רב"ז אורח חיים ק

הלילה. וק"ל וראה תלמידי הר"י, על הרי"ף, בפ"ד דברכות בד"ה מאי אין לה קבע. שפי' דטעמא דהך ברייתא, לא קאי אלא למאי דאמר שזמנה כל הלילה וכו' ע"ש. וכ"מ ברמב"ם פ"א מהל' תפלה ה"ו, ע"ש בלח"מ אולם בפירש"י שבת ט' ע"ב ד"ה למ"ד תפלת ערבית רשות. כתב: מפני שהוא כנגד הקטר חלבים ואימורים שאין מעכבין כפרתן, עכ"ל. משמע דטעמא דברייתא קאי למ"ד תפלת ערבית רשות [ע"ש בתוס' ד"ה למ"ד, ובתוס' יומא פ"ז ע"ב ד"ה והאמר. ומצאתי בס' "ברכה משלשת" על מס' ברכות, בשיטה מקובצת שם. שפי' להדיא להך ברייתא למ"ד תפלת ערבית רשות, וכתב וז"ל, ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע. פי' שהוא רשות. כדמפרש לקמן, שהרי אברים ופדרים קרבים כל הלילה, כלומר בשלא נתעכלו מבעוד יום, ומשום דלפעמים דליכא אברים כלל שכבר נתעכלו מבעוד יום. ומפני כך אמרו דתפלת ערבית רשות, עכ"ל.-- ב) וכן הרע"ב בפיהמ"ש בברכות שם, כתב, דתפלת ערבית רשות, לפי שהוא כנגד הקרבת אברים ופדרים שקרבים כל הלילה וכו' ובתוס' חדשים שם, הניח דבריו בצ"ע ע"ש. ולפענ"ד נ"ל להטעים, דהא דתפלת ערבית זמנה כל הלילה. תלוי בהא דתפלת ערבית רשות. בהקדם דברי הצל"ח בברכות שם כ"ו ע"ב בד"ה שהרי אברים. העיר ע"ז שלא עשו חכמים שום סייג לתפלת ערבית, כמו שעשו סייג בק"ש של ערבית עד חצות. ונפ"מ לענין נשים, דפטורות מק"ש, ולדידהו זמן ת"ע כל הלילה.-- ג) ולמה לא עשו סייג וכתב דצ"ל: כיון דתפלת ערבית רשות, להכי לא עשו סייג ע"ש. ויש להעמיס כ"ז בלשון הגמ' ברכות כ"ז ע"ב הנ"ל, מאי "אין לה קבע". כמ"ד תפלת ערבית רשות. כלומר דהלשון "אין לה קבע", מוכיח דזמנה כל הלילה, מטעמא דברייתא הנ"ל. וממילא מוכח מדלא עשו סייג לד"ז, ע"כ ודאי, דתפלת ערבית רשות. ונמצא דהברייתא, והגמ', היא שפה אחת ודברים אחדים. ומצאתי במעדני יו"ט על הרא"ש פ"ד דברכות אות פ', שכתב, דהקיצור פסקי הרא"ש, כוון למש"כ התר"י ע"ש. ותמהני שלא העיר מכל הנ"ל גם הלום ראיתי מש"כ בפיהמ"ש להרמב"ם בפ"ד דברכות, וז"ל: מ"ש תפלת הערב אין לה קבע, מפני שאינה חובה כשחרית ומנחה, אבל היא רשות. ר"ל: התנדבו בה בלבד, וע"כ לא הקפידו על תחלת זמנה וסופה וכו' עכ"ל ומצאתי בס' "נהר שלום" על ש"ע או"ח סי' רס"ז שהביא לפיהמ"ש להרמב"ם הנ"ל. וביאר דבריו וז"ל, פי' דה"ק דראוי הי' שלא להתפלל תפלת הערב אפי' לר"י, אלא מכי רמש ליליא. אלא דכיון שרשות היא, לא דקדקו בזמנה, ומתפלל אותה לר"י מפלג המנחה ואילך, אע"ג דאכתי יממא הוי וכו' עכ"ל, ואני מצאתי בירושלמי שבת פ"ב ה"ב, על המשנה: לא ישב אדם לפני הספר, "סמוך למנחה". ומקשה הירושלמי מהא דר' חייא תנא בברייתא, "סמוך לחשיכה" [ומשני, בתירוצא קמא. הדא אמרה, חשיכה דתנינן מנחה היא. ובשי"ק שם כתב בשם הש"ג בשם הצפנת פענח, דשמעינן דקרינן למנחה חשיכה וכו' ע"ש]. ובתירוץ בתרא משני הירושלמי, דמתני' אתיא כר' יהודה דס"ל תפלת המנחה עד פלג המנחה. ור' חייא דתנא סמוך לחשיכה, ס"ל כרבנן דתפלת המנחה עד הערב -- ד). הרי מבואר דהתלמוד ירושלמי אוקמי לסתם משנה דשבת, דאתיא כר' יהודה, דס"ל תפלת המנחה עד פלג המנחה. ועפי"ז אתי שפיר מש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש הנ"ל, דסתם משנה דידן, דתנן: תפלת הערב אין לה קבע, אתיא אפי' לר' יהודה. כלומר דמותר להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך. דמפני שהוא רשות, לא הקפידו על תחלת זמנה, כאמור. וכן הגר"א בס' שנות אליהו על סדר זרעים, פי' הא דתנן "אין לה קבע", כפי' הרמב"ם הנ"ל. שהרי כתב וז"ל, אין לה קבע, פי': אין לה זמן בפני עצמו, אלא זמנה בזמן שאין יכולין להתפלל שאר תפלות, דהיינו: "בין מנחה לשחרית". ולר"י מתפלל מנחה עד פלג המנחה, ומתחיל זמן מעריב. מפלג המנחה ואילך. ולרבנן שזמן המנחה עד הערב, מתחלת זמנה מערב של ערבית וכו', עכ"ל. ועפי"ז יש לתמוה על מש"כ כת"ה בשם ספר "הנותן בים דרך" (מעולם לא ראיתי הספר הזה) שמביא בשם הגר"א שכתב ג"כ לפרש, הא "דתפלת הערב אין לה קבע", שלא כפי' הגמ' וכו'. וזה אינו דהרי. הראיתי לדעת מש"כ הגר"א ו"ל בספר "שנות אליהו" הנ"ל. ודבריו מכוונים יפה כפירושא דגמ', וכדבר האמור