וגם יום ראשין, או עכ"פ א' משאר הז' ימים, מה טוב ואם אי אפשר בשום אופן, אף בלי הפסק יש להקל. הכ"ד הק' אלכסנדר. וה ארי' דבי עילאי ז"ל, כתב ע"ז בזה"ל: וכנראה נכתב זה מהגאון הנזכר ע"ד הקרטין וכו'. ואם הי' הידיעה בבירור, שדבריו הללו נכתב בדרך תשובה על גוף השאלה ע"ד הקרטין הנ"ל, היינו יכולין לסמוך כעל עמוד הברזל. כי איתמח גברא טובא, והוא גאון הגאונים וכו' עכ"ל. עכ"פ אנו רואים שגם הגאון הגדול בעל אדב"ע ז"ל ג"כ דעתו נוטה להקל. בדין הקרטין, גם בלי הפסק טהרה. ועלה ונסתפק למצוא ע"ז תנא דמסייע לו. ורצה לתלות ד"ז באילן גדול (כפסחים קי"ב ע"א

) ועוד חזי לאיצטרופי בד"ז, ההוכחה הנכונה שכתב בס' בינת אדם, שער ביה"נ סי' ר. דעפי"ד חי' הרשב"א ז"ל, דס"ל דרובן בריות הן. מדוייק שפיר לשון המשנה בנדה כ"א ע"א, עפ"י הגירסא שהביא התוסיו"ט, דלא גרסינן, רק „אם נמוחו טמאה“. ולא סיימו במשנה כלל: „ואם לאו טהורה“. דמזה משמע דבסתמא היכא שאי אפשר לבדוק (כבנ"ד), הם בחזקת בריות וכו' ע"ש. ותמהני על התוסיו"ט והבנ"ח ז"ל, דבמחכת"ה אישתמיט להו, דגירסא זו היא גירסת הירושלמי במשנה שם, פ"ג ה"ב. ולפענ"ד התלמיד ירושלמי אזלו לשיטתם דהרי הובא גם שם בירושלמי הנך ב' מעשיות. א': באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות וכו'. והב': באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וכו'. והחכמים שאלו לרופאים, וא"ל: הא' מכה יש לה מבפנים וכו'. והב' שומא יש לה מבפנים וכו'. ולא מסיימו כלל בהירושלמי שאמרו: תטיל למים, אם נמוחו טמאה. כמו שסיימו בבבלי נדה כ"ב ע"ב [וכן בהתוספתא פ"ד דנדה, הגירסא כמו בהירושלמי, שלא מסיימו ג"כ תטיל למים וכו'. רק בהגהות הגר"א הגיה כבבבלי. ולא הביא כלל להירושלמי]? אלא ודאי משום דס"ל להירושלמי דבסתמא ראי' זו מוכחת דמוחזקות בטהרה הן. ותלינן שהקליפות או השערות הן מן הרוב. הקליפות מן המכה, והשערות מן השומא. ורובן בריות נינהו. כמש"כ בחי' הרשב"א הנ"ל ועפי"ז י"ל על מש"כ בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ב, באד"ה: והקושיא מפורסמת (מוקף שם בשני חצ"ל) וז"ל: י"ל שהב"י מפרש מה שאמרו בגמ': תטיל למים וכו'. היינו שהרופאים בעצמם אמרו כן, שהם בעצמם היו מסופקים, עכ"ל וכן בשו"ת כנסת יחזקאל סוס"י ל"ד, כ' וז"ל: שי"ל הרופאים בעצמם אחרו זה, כי לא נתאמת להם המכה, רק מכח הבדיקה. ועפי"ז מתורץ קושית הרא"ש בתשו' כלל ב' סי' י"ח עש"ה. ובימינו נתגלה אור חדש, „תוספי הרא"ש“ ז"ל (שנדפסו בגליון הש"ס דפוס ווילנא) שפי' להדיא שהרופאים בעצמם לא ברור להם ד"ז, ע"כ אמרו: תטיל למים וכו' ע"ש ותבין. ותימה גדולה על הרא"ש ז"ל בתשו' הנ"ל, שלא העיר שם בזה לתרץ קושיתו. ותרי תמיהי מידכר דכירי, דהרי בירושלמי לא סיימו כלל הך שאמרו: „תטיל למים“ וכו'. וצע"ג

(ד) גם מש"כ הבנ"א שכמ"פ נמצאו נקודות שחורות, ומצוי הוא שהם מעלמא ע"ש. י"ל עוד מש"כ בשו"ת ב"ח החדשות סי' ל"ו, דגם בדם ממש לא אמרינן דשחור אדום הוא, אלא שלקה (כנדה י"ט ע"א) אלא בדם צלול, אבל לא בדם יבש. ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קע"ו, שעלה בדעת השואל לחדש כן עפי"ד רש"י ז"ל בנדה נ"ד פ"ב, שפי' בד"ה: מין שפרה, אדומה. עכ"ל. והחת"ס ז"ל