רב"ז יורה דעה רג

על הירושלמי פ"ג דגיטין הנ"ל, גם מהירושלמי מוכח כן כנ"ל ושפיר דחה הרדב"ז ז"ל דברי היש מי שכתב שלא קנה ראשון ויכול ליתנו לעני אחר, דזה ליתא. כאמור

שוב ראיתי בקצה"ח על תו"מ סי' רי"ב סק"ד. שכ' וז"ל: ובשו"ת הרדב"ז סי' קל"ד, ושו"ת ריט"ץ שי' רס"ד, נסתפקו בנודר לפלוני עני, אם יכול לשנותו לעני אחר ע"ש, ונראה כיון דיכול לשנותו למצוה אחרת, וכמ"ש התוס' ערכין ו' ע"א ד"ה עד שלא בא ליד גבאי וכו'. וא"כ נראה דה"ה בנודר לפלוני עני, כיון דלא אמרי' אמירה לגבוה בצדקה לעניים, ואינו אלא משום נדר דכתיב בפיך זו צדקה. וסגי לי' ליתנו לעני אחר וכו', עכ"ל. ותימה גדולה על הגאון בעל הקצה"ח ז"ל, שבמחכת"ה לא העתיק יפה דברי הרדב"ז. דהרי מפורש יוצא מפה קדוש הרדב"ז ז"ל, דפשיטא לי', דאם אמר אתן צדקה לפלוני עני, זכה אותו עני, ואינו יכול לשנות ליתן לעני אחר. ודחה למי שכתב איפכא. כדבר האמור: גם מש"כ הקצה"ח שם, דלפי דעת רוב הפיסקים בנודר לעניים לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ואין עושה קנין, אלא משום נדר בלבד הוא מחויב. וא"כ יכול לשנות לעני אחר ע"ש. וכ"כ בפשיטות בסי' רנ"ה סק"ה לענין נדר ליתן לפלוני. ומת (ר"ל) דאינו כמסירה, ואינו עושה קנין ע"ש. וכ"כ עוד בסי' רמ"א סק"ו ע"ש. ובמחכת"ה גם בזה דבריו תמוהים מאוד. ונראה שנא עיין אז בשו"ת הרדב"ז גופי'. בח"ד סי' קל"ד. באותה תשובה שם לפני זה. הביא דברי הרשב"א בחשו' סי' תקס"ג הנ"ל דס"ל דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לענין צדקה לעניים. וכתב עליו, דאין סברתו זאת מחוורת. וכל גאוני עולם ראשונים ואחרונים חלוקים עליו בזה, עכ"ל. וכ"כ הרדב"ז ז"ל עוד בח"ג סי' תק"ו וז"ל: ורוב הפוסקים אשר אנו נוהגים בהם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל והנמשכים אחריהם כולם הסכימו דאמירה לעניים, הוי כאמירה להקדש, עכ"ל. וכ"כ הרדב"ז עוד בח"ד סי' קע"ג וז"ל: ואע"ג שכ' הרשב"א דלא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט בהקדש לעניים. הרי כל גאוני עולם נחלקו עליו. ומכללם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל כולם הסכימו שאמירה לעניים הרי הוא לגבוה. וטעמא דמסתבר הוא משום תקנת עניים, עכ"ל. וכ"כ בד"מ יו"ד סי' רנ"ח סק"ג, וז"ל: וכן הסכימו הפוסקים דלא כתשו' הרשב"א סי' תקס"ג וכו', עכ"ל. וכ"כ הש"ך חו"מ סי' פ"ז ס"ק נ"א דכ"פ כל הפוסקים דגם בצדקה לעניים אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ע"ש. ותמהני על מרן הקצה"ח ז"ל שכ' דרוב הפוסקים ס"ל איפכא. ובמחכת"ה אישתמיטתיה כל הנ"ל, וראיתי בקצה"ח שם בסי' פ"ז ס"ק כ"א שכ' דנראה עיקר כמש"כ בסי' רי"ב דאסור לשנות מעני לעני וכו' ע"ש ובמחכת"ה דבריו סיתראי נינהו. דהרי בסי' רי"ב כ' דלפי דעת רוב הפוסקים דס"ל דאמירה לעני אינו קנין, יכול לשנותו לעני אחר כנ"ל. אמנם אני בעניי דחיתי דבריו ז"ל, כדבר האמור ובהיותי בזה, ראיתי לתמוה על השו"ת מהרי"ט ת"א סי' כ"ב באד"ה ואין להקשות. שכ' דהרי"ף ז"ל בב"ק פ' דו"ה מסכים לדעת הרשב"א בסי' תקס"ג הנ"ל עש"ה. ובשו"ת מהרי"ט ח"ב חחו"מ סי' נ' עש"ה. וקשה דהא המעיין בדברי הרי"ף בפ"ד דב"ק, ל"ו ע"א שם, עין בעין יראה דהרי"ף ז"ל לא שמיע לי', כלומר לא ס"ל כדעת הרשב"א ז"ל. וכ"כ המרדכי פ"ד דב"ק סי' מ"ג שם, בשם רבינו אבי העזרי ז"ל ע"ש. וגם בשו"ת הרדב"ז הנ"ל כתב כמ"פ דהרי"ף לא ס"ל כדעת הרשב"א. וכ"כ במחא"פ סוס"י ב' דהרי"ף ס"ל דגם בהקדש עניים אמרינן אמירה לגבוה, כמסירה ע"ש. וכבר רמזתי לעיל לדברי התומים על חו"מ סי' ס"ו סק"ב. ע"ש מש"כ בדעת הרשב"א ז"ל וצע"ג. ומה שהעיר בתומים שם להקשות על הראי' שהביא הרשב"א בתשו' מהך דב"ק. עיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ל"ט באד"ה ואין לומר, עש"ה. ועיין בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קל"ד שכ' דהא דכ' בסמ"ע חו"מ סי' קכ"ה ס"ק כ"ה דשייך שפיר גבי צדקה לומר אמירה לגבוה וכו' לא בא אלא ליישב לשון הטור. אבל לדינא ודאי מודה דאינו רק מטעם נדר, עכ"ל וגם דבריו תמוהים עפ"י דעת רוב הפוסקים הנ"ל, והבן וצ"ע. ועין בשו"ת הרמ"א סי' מ"ח. ובקצה"ח סי' ר"ל, בשם שו"ת הר"ם אייזן שטאט ע"ש. ויש לפלפל הרבה בדברי הקצה"ח עש"ה והבן וצ"ע]

שוב ראיתי עוד במחא"פ הל' צדקה סי' ז' שהביא בשם מהר"ש יפה, בתשו' כת"י, דיכול לשנות מעני לעני אחר. אבל הרדב"ז ז"ל סובר דאינו יכול לשנות. והמחא"פ ז"ל הוכיח בכמה הוכחות, דבנודר לעני ידוע, אסור לשנות ליתן לעני אחר ע"ש. ועפ"י מה שכתבנו יש לפלפל בדבריו, עש"ה ומצאתי בשטמ"ק בב"ק ל"ו, בשם מהר"ם מסרקסטא שכתב, דאינו יכול לשנות מעני לעני ע"ש. וזה ברור

ואחר שהראיתי לדעת זאת בס"ד. א"כ אפי' לפי מה שכתב כת"ה, דלבו אומר לו, מתוך עיונו, שעיקר הגבאי הוא, מי שמחלק לעניים. עיין ברמב"ם רפ"ט מהל' מתנות עניים ה"א, ובטוש"ע יו"ד רסי' רנ"ו, שכ' חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה, אנשים ידועים וכו' והם מחלקין וכו'. מ"מ כיון שהמנדבים פירשו בהתנדבם ליתן למעוני אוקריינא, והם בכלל נקראים עניים ידועים ומבוררים. ע"כ אסור לשנות ליתן נדבתם לדבר מצוה אחרת, אפי' לת"ת, כדבר האמור, ויש להעיר מירושלמי מגילה פ"ג סוה"א, בעובדא דר"ח בר אבא יהבו לי' פריטין למפלגא ליתמייא ולארמלתא נפק ופלגון לרבנן. מהו שיהא צריך להפריש תחתיהן. ר"ז אמר צריך להפריש תחתיהן וכו' ור"א אמר אין צריך להפריש תחתיהן וכו'. כל המצות עד שלא נתנו לגזברין את רשאי לשנותן. משניתנו לגזברין אין את רשאי לשנותן. ועיין בשו"ת מהריט"ץ סי' ע"ט שכתב דלא הי' ר"ח בר אבא גבאי קבוע ע"ש. וכ"כ בשמו המחא"פ בהל' צדקה סי' י"א. והמחא"פ שם כתב וז"ל: והא דבירושלמי לא קא חשיב לי' גבאי לרחב"א, איכא למימר דכי יהבו לי' מעיקרא לאו לחלקם הוא עצמו הוה, אלא כדי לאמטויינהו ליד הגבאים הוה. דנמצא שלא נתכוון מעולם רחב"א לזכות ליתמי ולארמלתן. ולהכי אזל ופלגינהו לרבנן אבל בעלמא כל שאמר לאחר זכי בסלע זו לעניים מהשתא נעשה ידו כיד העניים, ואפי' אי לא הי' גבאי, עכ"ל ועיין עוד במחא"פ בסי' ג' כתב וז"ל: אפשר לומר דההוא עובדא דרחב"א יהבו לי' למפלגן ליתמי לפי ראות עיניו, למי שירצה וכיון שכן לא שייך לומר דזכה רחב"א ליתמי ולארמלתאי, כיון שלא היו מבוררין וכו', עכ"ל. וכעין זה כתב עוד המחא"פ שם בסי' י', באד"ה וראיתי להרב מהריט"ץ וכו' עש"ה. ומוכח מכ"ז דאם היו העניים ידועים ומבוררים, כגון מעוני אוקריינא וכיו"ב, כל מי שבא המעות לידו, אפי' אם איננו הוא הגבאי לחלק לעניים. מ"מ הרי זה ידו כידו העניים שהתנדבו המנדבים עבורם, ואסור לשנות המעות לצורך מצוה אחרת. ואם עבר ושינה שלא כדת, צריך להפריש תחתיהן, מעות אתרים משלו, לחלק לעניים הידועים ומבוררים הראשונים כהירושלמי הנ"ל ודו"ק [ויש להעיר משבת קי"ח ע"ב דאר"י יהא חלקי מגבאי צדקה, ולא ממחלקי צדקה. משמע דגבאי לחוד, ומחלקי לחוד. וי"ל]

סוף דבר הכל נשמע, כי חלילה חולין הוא לעשות כהחלטת הועד לקחת את המעות ליסוד בית ת"ת, דהרי כבר הוכחתי לדעת, דאפילו המנדב בעצמו אסור לשנות, דאמירה לגבוה, כמסירה להדיוט ומי. ובפרט הגבוי לשם פדיון שבויים שאין לך מצוה גדולה מזו. כב"ב ח' ע"ב. והא דאמרינן במגילה ט"ז ע"ב גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות וכ'. יעיין בב"ח על הטור יו"ד סוס"י רנ"א, שכתב דלהוציא ממון להצלת נפשות, פשיטא דהוא קודם להוצאת ת"ת. דאין לך דבר שעומד בפני פ"נ וכו', עכ"ל (ע"ש בדרו"פ, ובט"ז שם סק"ו ע"ש). על כן נכון הדבר עפ"י דתוה"ק להמציא את התרומה ישר לאוקריינא. באמצעות אדריסאות של