רב"ז אורח חיים צט

דתנן מאתים ומצא מנה, הכל מעשר, משום דאמרינן מנה מונח, ומנה מוטל. והיינו כרבי. ולא כתב כלל דאין הלכה כן כדרכו בקודש. ועל כרחך משום דמעשה רב, כהירושלמי הנ"ל. אבל הר"ש ז"ל שם כתב בתחלה ג"כ דסתם מתני' רבי. אולם מסיים אח"כ דלמ"ד בביצה י' ע"ב מחלוקת בכיס א', אבל בב' כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל, מיתוקמא מתני' ככ"ע בב' כיסין, עכ"ל ותימה על הר"ש שלא הביא להירושלמי הנ"ל, דמבואר שם, דמתני' כרבי, כאמור. וכן בשנות אליהו להגר"א ז"ל כתב בכיסין מקושרין איירי, ובשנים, ורבי הוא, דאמר מנה מונח ומנה מוטל, עכ"ל. והיא כשינויא דרב אשי בביצה י' ע"ש, והבן. ולא הביא ג"כ להירושלמי הנ"ל, וצ"ע. ויש להעמיס כ"ז בהשגת הראב"ד על הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מע"ש הלכה ג' עש"ה ומה שתירץ הכ"מ ז"ל שם דהרמב"ם פסק הלכתא כחכמים, משום דרבים נינהו וכו' ע"ש. כבר הבאתי האי כללא שכייל לנו ב"הליכות אלי", דמעשה רב, עדיף טפי מסברת חכמים רבים. ומצאתי בשי"ק על הירושלמי ביצה הנ"ל ד"ה הורי, שהעיר על הכ"מ, וסיים בצ"ע. ואני בעניי ביארתי הדברים יותר מהשי"ק, כמבואר למעיין

ועפ"י האמור יש להעיר ג"כ על הרדב"ז ז"ל בפירושו על הרמב"ם (שנדפס בווילנא בגליון הרמב"ם) עש"ה והבן. [וגם מש"כ הרדב"ז שם שהראב"ד לא השיג על הרמב"ם בהל' חמומ"צ וכו' ע"ש. עיין בב"ח ז"ל באו"ח סוס"י תנ"ט שהעיר שהרמב"ם השמיט בהל' חמומ"צ ד"ז דהניח י' ומצא ט', וסיים בצ"ע]. ועיין במרה"פ על הירושלמי פ"ד דמע"ש הל' ו' ד"ה דתני, שהאריך לתרץ דעת הרמב"ם הנ"ל עש"ה. ועפ"י האמור יש להעיר עליו, ע"ש והבן

ועפי"ז יש לומר דגם התשו' מהר"ם ז"ל, שהביא הב"ח ביו"ד סוס"י קי"ח הנ"ל, פסק ג"כ כרבי שהרי פתח דבריו יעיר, מהא דאמר רבי מנה נטל ומנה הניח. ואח"כ סיים, דאפי' לרבנן גבינות אינם קשורים זב"ז. ומשמע מלשונו, שדעתו לפסוק כרבי. ואפשר דטעמו ג"כ לסמוך על הירושלמי, משום דמעשה רב כאמור. עכ"פ מצינו למידן, דבנידון דידן יש להקל לכ"ע, כמש"כ בתשו' מהר"ם הנ"ל, דגנבי משקל שקלי, מיהב לא יהבי. ואפי' להתב"ש ז"ל בשמ"ח סי' ס"ג סעיף י"ג, עכ"פ בהפס"מ יש להתיר. דהרי כבר הוכחתי לעיל באות כ"ג, דטירחא הוי כמו פסידא. וכאן בנידון שאלתנו הי' טירחא גדולה לשלוח קמח אחר של פסח, וגם הוצאה רבה

! ומה ששאל כת"ר לדעת איזה שעת הדחק איכא בנידון זה! עיין בתוס' נדה דף ו' ע"ב ד"ה בשעת הדחק, שכתבו וז"ל: שעת הדחק שהשואל הלך לו, והי' טורח גדול לרדוף אחריו וכו' עכ"ל, הרי מבואר דטירחא הוי כשעת הדחק. ועיין בתוס' פסחים דף כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר, שכתבו, דטורח גדול הוי כלא אפשר. וכן הוא במרדכי פ"ב דע"ז סוס"י תתט"ו ע"ש וכעין זה כתבו התוס' בעירובין דף ו' ע"א ד"ה וספק ע"ש. וכ"כ בפסקי מהרמא"י בסי' קצ"ז. ובשו"ת נחלת שבעה סי' י"ב ע"ש. וכעין זה כתב הט"ז ביו"ד סוס"י קל"ח סקי"ד ע"ש

ועפי"ז בנידון שאלתינו פשוט וברור להקל. ובעזהשי"ת תמכתי יתדותי בששה ועשרים תיבות, כמנין שמו וסוי"פ. ותל"מ וה' יצילני משגיאות, ויראני מתוה"ק נפלאות, אכי"ר: בצלאל זאב שאפראן סימן כג כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר מרדכי שיבער נ"י דומו"צ בעיר טשערנאוניץ

ע"ד אשר שאל לדעת מנהגי בהכשר הרחיים, נידון השקים הגדולים, הנקראים "מאנופאלאטיאנס-זאקקע"! תשובה

הנני להשיבו על אתר, בקצירת אומר. כי הנה כאשר הכשרתי את הרחיים בפה, היו מכינים "השקים הגדולים", חדשים. כהט"ז באו"ח סי' תנ"ג סק"ה! ובשאר עיירות הכשרתי, גם שהיו שקים ישנים. ע"י כיבוס היטב. בחמין, ואפר, וחביטה רבה. בשעת כביסתן. כמג"א או"ח סי' תמ"ב ס"ק י"ט, ע"ש בפמ"ג בא"א. ובסי' תנ"א בא"א ס"ק ל"ו ובש"ע הרב ז"ל סי' תנ"ג סעיף כ"ג ע"ש. ובמחצית השקל סי' תנ"ג ס"ק י"א. ובשערי תשובה סי' תנ"ג ס"ק י"ז בשם שאילת יעב"ץ ז"ל דצריכין כיס חדש יעו"ש. וראה בשו"ת עין יצחק סי' ט"ז שכתב, דבדיעבד אין לחוש יעו"ש. ועיין בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' ל"ה, ובשו"ת מנחת משה סי' ט"ו אות ט' ע"ש. ועיין שו"ת מהר"ם שיק סי' רל"א מש"כ בענין זה. והרבה יש לפלפל, ואכמ"ל: בצלאל זאב שאפראן סימן כד כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר משה קאפל כ"ץ שליט"א ראבד"ק ראמאנאווקא

בפתח דבריו "בקונטרסו" העיר כת"ה במשנה ברכות פ"ד מ"א תפלת הערב אין לה קבע. ובגמ' שם כ"ז ע"ב מקשה, ליתני תפלת הערב כל הלילה. ומשני. אלא מאי אין לה קבע. כמ"ד תפלת ערבית רשות. וכת"ה כתב: דהלשון אין לה קבע, משמיעתנו עוד, מה דמבואר בגמ' שם כ"ז ע"א, דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד וכו'. נמצא דתפלת ערבית אין לה קבע. ר"ל זמן קבוע. כי לפעמים יוכל להתפלל אותה מפלג המנחה, היינו אם מתפלל מנחה קודם הזמן ההוא ואם מתפלל מנחה, אחר פלג המנחה, אינו יכול להתפלל ערבית עד הלילה וכו', עכ"ל: תשובה

הנה במחכת"ה המשמעות הזה לא יתכן כלל, דהא אנן קיי"ל שלעולם, יעשה אדם כחד מינייהו. או כר' יהודה או כדרבנן. אבל לא שינהוג פעם כך, ופעם כך. כמפורש יוצא מפה קדוש הרבינו יונה שם, והרא"ש והטור באו"ח סי' רל"ג וש"פ. וכ"פ בש"ע סי' רל"ג סעיף א', ובמג"א סק"ה. וא"כ שפיר תפלת הערב יש לה קבע, או שיעשה לעולם כרבנן, או שיעשה לעולם כר' יהודה. ותו, דעפ"י משמעות כת"ה בלשון "אין לה קבע". ה"ל לאשמעינן דגם תפלת המנחה אין לה קבע. ותו, דעפ"י משמעותו הנ"ל, לא יתכן כ"כ גם פשט לשון הברייתא בברכות כ"ו ע"ב: ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע. שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, א) קרבים והולכים כל