רב"ז אורח חיים צג

מותר בשעה"ד לטחון קמח בלי ניקור הרחיים, כדבר האמור טעמים מספיקים בד"ז בס"ד: הגם דרבינו הרמ"א ז"ל בסי' תס"ז סעי' ב', החמיר דלהתיר לאכילה בפסח לא מהני ס"ס. אבל הט"ז השיג עליו שם, והעלה דבמקום הפסד, מותר אפי' באכילה, ע"ש בסק"ד. וכן בח"י שם סק"י כתב, דהעיקר נ"ל כמסקנת הט"ז ז"ל ועוד הרבה אחרונים ז"ל פוסקים כהט"ז, כנודע לכל באי שערי תשובה. ורוה"ק הופיע בבית מדרשם, שזכו לכוון לדעת הגאון בעל שו"ת תשב"ץ ח"ג סוס"י קי"ז, דמפורש שם להתיר ע"י ס"ס גם באכילה ע"ש. וכן הוכיח הפר"ח בסי' תס"ז, מתשו' הרשב"א סי' ק"ב ע"ש

(י) איברא ראיתי בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' צ"ד, שחידש עפי"ד הריטב"א, בשם הרמב"ן ז"ל בחולין דף ב' ע"ב שכתב, דבתרומה וקדשים דבעי שימור, והיסח הדעת פוסל בהו, לא אמרינן גבייהו דברה"ר ספקו טהור, משום דספק לא הוה משומר. א"כ עפי"ז לענין מצה, דבעינן שיהי' משומר, ל"מ ס"ס, ע"ש. וכ"כ במהד"ת ח"ב סי' פ"ד, ע"ש שהאריך בזה. אבל יש להעיר בזה, דהרי בשבת כתיב "ושמרתם את השבת". הכי נימא, דלענין איסורי שבת, לא מהני ס"סז [וראה בש"ע או"ח סי' רס"א. במג"א סק"א. ובמחצהש"ק וסי' שכ"ה, ובמג"א סקי"ד, ובפמ"ג בא"א שם, ובס"ק י"ט, ובס"ק כ', ע"ש, ועוד בכ"ד]

ועיין בחגיגה י"א ע"ב דקחשיב הש"ס שם כמה ענינים דכתיב בהם "ושמרתם", כגון עריות, שבת, משמרת הקודש, מצה, ע"ש. הכי נימא דבכל הני ל"מ ס"ס

עוד יש להעיר בזה, מהא דכתיב (משפטים כ"ג - י"ג) "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו". ופירש"י: לעשות כל מ"ע באזהרה וכו'. ומקורו נובע מהמכילתא שם, דר"א אומר, לעשות מ"ע, ומל"ת. ע"ש. וא"כ הכי נימא דבכל מ"ע שבתורה ל"מ ס"ס? אלא ודאי זה אינו, כמובן

(יא) אמנם כן, באמת, גם על גוף דברי הריטב"א ז"ל הנ"ל שכתב. דכל היכא דבעי שימור, והיסח הדעת פוסל, אפי' ספק טומאה ברה"ר טמא. קשה טובא, ממה ששנו חכמים בלשון המשנה, בפ"ד דטהרות משנה ה' הנ"ל, דגם לענין תרומה, אמרו חכמים ס"ט ברה"ר טהור. וכ"ה בשבת ט"ו ע"ב הנ"ל. הרי מפורש יוצא מלשון המשנה, דגם בתרומה דבעי שימור, אפ"ה ברה"ר ספיקו טהור? אולם ראה זה מצאתי במגיני שלמה בפסחים דף ל"ד בתוס' ד"ה פסול הגוף, שכתב, דלפי המסקנא, לא פסלה היסח הדעת בתרומה, כ"א בקדשים. ומהא דכתיב "משמרת תרומתי" לא ילפינן שתיפסל בהיסח הדעת, אלא שצריך שמירה, ואי לא נשמרה, מאן לימא לן שתיפסל וכו' ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר, הא דתנן בפ"ד דטהרות מ"ה הנ"ל, לענין תרומה, דספק טומאה ברה"ר טהור, משום דאע"ג דבעי שימור, מ"מ אם לא נשמרה, לא נפסלה בדיעבד בהיסח הדעת. והמעיין בריטב"א בחולין דף ב' ע"ב ד"ה ואם שחט, יראה שלא הזכיר כלל בדבריו מענין תרומה. שהרי כתב וז"ל: דשאני ספק, דגבי שמירת מוקדשים, דכיון דבעי למיעבד בהו שימור, ואפי' היסח הדעת, פוסל בהם לא שרינן בהו ספק שימור עכ"ל. ומוכח דס"ל כהמגיני שלמה, דבתרומה בדיעבד אם לא נשמרה, לא נפסלה בהיסח הדעת כנ"ל. וא"כ ממילא לק"מ על הריטב"א ז"ל מהמשנה דפ"ד דטהרות, וא"ש

ועפי"ז יש ליישב הקושיא ששמעתי בשם הגאון ר' יצחק שמעלקיס ז"ל האבד"ק לבוב, בסנהדרין דף ל"ג ע"א דפריך מהא דתנן דן את הדין וכו' טימא את הטהור וכו' מה שעשה עשה וישלם מביתו, ופירש"י ז"ל: אלמא לא הדר עכ"ל. והקשה, כיון דמסתמא מיירי בתרומה, וא"כ א"א כלל לחזור את הדין, דמיד שאמר טמא, אסחו הבעלים דעתייהו, וממילא נפסל בהיסח הדעת? (ושמעתי שכבר נדפסה קושיא זו בחיבוריו, שאינם תח"י). אולם עפ"י מה שכתבתי בשם המגיני שלמה, אתי שפיר, ולק"מ, דבתרומה בדיעבד אם לא נשמרה, והסיח דעתו ממנה לא נפסלה, כאמור

(יב) עוד יש להעיר לענין שימור דמצה, מש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' חמומ"צ הלכה ט', וז"ל: משום שנאמר "ושמרתם את המצות" כלומר הזהרו במצה ושמרו אותה מכל צד חמץ, "לפיכך אמרו חכמים" צריך אדם ליזהר בדגן שאוכל ממנו בפסח, שלא יבוא עליו מים אחר שנקצר, עד שלא יהי' בו שום חמץ, עכ"ל. ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חאו"ח סי' ע"ט, מש"כ הפי' המחוור בדעת הרמב"ם ז"ל, ע"ש שכתב, דלדעת הרמב"ם ע"כ האי קרא ד"ושמרתם את המצות", ודאי לא הוי רק אסמכתא, שהרי כתב "לפיכך אמרו חכמים" ע"ש, ועיין בב"ח על הטואו"ח בסי' ת"ס, שהביא מש"כ מהרש"ל בהג"ה, לענין אחד שהיה תפוס (ר"ל), ולא רצה לאכול בלילה הראשונה מצה שתקנה עכו"ם וכו', וכתב עליו הב"ח, דלאו בשופטני עסקינן, דלא אכל כלל מצה בלילה הראשונה, ועבר על מ"ע דאורייתא, כדי שלא יעבור איסור דרבנן, עכ"ל. וכ"כ הט"ז שם בסוסק"א ע"ש. וכן הח"י בסי' ת"ס סק"ב. כתב וז"ל: ואף השימור לשם מצה, הוא רק אסמכתא בעלמא, וכמש"כ ברמב"ם בפ"ה מהל' חמומ"צ, עכ"ל. ועיין בפרמ"ג או"ח שם במ"ז, מש"כ בזה ע"ש

(יג) ויש להעיר בזה עוד מפירש"י ביומא דף ל"ג ע"א ד"ה אין מעבירין על המצות. שכתב וז"ל: ונפקא לן במכילתא, מ"ושמרתם את המצות", קרי את המצות וכו' עכ"ל וכן בפירש"י במגילה ו' ע"ב ד"ה אין מעבירין וכו' ע"ש. ומוכח מדברי התוס' ביומא ל"ג ע"א ד"ה אין מעבירין, ומהתוס' במגילה ו' ע"ב ד"ה מסתבר, ומהתוס' זבחים נ"א ע"א ד"ה אשר, ומהתוס' מנחות ס"ד ע"ב ד"ה אב"א, דס"ל דהא דאין מעבירין על המצות, היא ד"ת. וכ"מ מסוכה כ"ה ע"ב ופירש"י שם ד"ה שחל ע"ש. וכ"מ מפסחים ס"ח ע"ב ופירש"י ד"ה כשרין כל הלילה עש"ה. ועיין פרמ"ג או"ח סי' כ"ה במ"ז סק"א שכתב וז"ל: והנה אין מעבירין. על המצות, ד"ת היא, כמש"כ הלבוש כאן "ושמרתם את המצות", עכ"ל. ותמהני שלא העיר מכל הנ"ל. ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ט, שכתב, דהא דאין מעבירין על המצות, מדרבנן היא. ואסמכוה במכילתא מ"ושמרתם את המצות" וכו' עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתי' כל הנ"ל, דמוכח שהיא ד"ת]. וממילא מוכח, דליכא למישמע מהאי קרא ד"ושמרתם את המצות", לענין שמירת דגן ממים. ויש לדחות ולפלפל בד"ז והבן. עכ"פ שמעינן דעיקר שימור זה דמצה, אינו אלא מדרבנן. וא"כ פשיטא דמהני ס"ס. ותמהני על הגאון רב יוסף שאול ז"ל סיני ועוקר הרים, שלא העיר מכ"ז

(יד) ועפ"י מה שהראיתי לדעת זאת בס"ד, נראה ברור, דיש להקל בדין קמח של פסח, הבא ע"י מסלת הברזל, בלא חותם כלל, מטעם ס"ס כנ"ל. וכבר מלתי אמורה, דבמחכת"ה, בעל השו"ת ברכת משה, הפריז על המדה להחמיר בד"ז. וכן בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ס' התיר קמח של פסח שהי' ביד עכו"ם בלא חותם ע"ש. וכן בסי' קפ"א שם, כתב, דגם חטים לתותים, אינם חמץ גמור ע"ש. וכן בשו"ת מעיל שמואל סי' ה', מובא בפתחי תשובה או"ח סי' תנ"ג, כתב ג"כ דחטים לתותים, אינם אלא ספק, אם באו לידי חימוץ ע"ש. ותל"ח אני בעניי, ביארתי הדברים, עפ"י ראיות ברורות וצודקות בס"ד

(טו) וגם השו"ת "ברכת משה" גופי' כתב שם, דיש מקום לצדד להקל. מטעם דליכא חשש חילוף וזיוף בהמשרתים במסילה, שהיא תחת דגל הממשלה, דלא מרעי נפשייהו ע"ש. ובאמת סברא זו נכונה היא מאד, ופשיטא דיש לסמוך ע"ז. אבל קיצר במקום שהיה לו להאריך, ולבאר סברא זאת, ממקור מקומה. כי הנה כבר סמכו חכמז"ל על סברא כזאת, להקל אפי' באיסורי ד"ת, כש"כ באיסורי דרבנן, דאפי' היכא דחש העכו"ם, רק משום שלא להפסיד אומנתו, אמרינן דלא מרעי נפשי', וכש"כ בנ"ד, כמבואר בחולין דף צ"ז ע"א דאמרינן ליטעמי' קפילא ארמאה, ובתוס' שם ד"ה סמכינן, ובר"ן שם, דכל דהוי קפילא. לא מרעי נפשי'. וכ"ה