רב"ז יורה דעה קצח

תשובה

הנה זה רבות בשנים מצאתי לו חבר להבאה"ט ז"ל הלא הוא הגאון בעל „שער המלך“ ז"ל, על הרמב"ם בפט"ו מהל' מאכא"ס ה"ו, ע"ש. ואנכי תמהתי על הני תרי גאוני בתראי ז"ל שבמח"כ אישתמיט מינייהו התלמוד ערוך בחולין הנ"ל, ואח"כ מצאתי בהגהות יד שאול בגליון היו"ד סי' צ' שם שהעיר בזה. אולם אנכי מצאתי תנא דמסייע להו. שגם הרא"ה ז"ל בספר החינוך מצוה קי"ג, כתב וז"ל: וחלב הנמצא בקיבת בהמה. יש מתירין, שהוא בכלל תלב של מתה, עכ"ל. ובס' מנחת חינוך שם, תמה ג"כ מהא דחולין הנ"ל ע"ש. עכ"פ אין כל כך תימה על השעה"מ והבאה"ט. שהרי גם הרא"ה ז"ל ס"ל כוותייהו. והארכתי בזה בתשובה לעיר אדאבעשטי ומפאת כי עתותי אין בידי, ע"כ דברי מעטים בזה

בצלאל זאב שאפראן סימן עד כבוד הרב המופלג כתו"י מוה"ר פסח ריב שווארץ נ"י, שטעפאנעשט

ע"ד השאלה אשר נזדמנה לאשה אחת ע"י טעות עוף נבילה, במקום עוף שחוט. והדיחה את הנבילה ומלחה, כדרך שעושין לכשרה. ואח"כ עירבה את הנבילה עם עוד ב' עופות כשרות בכלי אתת, ושפכה עליהם מים רותחין מכ"ר קדרה שעמדה אצל האש, לרחוץ את הבשר קודם בישול כנהוג ואח"ז הכירה את העוף הנבילה בין הכשרות ו וכת"ר השיב, שאין בידו להכשיר את שני הכשרות

תשובה

הנה יפה עשה כת"ר שחשש להחמיר בזה. אע"ג דסוגיא דעלמא הכי אזלא בפשיטות לומר דאפי' עירוי מכ"ר שלא נפסק הקילות אינו אוסר אלא כ"ק. מ"מ המעיין בספר כנפי יונה [שהיה אחד המיוחד מגדולי האחרונים ז"ל] בסי' ס"ת, יראה שהוא ז"ל הביא כמה ראיות לפסוק להלכה דעירוי מכ"ר שלא נפסק הקילות אוסר בכולו, אך בסיף דבריו שם סיים, דכיון שהסכימו הב"י והרמ"א דאינו אוסר רק כ"ק. יש לסמוך עליהם בהפס"מ. אבל שלא בהפס"מ יש להתמיר לאסור בכולו יעו"ש

מכש"כ שיש לצדד להתמיר בזה, עפ"י מה שחדשתי זה כביר מסברא דנפשאי לומר דהא דקיי"ל דעירוי אינו מבשל רק כ"ק. הוא רק כשמערה מעט רותחין מכ"ר. אבל אם עירה הרבה רותחין כשיעור עירויות הרבה, אוסר בכולו וכמבואר בט"ז יו"ד סי' צ"ה ס"ק י"ב בשם או"ה והב"ת שהסכים עמו לענין טעלי"ר, דע"י עירויות הרבה בולע האיסור בכולו, ע"ש ובש"ך ס"ק י"ג ובפמ"ג במ"ז שם. והארכתי בסברא זו וקבעתי בה מסמרות. וכעת מצאתי ראיתי שכוונתי בסברא זו להגאון מהרש"ק ז"ל בתשובותיו טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ו, באמצע התשו', שם, כתב דלהאו"ה והט"ז הנ"ל אפי' בעירוי פעם א' אם נזחל ע"י עירוי זו הרבה חמין כשיעור עירויות קילוחים הרבה, אוסר בכולו לכ"ע. דמה לי אם נפסק הקילות כמ"פ בנתיים וחוזר ומקלח. ומה לי אם לא נפסק הקילוח בנתיים ואדרבה יותר מסתבר להקל כשנפסק הקילות בנתיים ונפסק הרתיתות. משא"כ אם לא נפסק הקילות בנתיים, כיון שלא נתקרר בנתיים. ראוי לומר יותר דמבליע בכולו והאריך בזה וסיים דמ"מ במקום הפס"מ אפשר לצדד להקל, דאפי' ע"י שפיכות מים הרבה אין עירוי אוסר יותר מכ"ק אבל שלא בהפס"מ יש להחמיר ע"ש. וא"כ לפי מה שנודע האי כללא דכייל לן מרן הט"ז ביו"ד סוס"י צ"א ס"ק י"ב דתרי קולי לא מקילינן בהפ"מ ע"ש. וגם הש"ך ביו"ד סי' ע' ס"ק ל"ח נראה דס"ל כהט"ז בזה, ע"ש בפמ"ג. וכ"כ הדג"מ מהד"ק סי' מ"ח ע"ש, והכי מצינו בתוס' נדה ס"ז ע"ב ד"ה משום, בשם הר"ת דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס ע"ש. וכן פסקינן להלכה בש"ע יו"ד סי' קצ"ט סעיף ז' דתרי קולי בהדדי לא מקילינן ע"ש. ואף שה„לבושי שרד“ בפתיחתו לטרפות עצמות אות ז' פסק דהיכא שיש הפ"מ בצירוף ס"מ או כבוד שבת ויו"ט או אורחים מקילינן גם תרי קולי ע"ש. מ"מ כבר פקפקו האחרונים ז"ל על פסקו של הלב"ש לפי מש"כ הפמ"ג במ"ז סוס"י צ"א דטעם הט"ז הוא, משום דהוי ס"ס לאיסורא. ועפי"ז לעולם אין להקל בתרי קולי. וא"כ עפי"ז בנידון שאלת כת"ר שנראה שבודאי שפכה הרבה מים רותחין מכ"ר, כשיעור מים ששופכין על ג' עופות, שהם ודאי כשיעור עירויות קילוחים הרבה, והוי תרי קולי בהפ"מ דלא מקילינן. משים דהוי ס"ם לאיסורא. שמא עירוי מכ"ר אוסר בכולו, ואפי' את"ל דעירוי מיעטת אינו אוסר אלא כ"ק, מ"מ עכ"פ בעירוי מים רותחין הרבה שהם כשיעור עירויות הרבה, נבלע האיסור בכולו. כאמור

איברא שהפמ"ג ביו"ד סי' צ"ה במ"ז ס"ק י"ב, כתב שגוף ד"ז לומר דע"י הרבה עירויות נבלע האיסור בכולו, הוא חידוש דין. וסיים בצ"ע לדינא. וכן בפמ"ג יו"ד סי' ס"ת בשפ"ד ס"ק כ"ז הנית ד"ז בצ"ע. ותמה מהא דמבואר באו"ח סי' תנ"א דכלי שתשמישו ע"י עירוי כך הכשרו. ואי ע"י עירויות הרבה בולע בכולו. מה מהני הגעלה ע"י עירוי ע"ש. ומצאתי במנחת יעקב כלל נ"ז ס"ק כ"ה שהעיר ג"כ בדברי האו"ה. וכתב לתרץ וז"ל: והטור באו"ח וש"פ שלא כתבו טעם זה דע"י עירויות הרבה בלע בכולו] גבי קערות לענין הגעלה. צ"ל משום דאף דנבלע בכולו, מ"מ לא היינו צריכין הגעלה בכ"ר דוקא שכפי תשמישן כך הכשרן והי' סגי בעירוי אי לאו מטעם שחיישינן שנשתמש פ"א בכ"ר, עכ"ל. הרי שהגאון בעל מנחת יעקב איש תם דרך בקסתו למצוא איזה מזור ותרופה לתרץ הקושיא על האו"ה הנ"ל אולם עדיין לא העלה ארוכה בזה לכאורה. דאכתי קשיא האיך שייך לומר כתשמישו כך הכשרו, להיות סגי הגעלה ע"י עירוי הא אין הפליטה כעין הבליעה, כיון שע"י עירויות הרבה נבלע בכולו ז ומצאתי בפמ"ג או"ח סי' תנ"ב בא"א סק"ב שהעיר בזה על המנח"י יעו"ש. [ועיין בפמ"ג או"ח בסדר הנהגות הנשאל עם השואל באו"ה סדר שני סוף אות ז' ע"ש]

אך לפענ"ד יש ליישב דעת האו"ה ז"ל. וממילא יתפרשו דברי המנח"י. דהנה זה שן האו"ה בכלל ל"ד דין ט"ו: ואם בקערה צריך ס' כנגד כולה, לפי שמערין עלי' כמה פעמים, והולך ובולע מדי יום יום בכולה. דדוקא בעירוי של פ"א אמרינן שאינו בולע אלא כ"ק וכו' וכן הטעלי"ר וכו' א"כ ע"י עירויות הרבה בלע האיסור בכולו וכו', עכ"ל. ומצינו דלשון בכמה פעמים שייך למינקט גם על שני פעמים כרש"י תולין ג' ע"ב ד"ה מוחזקים, שראינו ששחטו כמה פעמים עכ"ל. ובש"ס שם מבואר ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים. ועיין באו"ח סי' תס"א סעיף א' לענין היסק בתנור כמ"פ. ובח"י שם סק"ב ע"ש. וכן מצינו דגם לשון הרבה שיך למינקט על ב'. כרש"י חולין י"ז רע"ב ד"ה סכין שיש בה פגימות הרבה ע"ש. ועיין ברש"י כתובות פ' ע"א ד"ה ר"א, שכתב וז"ל: כל דהוי יותר על גרוגרת אחת הוי הרבה עכ"ל. וא"כ עפי"ז יש לדקדק גם בלשון האו"ה ז"ל שכתב בזה לשון „כמה פעמים“ ולשון „הרבה“ כנז'. דהיינו שני עירויות בכל יום, כדרך העולם שאוכלים בבוקר ובערב. וכן מצאתי להדיא בספר ש חמודי דניאל הלכות כ"ר סי' ד', שכתב דעירויים הרבה שכתב האו"ה הנ"ל, היינו שני עירויות בבוקר ובערב