רב"ז יורה דעה רד

אנשים ידועים לנאמנים. כדי לחלקם שם בין מעוני הפרעות, הידועים ומבוררים. ה' קרן ישראל ירים. אכי"ר

בצלאל זאב שאפראן

סימן עז להרה"ג הנ"ל

למזכרת אהבה, אציין לכת"ר איזה הערות קטנות על ספרו „בית המדרש של שם ועבר“

א. (שם, ד', י"ד): ממקום אחר בן תרבות רעה. י"ל מסוטה ו' ע"א, גיטין צ' ע"ב, הכתוב קראו אחר, שאין זה בן זוגו של ראשון וכו' ע"ש וכ"ה בספרי, תצא, פיסקא ר"ע

ב. (שם, ז', ב') מה שכתב שדבר שחוזר ונכפל ג' פעמים, חזקתו שכן הוא לפי מדותיו, והרה"ג וכו' האבד"ק איזמאיל שליט"א העיר בזה. וי"ל עוד ממד"ר פ' וישב (פפ"ה פיסקא ה') עה"פ: „כי אמר פן ימות גם הוא“, אר"א אע"פ שאין נחש יש סימן. ע"ש בפירש"י על המד"ר שכתב וז"ל: אם הקרה לו סימן רע, מאמין בו לאחר ג' פעמים, כדכתיב „כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו“. וכבר מתו ב' בניו, כרבי דאמר בתרי הוויין חזקה, עכ"ל. וע"ש במח"כ שכתב כעין זה בשם רש"י ז"ל. ובירושלמי שבת פ"ו ה"ט, איתא: אע"פ שאין נחש, יש סימן, ובלבד לאחר ג' סימנים

ג. (שם, ז', ד') כתב: סתם עבדים גנבים. הל"ל מאבות פ"ב מ"ח: מרבה עבדים מרבה גזל ופירש"י ז"ל: דסתם עבדים גזלנים ועיין פירש"י קידושין י"א ע"א, וכתובות נ"ח ע"א] ובב"מ פ"ו ע"ב, אמרי תמן, לית הימנותא בעבדי. ואנן בברכות ט"ז ע"ב: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה. ומשמע דשאר כל העבדים אינם כשרים. וי"ל דהיינו טעמא דמ"ד בנדרים ל"ב ע"א, דדרש: „וירק את חניכיו“, שהוריקן בזהב. ובתוס' סוכה ל"א ע"ב ד"ה הירוק. וכן בתוס' חולין מ"ז ע"ב ד"ה אלא ירוקה. פירשו שלא יהיו להוטין אחר הממון יע"ש. ולפי האמור, אתי שפיר, משום דסתם עבדים גזלנים וגנבים הם. ולהכי הוריקן בזהב, שלא יהיו להוטין לגנוב ולגזול

ד. (שם, ט', ט"ז) הוראת שאר ושירים עיין ביו"ד סי' מ"ג, ובט"ז סק"ז [ובהגהות יד שאול, שם, כתב לפרש מד"ר רות. כמו שכתב כת"ר]. וי"ל משו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ר"ה וסי' ר"ו, דלא שייך תני ושייר, כי אם דשייר מקצת ע"ש. וי"ל ממכות כ"ב ע"א ובתוס' שם ד"ה מתקיף עש"ה. וכשיעמוד למנין. כל הנך קושיות דמתקיפו להו „וליחשוב“ וכו'. תראה דהוי שמונה לאוין דצ"ל בהו דתני ושייר ומש"ה על קושיית ר"ז לר"מ: וליחשוב נמי שבועה שלא אחרוש. מתרץ שם קושיא זו. משום דאי אפשר לומר גם בזה תני ושייר. מפני שהשיור הוא יותר ממה דחשיב כמש"כ בנו"ב רס"י ר"ו עש"ה. ודו"ק וי"ל מלשון הש"ע או"ח סי' נ"ה סעיף ב': והוא שנשתיירו רובן. ובש"ס מכות כ"ב ע"ב: כמה טפשאי שאר אינשי. ובפירש"י שם רוב בני אדם ומוכח דגם רוב מקרי „שיור“ וי"ל לשון הכתוב לחוד כחולין קל"ז ע"ב. ובתוס' קידושין ל"ו ע"ב ד"ה ממחרת. כתבו: דגם לשון נביאים לחוד

עוד יש לי כמה הערות. ולא עת האסף פה ועוד חזון למועד: בצלאל זאב שאפראן

סימן עח

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר אליעזר זוסיא פארטוגאל נ"י רב דק"ק סקולען (בסרביא)

ע"ד אשר שאל לדעת הלכה למעשה בנידון שאלת האשה, שהבדיקות אינן עולות לה יפות, דהיינו אפי' בבדיקות הפסק טהרה, מוצאת על העד כעין פירורין קרטין שחורות [ולפעמים נוטים לאדמימות] קטנים מאוד כמין עפר, וכעין שערות קטנות ואי אפשר לבדקן במיעוך בצפורן, מפאת קטנותן ודקותן, שנאבדו במשמוש היד

תשובה

(א) הנה, בראשית ההשקפה הדעת נוטה להחמיר, מטעם דעכ"פ הבדיקה של הפסק טהרה, שהיא מחזקת אותה לטהורה מדם נדות. צריכה להיות בדיקה ברורה, בלי שום תלי'. כפירש"י בנדה ס"ט פ"א ד"ה והכא. שכ' וז"ל: ומיהו הפרשה בטהרה בעינן. דמשהוחזק מעין פתוח, ליכא לאחזוקי בטהרה. עד שתבדוק, ותמצא שפסק. כדאמרינן במשנה דהפרשה בטהרה בעינן, עכ"ל. ועוד אנו יוצאים ביד רמ"א ז"ל ביו"ד סי' קצ"ו סעיף י' דגם ג' ימים הראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי ע"ש. ואפי' לדעת הגאון מהר"ח כהן ז"ל מלבוב, דס"ל דכל אשה יש לה חזקתן הגוף, שמעמידין אותה, בחזקת מסולקת דמים שלא בשעת וסתה וכו'. וכמש"כ הנוב"י ז"ל מהד"ק חיו"ד סי' ס"ג, בשמו. ע"ש שהשיג עליו. ומ"מ סיים הנו"ב שם, וכ' וז"ל: ועוד אפי' יהיבנא לי' סברת הגאון מהר"ח כהן, מ"מ וכי חזקת הגוף שאינו מוציא דם נדה שלא בשעת וסתה. אבל קרטין ונקודות דרכו להוציא, אתמהה? והלא חזקת הגוף בכל הנשים, שלא להוציא שלא בשעת וסתה כלל. וע"כ אתה צריך לומר, שבאשה זו נתחדש מקרה בגוף, ויצאה מחזקתה, א"כ מאן מוכח שאינה מוציאה דם נדה באופן זה שלא בשעת וסתה, עכ"ל, וכ"כ כל האחרוני ז"ל דבדיקת הפסק טהרה, צריכה להיות נקיה מכל וכל, וכ"פ בס' בינת אדם שער בה"נ סי' ו'. ובחכמת אדם כלל צ"ז סי' ז', כ' וז"ל: אבל מה שנמצא עפ"י רוב על העד כנקודה קטנה אחת או ב' דק שבדקין דפעמים שחור ולפעמים אדום, ודבר קטן כזה יכול להיות שבא מעלמא שהי' נדבק על השערות, או על בגדיה, וא"כ יש ס"ס שמא מעלמא, ואת"ל מן המקור שמא אינו נימוח. וגם לא שייך להם בדיקה, דבודאי אף בזמן הגמ' לא הי' באפשר לבדוק אותם בפושרין, מחמת קטנותם ונ"ל דעכ"פ הבדיקה של הפסק טהרה שהיא מחזקת אותה לטהורה, וזו צריכה להיות בלא שום תלי', אלא בדיקה ברורה וכו', עכ"ל ובבינת אדם שם, סיים וז"ל: ובלבד שלא יהי' בבדיקת של הפסק טהרה, דעדיין אין לה חזקת טהרה, ואדרבה חזקת טומאה וכו', עכ"ל. [ועיין בבנ"א סי' י' ע"ש]. ודברי החכ"א והבנ"א אלו ראה גם כת"ר וכתב, ששאל השאלה הנ"ל בע"פ לידידי הרב הגאון רח"ם מניאמץ שליט"א, והקיל לו בזה, גם בבדיקת הפסק טהרה. והטעים לו, שמפני שאותו מקום מזוהם, יש לתלות הנקודות כאלו בזוהמא. וכת"ר תפש עליו שלא ראה להחכ"א והבנ"א הנ"ל. ולכאורה דברי החכ"א נכונים הם, כמו שבארתי מילתא בטעמא, כאמור. ולא יתכן לסמוך על טעמו של ידידי הרה"ג הנ"ל, שמפני שאותו מקום מזוהם יש לתלות הקרטין הללו בזוהמא. דהרי בס' בנ"א הנ"ל שער בה"נ, הביא בשם תשו' הב"ח החדשים סי' ל"ו, שכ' בענין שנמצאו קרטין ונקודות שחורות, שהחוש יעיד ע"ו שהם שכיחי נמי מעלמא. אפ"ה לא סמך להתיר אם נמצאו בבדיקת הפסק טהרה כנ"ל. וגם בל"ז, באותו מקום בפנים ליכא זוהמא.