רב"ז יורה דעה קפז

המכשלה הזאת תח"י וכו' ע"ש. ולפי מה שכתבתי זה ליתא. דליכא כלל למיחש בשוחט ת"ח ויר"ש שלא יודיע. כמו שהוכחתי מהתוס' הנ"ל. ותמהני על היא"פ שבמחכת"ה לא העיר כלל בזה. – וראיתי בס' דע"ת הל' שחיטה סי' א' סק"ה שגם הוא הביא להיא"פ הנ"ל. ובמחכת"ה לא העיר עליו כלל מכל האמור:

– סוף דבר הכל נשמע, שדבר ברור הוא להלכה, בטבח אומן שקלקל חייב לשלם. וכ"כ בשו"ת שבו"י ח"ב סי' נ"ב בסו"ד שם. וכ"כ בס' דע"ת הנ"ל מ"מ סיים שם שהוא מעלים עין בטבח אומן שקלקל, שלא ישלם, ולפעמים בבוא הדבר לפניו הוא כופה הצדדים להתפשר בדבר מועט, גם שלא ברצון הצדדים. אבל מעיקר הדין חייב לשלם יע"ש. – והעושה שלום במרומיו, יעשה שלום על ישראל, אכי"ר: בצלאל זאב שאפראן

סימן סג

כבוד הרבני המופ' בתו"י מו"ה זלמן יוסף שו"ב ה"י, הארלוי

ע"ד שאלתו בשי"ב שקלקל בשחיטת בהמה, ששחט שלא כהוגן, והקלקול הי' ע"י נדנוד ופרכוס הבהמה. אם השו"ב חייב לשלם

תשובה

הנה, ראה בדברי התוס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה ושמואל, וב"ח פ"ב ע"ב ד"ה וסבר, וב"ב צ"ג ע"ב ד"ה חייב, וסנהדרין ע"ז ע"א ד"ה רוצח, יעו"ש דמוכח מדבריהם דטבח אומן בשכר שקלקל, איננו חייב רק על המכשול הקרוב לאונס, כעין גניבה כב"מ צ"ד ע"ב [וכן הוא בירושלמי פ"ח דשבועות ה"א יעו"ש], אבל על אונס גמור פטור. וא"כ לכאורה משמע דהיכא שהקלקול בשחיטה נתהווה ע"י נדנוד ופרכוס הבהמה, הוי אונס גמור, ופטור. אולם בפירש"י ז"ל בב"ק צ"ט ע"ב ד"ה דקעביד, כתב וז"ל: וקמ"ל דפושע הוא דלא חשיב לי' אונס, אלא פשיעה, דהו"ל למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה, עכ"ל. הרי מבואר דעת רש"י, דפרכוס ונדנוד הבהמה, לא חשיב לי' אונס

ועפי"ז יש לתמוה על ה שלטי הגבורים על הרי"ף ז"ל בפ"ט דב"ק דף ל"ו ע"א סוף אות ב', שכתב וז"ל: וצ"ע בשוחט שקלקל, ולא בסיבתו כגון שאנסה עצמה הבהמה אנה ואנה, או העוף, או האיש המסייע לו לשחוט קלקל. האיך יפטר השו"ב. ואם יתחייב המסייע לו לשחוט. ואם זה טוען אתה קלקלת בסיבתך, ולא בסיבת המסייע, והבהמה, והעוף. וזה טוען להיפוך וכו'. נראה דשייך בהו שבועה, עכ"ל הרי שהש"ג עלה ונסתפק בד"ז, ולא הביא כלל מפירש"י הנ"ל, דמבואר דנדנוד ופרכוס הבהמה, לא חשיב לי' אונס

גם הלום ראיתי בס' דעת קדושים הל' שחיטה סוס"י א', בדיני „חיוב תשלומי שו"ב שקלקל“, בריש דבריו שם, שפסק בפשיטות, דאם הקלקול הי' ע"י נדנוד העוף, נראה דפטור, דהוא אונס גמור, והביא בקצרה להש"ג הנ"ל. וכן בדע"ת הל' שחיטה סי' א' סק"ו, הביא להש"ג והדע"ק הנ"ל, ובמחכת"ה אישתמיט מינייהו פירש"י בב"ק הנ"ל. ואפי' אם נימא דיש איזה חילוק בין עוף, לבהמה בד"ז. מ"מ עכ"פ הו"ל להעיר מפירש"י הנ"ל

ולדינא נראה דנכון הדבר לעשות בד"ז פשרה, בין הקצב והשו"ב. וכמש"כ הדע"ת שם אות ה' לכופם על הפשרה. ושלום על ישראל: בצלאל זאב שאפראן

סימן סד

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר דוב בער דרומער שליט"א אבד"ק דארהוי

ע"ד התקנה הנעשה בקהלתו משנים קדמוניות בתורת גדר וסייג לד"ת, להעמיד שני שובי"ם בבית המטבחיים לבדוק הסכין והריאה ע"י שניהם, אם רשאי שו"ב אחד לפרוץ גדר לשחוט ולבדוק לבדו ד

תשובה

הנה כבר אמר החכם מכל אדם (קהלת ג' ט'): „טובים השנים מן האחד“ וגו'. ופירש"י ז"ל (שם): טובים השנים לכל דבר, עכ"ל. וכבר נודע אמרם ז"ל (שבת ל' ע"ב): „ספר קהלת תחילתו דברי תורה“. ופירש"י (שם): תחלתו וסופו, וכל שכן שיש עוד בינתיים, עכ"ל. יע"ש במהרש"א (בחיאג"ד) שכתב וז"ל: אבל בפ"ק גבי ספר יחזקאל שדרשוהו וכו', משום דיחזקאל מוחזק לנביא היה וכו', משא"כ קהלת כדאמרינן (במגילה ז' ע"א) דאינו מטמא את הידים מפני שחכמתו של שלמה היא וכו' עכ"ל וי"ל הלא באמת אנן קיי"ל, דקהלת מטמא את הידים, מחומרי ב"ה. כמו ששנו חכמים בלשון המשנה עדיות פ"ה משנה ג' וידים פ"ג מ"ה: ואר"ש ב"ע מקובל אני מפי ע"ב זקן וכו' ששה"ש וקהלת מטמאים את הידים ע"ש. וחומרי ב"ה נזכרה במגילה ז' ע"א, יע"ש בפירש"י (ד"ה והלא, וד"ה ת"ש) שכתב הטעם שמטמא את הידים, משום דברוח הקודש נאמר ע"ש. וכ"כ הרע"ב בעדיות שם, דסברו ב"ה דאף קהלת ברוה"ק נאמרה ע"ש. ונראה דזה הי' כוונת המהרש"א ז"ל (בחאג"ד שבת ל' שם) שסיים בזה"ל: מיהו לא קאי התם הכי, עכ"ל. כלומר דאנן קיי"ל דקהלת ברוה"ק נאמרה. וכן מצאתי בתרגום (ריש קהלת פסוק א'): פתגמי נבואה דאתנבא קהלת הוא שלמה וכו' עכ"ל. ועפי"ז יש לתמוה על מרן הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' אבות הטומאות ה"ו) שכתב וז"ל: ולא דברי תורה בלבד אלא כל כתבי קודש, אפי' שה"ש וקהלת שהן דברי חכמה, מטמאין אח הידים, עכ"ל. וקשה הלא כל הני דסבירא להו דקהלת מטמא את הידים, הוא משום דסוברים דקהלת ברוה"ק נאמרה, ולא מחכמתו של שלמה בלבד נאמרה וצע"ג וי"ל עוד על המהרש"א ז"ל שכתב דיחזקאל מוחזק לנביא היה משא"כ קהלת וכו'. הלא ברש"י מגילה (י"ר ע"א ד"ה נבואה) חשיב שלמה בין המ"ח נביאים שנתנבאו להם לישראל: יע"ש בהגהות הגר"א ז"ל, בשם ס"ע דלא חשיב שלמה בין הנביאים. אבל מהתרגום ריש קהלת הנ"ל מבואר כפירש"י ז"ל **(אמר בן המחבר: האיר ה' את עיני ומצאתי ראיתי להביא ראיה ברורה כי המלך שלמה היה נמצה בין נביאי ישראל, הלא הוא כתובה על ספר הישר „תלמוד בבלי“ (יומא ל"ו ע"א): חנניה אחי ר' יהושע אומר (משלי י'))** [ועיין מורה נבוכים פרק מ"ה לשני, שכתב דרוה"ק לחוד ע"ש וצ"ע. ועיין בר"ה י"ט ע"א דאמרו: