רב"ז אורח חיים צד

ברשב"א, ובטויו"ד רס"י צ"ח ובש"ך שם סק"ב. וכן בהא דתנן בפ"ג דדמאי משנה ד' המוליך חטים לטוחן נכרי, דמאי פי' הרא"ש שם אות ח' וז"ל: לפי שהוא מתפרנס מאומנתו. וירא לעשות שקר, שמא יקפח פרנסתו וכו' ע"ש. וכ"כ הרדב"ז בפי' על הרמב"ם (שנדפס בגליון הרמב"ם בווילנא) בפי"א מהל' מעשר הלכה י"ג, וז"ל: ולא מיבעיא טוחן, דלא מרע חזקתו, שלא יפסיד אומנתו וכו'. וכ"כ עוד שם בהלכה ט"ו, וז"ל: דודאי המוליך חטין לטוחן וכו' דלא מרע חזקתי' להחליף בשלו וכו' ע"ש. וכ"כ הראב"ד בפי"ב מהל' מטמאי משכב ומושב ה"א, כי האומן מקפיד על אומנתו וכו' ע"ש]. ואפי' בתגר בעלמא, אמרינן דלא מרע נפשי', כמבואר במנחות מ"ג ע"א הלוקח טלית מצוייצת מן התגר כשרה. ופירש"י משום דלא מרע נפשי' ע"ש. וכ"כ הר"ן בפי"ב דע"ז לענין יין של רמונים לקנות אצל נכרי, וכתב וז"ל: הלכך ללוקחו מן התגר שרי, דכל היכא דאיכא למקפד טפי עלה דמילתא, תגר לא מרע נפשי', ואע"ג דליכא למיקם עלי'. וראי' לדבר, מדאמרינן במנחות מ"ג הלוקח טלית מצוייצת מן התגר כשרה וכו', וטעמא דמילתא, משום דתגר לא מרע נפשי' עכ"ל וכ"כ המרדכי בברכות פ"ו סי' קט"ז על הא דאמרינן בברכות ל"ו ע"ב האי הימלתא דאתיא מבי הנדואי שריא וכו'. וכתב המרדכי ע"ז בזה"ל: ולתערובות יין, ולשאר דברים אסורין, לא חיישינן, דאומן לא מרע נפשו, עכ"ל. אע"ג דהאי הימלתא, מביאים תגרים, מ"מ אמרינן דתגר דינו כאומן, דלא מרע נפשי' ג"כ כאמור. וכ"פ בש"ע יו"ד סי' קי"ד סעיף ה'

(טז) הגם הלום ראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ק חאו"ח סי' כ"ג, כתב מסברא דנפשי', וז"ל: ושייך לסמוך על הסוחרים הללו, כמו על אומן, שאינו מרע אומנתו, עכ"ל. ותמהני מאד על הגאון נוב"י ז"ל שבמתכת"ה לא זכר שר שום ראי' לד"ז מש"ס ופוסקים כנ"ל. שוב מצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ע"ב שכתב בעצמו, שבמהד"ק, הי' מקצר בזה, ובאמת הדבר מבואר בגמ' מנחות מ"ג ע"א (הנ"ל). אבל יש לתמוה עליו, במש"כ שם לתמוה על המג"א או"ח סי' כ' שכתב דלא סמכינן אתגר רק היכא דאיכא קפידא טובא דהוי זיוף אפי' לעכו"ם, והא דשרי ליקח טלית מן התגר, משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד. והנוב"י כתב ע"ז בזה"ל, ולדברי המג"א דטעמא דטלית משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד. א"כ האיך יליף הר"ן ממנו ליין רמונים. וגם הרי הר"ן מפרש בהדיא שטעמא דטלית, משום דלא מרע נפשי' וכן פירש"י טעם זה. והמג"א המציא טעם מלבו וכו', עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתי' לפי שעה, סוף דברי המג"א, שהעיר בעצמו על ראיית הר"ן ז"ל, ותי' יפה, עפ"י פי' המחצהש"ק ע"ש ותבין

(יז) אמנם גם על המג"א ז"ל גופי' יש לתמוה, דהרי מדברי המרדכי בפ"ו דברכות הנ"ל לענין הימלתא, מוכח, דאף היכא דליכא זיוף אף לעכו"ם, אפ"ה אמרינן דלא מרע נפשי' כאמור וצ"ע

ומדברי הר"ן ז"ל רפ"א דחולין מוכח, דבאומן אמרינן דלא מרע נפשי' אף היכא דלא הוי זיוף גם לעכו"ם. שהרי כתב שם, לענין אי מותר ליתן לחייט עכו"ם חוטי קנבוס לתפור בגדים, וז"ל: שאפשר לדון להלכה ולומר דכל שהוא אומן בין עכו"ם בין ישראל שרי, מדאמרינן בפ' התכלת דף מ"ב גבי ציצית דנקחים מן המומחה וכו' עכ"ל והא לענין כלאים, ליכא קפידא באומנתו כ"כ דהוי זיוף אף לעכו"ם, שהרי עדיין אפשר לו להיות חייט לעכו"ם, ואפ"ה אמרינן דלא מרע נפשי' ומצאתי בשו"ת ח"צ סי' ל"ט שכתב כעין סברא זאת, לתרץ קושיית הפר"ח ביו"ד סי' קי"ד סקי"ב שלא יסתרו דברי הר"ן אהדדי עש"ה ותבין ותמהני על הח"צ ז"ל שלא הביא להמג"א הנ"ל

אולם לפימש"כ הה"מ על הרמב"ם בפ"ת מהל' מאכ"א ה"י, וברמ"א יו"ד סי' ש"ב סעיף ב' ובש"ך שם סק"ד, נראה דלא אמרינן אומן לא מרע נפשי', רק היכא שיש לעמוד על הדבר כגון בחוטי פשתן, כשמדליק כבה מהר, וחוטי קנבוס, הולך ושורף, ע"ש בש"ך. דנראה דס"ל דדעת הר"ן והה"מ ז"ל א' היא. אבל בשו"ת פני יהושע ח"א יו"ד סי' ח' כתב וז"ל: והנה הר"ן לא הזכיר בדיקה זו, ואפ"ה כתב דאפשר דאומן מרתת להחליף, כש"כ לדברי הה"מ דמרתת טפי, עכ"ל

(יח) ומצאתי בפרמ"ג או"ח סי' רנ"ג במ"ז סקי"ח כתב וז"ל: והנה ביו"ד ש"ב בש"ך אות ד', דאומן לא מרע אומנתי', בדבר שיכול לעמוד עליו, הא אין יכול לעמוד על הבירור, אף אומן אסור, אם לא תכלת ויין רמונים, דקפדו טובא, וכל מו"מ שלו בזה יפסיד הרבה וכו', וקפילא ג"כ אפשר לעמוד עליו, לא מרע אומנתי', משמע אף בלא מפסיד כל אומנתי' בכך, וגם זה שא"י לאשתמוטי וכו', עכ"ל. ותמהני על הגאון פרמ"ג ז"ל שלא העיר מכל האמור

עוד יש להעיר מדברי הרמב"ן, מובא בהה"מ על הרמב"ם בפ"ג מהל' מאכ"א הלכה י"ט, שכתב לענין לקיחת ביצים מן העכו"ם. וז"ל: דכל שאמר, של עוף פלוני, וטהור הוא, אפי' עכו"ם הוא, דלא מרע נפשי', כל היכא דלא מצי לאשתמוטי וכו' עכ"ל. וכ"כ הב"י ביו"ד סי' פ"ו בשם הרמב"ן, ועיין בש"ך יו"ד סי' פ"ו סק"ב, ובסי' פ"ג סק"ה, עש"ה ובפר"ח. הרי מבואר דעת הרמב"ן ז"ל דלאו דוקא גבי אומן אמרינן דלא מרע נפשי', אלא אפי' סתם עכו"ם, לא מרע נפשי', כל היכא דלא מצי לאשתמוטי

ואפשר, דמשום שהוא תגר למכור ביצים, ומש"ה לא מרע נפשי'. ומצאתי בס' באר שבע דף ק"ח ע"א שהוכיח לענין תגר עכו"ם המוכר גבינות, דאם הוא תגר קבוע, ומוחזק לשכור יהודים לעשות גבינות כשרים, ומוכר לישראל ועכו"ם בשוה עפ"י המשקל אף אם מקצת גבינות איננו ניכר בהם החתימות, שזה החותם היא של ישראל. מ"מ אמרינן דתגר לא מרע נפשי' בכה"ג, והאריך בזה עש"ה

(יט) וצופה הייתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ג', שהחמיר לאסור הגבינות הבאים ממרחק ע"י תגר עכו"ם שמביאים כתב שאינה ניכרת בחותמי', ופלפל שם בדברי השו"ת מהר"י בן לב ח"ג סי' מ' שכתב דכה"ג ראוי לומר דמסתמא לא מרע נפשי' לזייף חתימות אנשים נכרים פן תגלה רעתו בקהל, דמדעל"ג, וכי היכא דסמכינן אטעימה בקפילא ארמאה, משום דלא מרע חזקתו וכו' והמהרי"ט כתב וז"ל, דטעמא דלא מרע חזקתו, לא נאמר אלא בשל אחרים שלא לזייף בהם, אבל בשלו, לא מכסיף. ולא מרע חזקתי', דהא אדרבה משתבח בנפשי', דמפלי ביהודאי, כאשר ראינו רשעים שבאו ונשתבחו בעיר אשר כן עשו וכו' ע"ש. ונוראות נפלאתי על הגאון הגדול מהרי"ט ז"ל, דהרי כבר הוכחתי בס"ד מש"ס ופוסקים, דגם בשלו אמרינן דתגר לא מרע נפשי', כדבר האמור, וצע"ג. ויש לפלפל הרבה בדברי המהרי"ט אלו, עפי"ד המג"א באו"ח סי' כ' סק"א הנ"ל, ועפי"ד הח"צ בסי', ל"ט הנ"ל והבן. עכ"פ המהרי"ט ז"ל קיצר במקום שהיה לו להאריך

(כ) ואחרי אשר הוכחתי לדעת בס"ד, מש"ס ופוסקים, דסברא זאת, דלא מרע נפשי', סברא מעליא היא, ואפי' היכא דליכא רק פסידא דאומנתו, או שאר פסידא דממון, מ"מ סמכינן ע"ז להקל, אפי' באיסורי ד"ת. ממילא פשיטא דכש"כ דיש להקל במשרתי מסלת הברזל, דודאי לא מרעי נפשייהו להחליף ולזייף. מפני אימת הממשלה, שיענישו אותם, להיות נתפסים במאסר, וגם יודחו ממשמרתם, ויקופח פרנסתם

הגם דלכאורה איכא למישמע, דגם היכא דאיכא אימת המלכות, מ"מ בעינן חותם אחד עכ"פ, דהרי בשבת קכ"ב ע"א אמרינן דהתיר ר"ת לבית רבי לשתות יין בקרונות