רב"ז יורה דעה ר

ולא העיר מכל האמור. ועיין בשו"ת הרמ"א סי' מ"ח. ובקצה"ח סי' ר"צ, בשם שו"ת הר"ם אייזן שטאט ע"ש. ויש לפלפל הרבה בדבריהם, עש"ה והבן, וצ"ע]. שוב ראיתי עוד במחא"פ הל' צדקה סי' ז', שהביא בשם מהר"ש יפה, בתשו' כת"י דיכול לשנות מעני לעני אחר. אבל הרדב"ז ז"ל סובר דאינו יכול לשנות. והמחא"פ ז"ל הוכיח בכמה הוכחות דבנודר לעני ידוע, אסור לשנות ליתן לעני אחר ע"ש. ועפ"י מה שכתבתי יש לפלפל בדבריו עש"ה. ומצאתי בשטמ"ק בב"ק ל"ו ע"א, בשם מהר"ם מסרקסטא, שכתב, דאינו יכול לשנות מעני לעני ע"ש. וזה ברור

אמנם כן, בנידון דידן, שאם הבנות מבקשת שגיסה יתן לה שתי חלקי היתומות הקטנות, רק בתורת הלוואה, כאמור. פשיטא דרשאי ליתן לה, בכדי שתוכל להשיא בנקל יותר את היתומה הבכירה שכבר הגיעה לפרקה. ויש להביא קצת זכר לד"ז, ממה ששנו חכמים בלשון המשנה כתיבות ס"ז ע"א, לענין המשיא את היתומה, לא יפחות לה מחמשים זוז ואם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה א) **(א) ולא אחדל מהביא פה מה שהערותי בלשון המשנה בכתובות ס"ז ע"א שם דתנן: המשיא את היתימה לא „יפחות“ לה מחמשים זוז, אם יש בכיס „מפרנסין“ אותה לפי כבודה, וקשה שפתח התנא בלשון יחיד „המשיא“ „לא יפחות“. וסיים בלשון רבים „מפרנסין“. ומצאתי בס' שושנים לדוד שהעיר בזה. וכתב וז"ל: לומר דאף אם בא אחד והתנדב ליתומה א' נ' זוז מדידי' לפרנס אותה, לא יאמרו הגבאין זו כבר יש לה, ונניח המעות לאחרות שיבואו, אלא אפ"ה אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה, עכ"ל אבל במחכת"ה של בעל השושנים לדוד ז"ל אישתמיטתיה דבלשון המשנה בירושלמי איתא: המשיאין את היתומה לא יפחתו לה“, הכל בלשון רבים. וכן הוא גם גירסת הרא"ש ז"ל בפ"ו דכתובות סי' ו'. ואתי שפיר:)** וע"ש בירושלמי בפ"ו דכתובות ה"ה, דפליגו שם אמוראי, בפירוש לשון המשנה, דר' חיננא אמר: זאת אומרת שאומרים לפרנסין ללוות. ומפרש למתני' בשאין נ' זוז בכיס של צדקה, לווין הפרנסין להשלים עד נ'. אבל אם יש בכיס יותר מנ', מוסיפין לה לפי כבודה, אפי' יותר מנ'. יר' יוסי אומר: זאת אומרת שאין אומר ם לפרנסים ללוות, ומפרש למתני' בשיש בכיס. אבל אם אין בכיס פוחת. כהדא מעשה בנערה אחת, שבאת בימי דרבי אמי להנשא, ותבעה מכיס של צדקה. וא"ר אמי ישתבוק למועדא (ופי' הפ"מ: שלא הי' בכיס הרבה, ואמר שצריך להניח מעות בכיס, לפרנסת העניים, לצורך המועד] א"ל ר"ז „גרמית יפסוד", אלא יתכול, דמרי' דמועדיא קיים (ופי' הפ"מ: אתה הגורם להפסידה מנישואין שלה, אלא יכילה הכל, מה שיש בכיס לצרכה, דמריה דמועדיא קיים, הקב"ה יזמין עוד לפרנסת צורך המועד] ואתיא דר' חיננא כר"ז, ודר' יוסי כר' אמי ופי' הפ"מ ואתיא דר' חיננא דאמר: נותנין לה כל מה שיש בכיס לפי כבודה. כר"ז דאמר שאין משגיחין על מה שצריכין העניים אח"כ. והכא נמי אם אח"כ תבואנה אחרות להנשא הקב"ה ימציא להן עזר. ודר"י כר"א. ע"ש גם בפי' הק"ע] ומצאתי באור זרוע הגדול, הל' צדקה סי' כ"ז, שהיה לו גירסא אחרת, בהדא עובדא דירושלמי הנ"ל. ועפ"י גירסתו מפרש לה רושלמי באופן אחר. ודלא כפי' הפ"מ והק"ע. וז"ל האו"ז: כהדא ילדא אתי' קמי' דרבי אמי שישיאוה, והי' חסר בקופה, ואמר ישתבקין למועדא. המתינו עד שיבא עת גביית הצדקה, אבל אין עתה חייבים ללוות. א"ל ר' זעירא „ודמות יפסיד“, אלא יתכול, דמרי' דמועדא קיים, כלומר: לדידך אם ימות הגבאי קודם זמן גביית הצדקה, יפסיד זו המצוה, שלא השיא זו היתומה, אלא יתכול, כלומר תכלה המצוה וילווה וישיא אותה, ויסיים המצוה, כמו ותכל עבודת. דמרי' דמועדי קיים, הקב"ה יחי' אותו בזכות זאת המצוה. אתיא דר' חנינא בר' זעירא, ודר' יוסי כר' אמי, שר' זירא סובר שחייב הגבאי ללוות, ור' אמי סובר שאין חייב ללוות. ומדשתיק ר' אמי משמע דעביד עובדא כר' זעירא, וש"מ דהכי הלכתא שאומרים לגבאי צדקה, להלוות לצורך עניים, כשנחסר בכיס של צדקה עכ"ל. וכן הוא בהגהות מרדכי בפ"א דב"ב סי' תרצ"ז ע"ש. ובב"י יו"ד סי' רנ"ז, הביא בקצרה, וז"ל: כתב בהגהות מרדכי דב"ב, בשם א"ז, דבירושלמי משמע, דכשחסר בכיס של צדקה, צריך הגבאי ללוות, עכ"ל ועיין בתוסיו"ט פ"ו דכתובות מ"ה, שהביא דברי הב"י אלו. והעיר עליו, שלא הזכיר שיש בד"ז מחלוקת בירושלמי. וכתב דאפשר משום דפשטא דמתני', דייקא טפי כאותו מ"ד, הילכך נקטינן אליבי'. עכ"ל, ובמחכת"ה לא עיין בגוף דברי הגהות מרדכי שהביא כל דברי הא"ז הנ"ל שכתב להדיא: מדשתק ר' אמי, משמע דעביד עובדא כר"ז, וש"מ דהכי הלכתא, שאומרים לגבאי צדקה להלוות לצורך עניים. ומצאתי בביאור הגר"א ז"ל ביו"ד סי' רנ"ז אות י"א שכתב מדנפשי', ומשמע שר' אמי קבל דבריו של ר"ז, עכ"ל ותימה שלא הביא שכן כתבו הגמ"ר והאו"ז הנ"ל. וזה פשוט וברור. ומש"כ בשי"ק על הירושלמי פ"ו דכתובות ה"ה שם, דאין פירושו של הגהות מרדכי מחוור כלל ע"ש. ובמחכת"ה המעיין היטב בהגמ"ר והאו"ז הנ"ל, יראה דפירושו מחוור מאד הרבה יותר מפירושו של הק"ע בשי"ק, עש"ה, והבן

עכ"פ מצינו למידן מהירושלמי דלהשיא יתומה מחויבים גם ללוות להשיא כפי כבודה וכמש"כ הש"ך ביו"ד סי' ר"נ סק"ג דבזה"ז נותנים כפי הראוי ע"ש

סיומא דפסקא דהר' בצלאל שטערן נ"י, שהתחיל במצוה, אומרים לו גמור, ויסיים את המצוה, להלוות לגיסתו הנ"ל, את הסכום חמשים אלף ליי, המגיע לחלקי היתומות הקטנות, והיא תתן שטרות בטחונות. כדבר האמור. ובזכות המצוה הזאת הקב"ה יחי' אותי, כמפורש יוצא בירושלמי הנ"ל, וכבר נודע מה שפסקינן בש"ע יו"ד סי' רמ"ט סעי' ט"ו שאין צדקה גדולה מזו להשיא בתולות עניות. ובש"ך שם ס"ק י"א, בשם תשו' הר"מ אלשקר ז"ל דיוקא יתומות ע"ש, ויקיים בזה מצות: „ומבשרך אל תתעלם“, „וברכת אובד עלי תבא, ולב אלמנה ארנין“. [כב"ב ט"ז ע"א] אכי"ר: בצלאל זאב שאפראן

סימן עו

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה שמרי' אפפעלבוים נ"י, אבד"ק הונטטעשט (בסרביא

) ע"ד שאלתו, נידון הועד לתמיכת מעוני אוקריינא, שנתייסד במחנ', ע"י ה„קול קורא“ מהועד הפלכי שבקעשנוב. ובתוך הועד הנז', נמנתה גם אשה גדולה, בעלת מעש"ט, שע"י השפעתה המרובה, הרבתה לקבץ קבוץ גדול של מנדבים תדיריים, מדי שבוע בשבוע עכ"פ לא פחות מן 147. וכבר עלה פעם ביד הועד הנז', לשלח סכום ידוע, אל הועד הפלכי שבקעשנוב, כדי להעבירו לתעודתו באמצעות הועדים השונים לאוקריינא. אך, זה זמן שנפוצה השמועה, כי לשעה חדלו הועדים מלהעביר את כספי התרומה לאוקריינא, מטעם חסר ידיעות מספיקות מהתם, ועוד טעמים. וכי לע"ע הועדים קיימים רק על סמך להשיג את הידיעות וכו'. ובנתים נצטבר סכום הגון, המוטל באוצר הועד, בלי העשות בו ובר. ונכנסו לישיבה רוב חברי הועד, וברוב דעות החליטו, לקחת את הסכום הצבור ומצוי בעין, ליסוד בית „תלמוד תורה“ החסר במחנ'! והנה, משנשמעה החלטה זו, מהרו רוב המנדבים, ובראשם האשה הגדולה הנז', ויערכו מחאה בכתב, ויבואו על החתום 102 מנדבים, להגישה לפני הועד, כדי לבטל את החלטתו, בדרשם פה אחד שלא לעשות בסכום זה שום דבר