רב"ז יורה דעה רה

כנדה כ' ע"ב, דרק טיפתא קמייתא זהימא. ע"ש בפירש"י ד"ה חזינא. ואם נימא לתלות בזוהמא שמבחוץ על אותו מקים, מחמת הכנים הדבוקים בשערות שבאותו מקום. זה ליתא, דהרי הנשים הצנועות הזהירות בבדיקות, אינן נוגעות כלל בהעד של הבדיקה על השערות שמבחוץ. וכמש"כ הסד"ט בסי' ק"ץ ס"ק ס"ז, באד"ה: ומיהו לכאורה: שבזמן התלמוד היו בקיאים ונזהרו, לבל יגעו את העד מבחוץ וכו' ע"ש ועיין בנדה י"ד ע"א דאר"ז אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת וכו'. ובתוס' שם ד"ה דחוק, כתבו וז"ל: בדוק הוא שאינה באה כלל סמיך לרחם, מפני הזוהמא וכו' עכ"ל. אולם ראה זה מצאתי בשו"ת שב יעקב סי' ל"ט, שנשאל: בדבר שנמצאו אצל כמה נשים כנים דבוקים בשערות שבאותו מקום, וכשהן בודקות א"ע נמצאו על העד קרטין קרטין אדומים ושחורים. וכשהיא מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות נמצא ג"כ קרטין אלו על העד. ונראה לעין שהקרטין הללו הוא בא מן הכנים שמולידים קרטין וטיפין הללו, ולאו דדם שלהם הוא. אלא מזיעה יוצאת הכנים הללו, כמו שנמצאו כעין טיפין אלו במקום דשכיחי פרעושים. וכתב שם הרב השואל שכן יצא הדבר בהיתר בהסכמת גדולי חקרי לב, דהני כנים כמכה דמיא, אחר שנתברר שמוציאים דם. וכתב שם, דאפי' במה שנתחדש כעת באשה אחת שמרגשת תמיד שיוצאת ממנה ליחה לבנה, וע"י הרגשתה צריכה לבדוק עצמה בימי לבונה, ומוצאת בתוך הליחה טיפין קטנים עגלים דקים מאד. ג"כ ברור הדין להתירה כיון שיש לזה דין מכה, ובמכה בודאי תולין במכתה, אפי' חזיא ע"י הרגשה. ע"ש ובתשו' שאחרי' מהגאון מהרשש"ך שהסכימו שניהם להתיר ע"ש. ומצאתי בס' סדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק ס"ז, שנשאל מבנו שאלה כזו, ופלפל הרבה בזה. ושם באד"ה: ומיהו לכאורה [ובסוף הס"ק באד"ה ותו קשיאן, העיר לפלפל בקושית הגמ' נדה י"ד ע"א דפריך וניחוש דילמא דם מאכולת הוא [ע"ש בפירש"י ד"ה מאכולת. ובתוס' שם ד"ה וליחוש. במה שפירשו קושית הגמ', אי על נמצא על שלו קאי, או על נמצא על שלה קאי א) **(א) עיין בחי' הרשב"א על מס' נדה י"ד ע"א ד"ה הא, שהביא בשם פירש"י דקושית הגמ' על נמצא על שלה קאי וכו' ע"ש אבל בחי' הר"ן על מס' נדה י"ד ע"א ד"ה וניחוש. כתב בשם פירש"י, דעל נמצא, על עד שלו פריך וכתב: ומיהו ה"נ קשיא על נמצא, על עד שלה וכו', עכ"ל. ועיין בס' מי נדה על מס' נדה להגאון מהרש"ק מבראדי ז"ל, בחי' נדה י"ד שם, שתמה על חי' הרשב"א שכתב בשם פירש"י, מה דליתא בפירש"י ע"ש ובמחכת"ה אישתמיטתיה חי' הר"ן הנ"ל, שהביא להדיא מפירש"י דקושית הגמ' על נמצא על שלה קאי וכנראה טעות סופר יש בחי' הרשב"א ז"ל:)**] ואר"ז אותו מקום בדוק הוא. וקשה הא אכתי איכא למימר שנתלכלך העד מבחוץ וכו' והסד"ט ז"ל סיים שם בזה"ל: ויהי' איך שיהי' בנידון הכנים הנ"ל, נ"ל דתלינן בהם והאשה טהורה, ואפי' תוך ג' ימים לספירתה, יש לתלות בהני כנים, מטעמא דכתיבנא. עכ"ל. וא"כ עפי"ז היכא שה שהאשה מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות ונמצא ג"כ קרטין אלו על העד, יש לסמך ע"ז להתיר, אפי' תוך ג' ימים לספירתה. אבל בנידון שאלתנו לא הזכיר כת"ר שהאשה היתה מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות. נראה לכאורה כדעת החכ"א דאם נמצא קרטין ונקודות כאלו בבדיקות הפסק טהרה, אין להתיר, כאמור. וידידי הרה"ג מניאמץ שליט"א, במחכ"ת לא העיר מכ"ז

(ב) אמנם כן בעזהי"ת מצאתי פתח לפתוח בכחא דהיתרא דעדיף. בכדי להתיר אשה לבעלה, והוא עפימש"כ החוו"ד ז"ל, בסי' קפ"ז סק"ה, להשיג על הנו"ב במהד"ק חיו"ד סוס"י ס"ג הנ"ל והוכיח בראי' ברורה, דלא יצאה האשה מחזקתה, חזקת הגוף, שהיא מסולקת דמים, שלא בשעת וסתה. ואעפ"י שמוצאת קרטין בבדיקתה, מ"מ לא יצאה מחזקתה, חזה"ג. שלא תראה דם נדה, ע"ש. וא"כ אפי' אם מצאה קרטין בבדיקת הפסק טהרה, יש לסמוך ע"ז להקל. מטעם שמעמידין האשה על חזקתה, חזה"ג, שהיא מסולקת דמים, שלא בשעת וסתה. וכמש"כ הגאון מהר"ח הכהן ז"ל הנ"ל. ואע"ג דהנו"ב ז"ל השיג על רח"כ ז"ל כנ"ל. מ"מ בחוו"ד שם הנ"ל, השיג על הנו"ב, והעלה כדברי הרח"כ הנ"ל ע"ש. וכ"מ בשו"ת פני יהושע להגאון בעל מג"ש ז"ל, חיו"ד סוס"י א', שכ' וז"ל: כיון שפסק הוסת, ודאי אמרינן אוקמי אחזקת טהרה. כיון שנטהרה, עכ"ל. וגם הנו"ב ז"ל גופי', במהד"ק חיו"ד סי' מ"א, אות ה', בהג"ה שם, כתב: דבימי ליבונה, אם היא, אז מקרי בחזקת טהרה, עיין בזבחים כ"ט ע"א ותוס' ד"ה וכיון ע"ש שבד"ז נחלקו בו רש"י ותוס'. עכ"ל. וכ"כ בדגול מרבבה, בגליון היו"ד סי' קפ"ז, על הש"ך ס"ק י"ט ע"ש. וכ"כ עוד בנו"ב תיו"ד סי' נ"ז, באד"ה: על מה אני דן. ע"ש. וכן בבנ"א, בשער בה"נ סי' י', כתב ששמח מאד, בזה שמצא שהנו"ב ז"ל חזר בו. וגם השיג שם על מש"כ הנו"ב, שבד"ז נחלקו בו רש"י ותוס'. והוא ז"ל כתב דאין ראי' משם ע"ש. וכבר קדמו החוו"ד בסי' קפ"ז סק"ה, להשיג על הנו"ב בזה, וכן החת"ס ז"ל, בחיו"ד סי' קמ"ד, באד"ה: וראיתי בנו"ב. השיג על הנו"ב הנ"ל. וכתב ג"כ שנראה שבסוף ימיו חזר מזה ע"ש. וכן בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' נ"ח, ובתשו' נטע שעשועים חיו"ד סי' כ"א, האריכו לחלוק על הנו"ב. וכן בחשו' מאיר נתיבים סי' נ"ז, ובתשו' ארי' דבי עילאי סי' י', העלה כדעת הגאון רח"כ ז"ל דשלא בשעת וסתה, איכא חזקת הגוף, שלא תראה דם נדה. ואף שמוצאת קרטין, לא יצאה מחזה"ג, שלא תראה דם נדה. עש"ה בדבר הם. וא"כ לפימש"כ החת"ס ז"ל, בסי' קמ"ב, באד"ה: אלא אפי' לא פסקה כלל בטהרה. ובאד"ה: מכל הלין: ובסי' קמ"ד, באד"ה: והנה לפענ"ד. וז"ל: דבנדה מדאורייתא, סגי בזה, אפי' לא פסקה בטהרה. כל שעברה עלי' ימים הראוים לזיבת דמי נדתה, על הרוב פסקה לי' חזקת ראי' וכו'. אלא משום דנש דידן ספק זבות נינהו בעינן שפסקה בטהרה בפנינו עכ"פ, עכ"ל ב) **(ב) אבל בחוו"ד סי' קצ"ו סק"ד כתב וז"ל: בבדיקות הפסק טהרה, כל שלא נבדקה, בחזקת רואות הן, דהא בעי בדיקה מדאורייתא וכו' עכ"ל. וכן בס' מלבושי טהרה, בפתיחה שבריש סי' קצ"ו, הוכיח שדעת הרמב"ם ז"ל דבדיקות הפסק טהרה מה"ת היא, ע"ש שהאריך בזה. אולם בשו"ת זכרין יוסף סי' ט', עמד שם הגאון מברעסלוי ז"ל על המחקר, אם בדיקה זו של הפסק טהרה היא מדאורייתא, או מדרבנן. כי י"ל שמה"ת גם בלי בדיקה מותרת. והיינו שאם לא מרגשת, הוי הפסק טהרה, ומדרבנן היא דבעי בדיקה ממש. ע"ש שפלפל בד"ז. ועיין בנו"ב מהד"ק תיו"ד סוס"י נ"ט. באד"ה הן אמת. שכ' וז"ל: שעיקר הבדיקה היא משום שבשעת בדיקה נותנת דעתה להרגיש אם דם יוצא מן המקור. וא"כ מה שאינה מרגשת שדם יוצא מן המקור, מקרי הפסק טהרה, עכ"ל ויש לפלפל בזה הרבה. ודו"ק:)** ובסי' קמ"ב. באד"ה: ואפשר. כתב: דאם דם מכתה שרגילה לראות כל שעה, אע"פ שהוא ממראה טמאה, אם הוא עכ"פ משונה ממה שהוא בשעת וסתה. א"כ אחר שהמתינה כ"כ ימים, שדרכה לפסיק בראי' דמים, באומד יפה, ותפסוק בטהרה, ותראה אח"כ העד נקי ממראה הוסתות, רק שהוא מלוכלך ממראה דם מכתה, מקרי שפיר הפסק טהרה, לענין זה, עכ"ל. [עיין בסד"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד, באד"ה: אמנם מה שמבואר. מש"כ בשם תשו' שבו"י ח"ב סי' ע"ד, ובשם שו"ת ד"ש, דיש לעשות סניף להקל, משום דדמה משונה, מדם וסתה, עש"ה] וא"כ עפי"ז בנידון דידן דחזיא קרטין, שאין דרך