רב"ז אורח חיים צז

סק"א, בשם הרשב"א בחי', בשם הרמב"ן. וכ"כ בשם היש"ש פג"ה ע"ש ובשפ"ד סק"ז. ותמהני שלא הביאו מהריטב"א פ"א דב"מ, מובא בב"י אה"ע סוס"י קנ"ג, בבה"ב שם, שכתב להדיא, דבאיסורא, כ"א נאמן על עצמו בטב"ע וכו' ע"ש. וכ"פ הפר"ח והתב"ש שם. ובנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז, דהרי כבר הוכחתי לדעת, דבנ"ד ליכא רק חשש איסור דרבנן, ולדברי הכל, מהני טב"ע, שבעל הקמח, מכיר את הקמח, שהוא מן ה"סארטין" שקנה. וכבר נודע, דטב"ע, עדיפא מסימנא. כחולין דף צ"ו ע"א. כש"כ בנ"ד דאיכא טב"ע וסימנא, משקל הקמח של השקים, ומנין השקים. כדאמרינן בב"מ כ"ג ע"ב מדמשקל הוי סימן, מנין נמי הוא סימן. וגם רשימות של השקים. וגם הפתקאות של ההכשר, התלוים עליהם, נמי הוי סימן, כב"מ שם, ע"ש בתוס' ד"ה ברשום. ומצאתי בהג"ה שבאו"ה, שער כ"ב סי' ו', כתב וז"ל: פעם אחת נתפשו היהודים, ונטלו הא"י כל אשר להם, וכשנתפשרו וחזרו להם כל אשר להם, נמצאו קדירות בשומן אווז, ואמרו שהניחו להם כאשר מצאו אותם. והיה נ"ל להתירה, דלא גרע מטב"ע דקלא. אגודה. עכ"ל הג"ה שבאו"ה. ודברי ס' אגודה הללו. מובאים ג"כ בב"ח יו"ד סוס"י קי"ח, ובט"ז יו"ד סוס"י קי"ח, סקי"ב ע"ש. והב"ח והט"ז הוסיפו להביא עוד תשו' מהר"ר מנחם, וז"ל: קדירה נשארה בין העכו"ם, וכבר לקחה ישראלית א' מן השומן שבקדירה בכף מעט, וכשהחזיר הקדירה מהשומן, הכירה הישראלית הגומא שבשומן, שנלקח ממנו השומן שהיתה בו כמו שהניחה. נראה להתיר, דבכה"ג שייך טב"ע עכ"ל והפר"ח ביו"ד סי' קי"ח ס"ק מ"א כתב ע"ז וז"ל: ולכאורה יראה דתשו' הר' מנחם, פליג על מש"כ בשם אגודה. וליתא, דהכא לא הי' טב"ע, אלא ע"י הגומא. ואיה"נ שאם בלא"ה יש לה טב"ע בגווה, דש"ד כהאגודה, עכ"ל. וכולם לא הביאו מהג"ה שבאו"ה. ולפענ"ד נראה מקור נאמן לדברי האגודה ז"ל, ממ"ש בע"ז ע' ע"ב, ההיא מסוביתא דמסרה לה איקלידה לעכו"ם. אר"י אר"א עובדא הוה בי מדרשא, ואמרו לא מסרו לה אלא שמירת מפתח בלבד, ובתוס' שם ד"ה ולא, כתבו וז"ל: מכאן שאם תפס המושל את היהודי, והניח שמירת עכו"ם בביתו, ונמסר להם כל המפתחות, אף של יין וכו' אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים, דכוותי' אשכחן גבי' בגדיו לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים וכו', ואולי כשמחפשין אותו בכ"מ וכו' גם היין אסור וכו' אכן אם היה לישראל סימן, וחבור במגופה מותר וכו', עכ"ל. ועפי"ד האגודה יש להטעים ד"ז, דאם מצאן הישראל כמו שהניחם כשרים, משום דלא גרע מטב"ע, כמש"כ באגודה

ועפי"ז י"ל על המרדכי בע"ז סו"פ ר' ישמעאל, שכתב וז"ל: מ"כ בתשובה, שבתפיסת צרפת, התיר ר"ח הכהן, שהיו השומרים בבתי היהודים, והמפתחות בידם, ומחפשים, ויהודי אין בבית וכו', והתיר אפי' בלא פתח פתוח לרה"ר. וע"ז נפלאתי וכו', עכ"ל. ועפי"ד התוס' והאגודה הנ"ל, יש ליישב הפליאה, דמיירי כגון שמצאן הישראלים כמו שהניחם, דלא גרע מטב"ע, כמש"כ האגודה. או שהיו לישראלים סימן עכ"פ, כמש"כ התוס', ואתי שפיר. ותמהני על הפר"ח שלא העיר מהתוס' ומרדכי, להביא ראי' מדבריהם לדברי האגודה. וא"כ בנידון דידן, דאיכא טב"ע, וגם סימנים כנ"ל. פשיטא דיש לסמוך ע"ז להיתרא, כאמור

(כה) וגם מה שחשש כת"ה לומר, שבנ"ד יש ריעותא לפנינו, שנשברו ה"בלאמבען" מ"וואגאן" א'. לפענ"ד נראה ברור בס"ד דיש להתיר גם בזה, בלי שום פקפוק כלל, כמו שאבאר בעזה"י כי הנה מבואר ברמ"א יו"ד סי' קי"ח סעי' ב' וז"ל: אבל אם רואה הדבר ששלח או הפקיד והוא טוב כמו ששלח ולא נהנה העכו"ם אם החליפו, לא חיישינן, אף שהחותם מקולקל, עכ"ל, ובש"ך שם סק"כ כתב וז"ל: אף שהחותם מקולקל, שנראה שנעשה בכוונה ע"י אדם, דאל"כ בכ"ע שרי וכו' עכ"ל. וצאו נא וראו בנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ל"ח. שהשואל שם מתמה ע"ז וכתב וז"ל: מה שמבואר ביו"ד סי' קי"ח שאם רואה החותם מקולקל אפי' באיסור דאורייתא יש להקל. והנה, הוא בא בתמה. דע"כ לא היקל בתה"ד, אלא בטהרות, וביי"נ, שהוא איסור דרבנן, וגם בזה מחמיר ספר התרומה וכו'. ע"כ דבריו. ובמח"כ לא דק, דאין ענין קולא זו שאנן מקילין בסי' קי"ח, להך דתה"ד, וכאן כ"ע מודים שהוא מותר. דע"כ לא פליגי, אלא בדבר שיש בו חשש איסור, אף בלי חשש חליפין, כמו ביי"נ, שאם נגע נאסר בנגיעה. וטהרות, שאם נגע נטמאו. אבל במה שאנו מקילין בסי' קי"ח, הוא בדבר שאין בו חשש איסור רק שמא החליף המותר באיסור. וכאן שאינו נהנה בחליפין, ופשיטא שמותר, שאין הגוי חשוד להכשיל את ישראל, רק הוא חשוד להחליף לטובתו. וד"ז מבואר מטויו"ד וגם א"צ שום ראי' והסברא היא נכונה מצד עצמה, עכ"ל. והנה, מה שסיים הנוב"י ז"ל, דד"ז דכל שאינו נהנה בחליפין שמותר וכו', מבואר מטיו"ד. הנה, כבר הראיתי לדעת, דד"ז מבואר מש"ס ופוסקים ולא מן הטויו"ד בלבד, בלי שום ראי', רק מצד הסברא, כמו שחשב הנוב"י ז"ל. וכבר ביארתי בס"ד ד"ז יפה לעיל באות כ"א כ"ב. וא"כ עפי"ז פשוט וברור דבכה"ג אעפ"י שהחותם מקולקל יש להתיר, ואפי' באיסור דאורייתא

וגם מה שעלה על דעת השואל בנוב"י לומר, דע"כ לא היקל בתה"ד באם רואה שהחותם מקולקל, אלא בטהרות וביי"נ שהם איסור דרבנן, אבל לא באיסור ד"ת. ונראה שהנוב"י ז"ל הסכים לו בזה. לא נהירא לפענ"ד. דהנה, בעל תה"ד בסי' ר"ה רצה להשוות דעת הפוסקים שלא יהי' פלוגתא ביניהם בד"ז ע"ש. ואני בעניי אבאר ד"ז באר היטב בס"ד. דהנה במרדכי פ"ב דע"ז סי' תתי"ח כתב וז"ל: דהיכא דנתקלקל החותם, יש מדמין לטהרות דאמרינן המניח כליו בחלון של אוליירון, ונעל וחתם בחותם, אעפ"י שמצא פתח פתוח, וחותם מקולקל, כליו טהורות, עכ"ל. ומקור דברי המרדכי ז"ל נובע מתוספתא פ"ח דטהרות סי' ו', וכ"ה עוד בתוספתא פ"י דטהרות ס' ד', וז"ל: הטוען זיתיו ברשות ע"ה ונעל וחתם וכו' אעפ"י שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור עכ"ל. וכ"ה עוד במרדכי בע"ז פ' ר' ישמעאל סי' תתמ"ז, וז"ל: אשר שאלת, על מרתף של יין, שלפנים מן החדר וכו', ואמרה השפחה שלא נתכוונה כ"א ליין. כמדומה לי שאין חשש איסור בדבר וכו' דתניא בתוספתא דטהרות וכו' אעפ"י שבא ומצא פתח פתוח וחותם מקולקל טהור. וקתני סיפא וכן בעכו"ם, אינו עושה יי"נ ואכולה מילתא קאי. ואמרינן נמי בע"ז (דף ע' ע"ב) השתא טהרותיו טהורות, יין מיבעיא, ולא דמי למפקיד דצריך חותם וכו', ע"ש שבסוף התשובה נחתם הר' שמשון ב"ר אברהם ז"ל. והוא הוא המחבר פי' הר"ש על מס' טהרות. [עיין בתשו' מהרש"ל סי' כ"ט ובסדה"ד ד' אלפים תתקל"ה]. והר"ש ז"ל אזיל לשיטתי' במס' טהרות פ"ז מ"ז, שהר"ש שם הביא התוספתא הנ"ל מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור. וכתב וז"ל: ותימה דתניא בע"ז דף ל"א ע"ב השולח חביות של יין ביד כותי, ושל ציר ושל מורייס ביד עכו"ם, אם מכיר חותמו, וסתמו מותר, ואם לאו אסור וכו', ויש לחלק דמפקיד ביד עכו"ם שאני, וכו' עכ"ל. הרי מבואר דעת המרדכי בשם הר"ש ז"ל דס"ל דאעפ"י שהחותם מקולקל מותר. אבל בס' ת"ה האריך הרשב"א ז"ל, בבית ה' שער ד', והביא בשם הר"י הזקן ז"ל, שפי' להברייתא דע"ז דף ל"א ע"ב דקתני, אם מכיר חותמו מותר, ואם לאו אסור. דאם כשחזר על חותמו, מכירו כשר, ואם לאו אסור, דמוכתא מילתא ודאי שנשתנה וכו' ע"ש. וכ"כ הרא"ש בפ"ב דע"ז סוס"י י"ד, וז"ל: וי"א דשא"ה, דכיון שהוא עשה החותם ולא הכירו, איכא ריעותא עכ"ל. וכ"ה בתוס' ע"ז ל"א ע"ב ד"ה השולח בסוה"ד, בשם י"מ ע"ש. וכ"כ הסמ"ג וסה"ת ז"ל שאם מצא החותם מקולקל אסור, אא"כ ישראל יוצא ונכנס ע"ש. ועיין בטויו"ד סי' קי"ח. הרי מבואר דאיכא פלוגתא בין רבותינו הפוסקים הקדמונים ז"ל בד"ז. והת"ה ז"ל בסי' ר"ה, כתב להשוות דעת הפוסקים, שלא יהי' פלוגתא