רב"ז אורח חיים פח

דיעות, דרק לת"ח אין שבח לאכול בשוק, אבל שאר כל אדם ודאי לא מיפסלו לעדות עי"ז. וא"כ נראים לכאורה דברי הרמב"ם כסותרים אהדדי להלכות עדות הנז' אלא ודאי מוכרחים אנו לחלק כחילוק שבב"י ובכ"מ הנ"ל דהא דאמרינן דפסול לעדות, היינו כשאוכל בשוק בפני כל העם, אבל אם אוכל בשוק שאין בו רוב העם, רק קצת עוברים ושבים לא מיפסל, ורק לת"ח אין שבח בזה. ועפי"ז שפיר דקדק הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב, דבהלכות עדות כתב: "שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם". ובהלכות דיעות גבי חכם, כתב סתם: "ולא בשוק". ולא כתב "בפני כל העם". ויש להעמיס עוד בלשונו הזהב של הרמב"ם ז"ל: "דלא מיפסלו לעדות אלא אלו האנשים ההולכין ואוכלין בשוק בפני כל". אבל לא היושבין ואוכלין בשוק, אפי' בפני כל העם, עכ"ז לא מיפסלו לעדות דהרי כל עיקר הטעם בזה כתב הרמב"ם שכל אלו אין מקפידין על הבושת. וכן הוא בפירש"י קידושין מ' ע"ב ד"ה ופסול. שכתב, דהאוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל (ע"ש ברש"י שכתב גם על כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ובד"א, שאינו מן הישוב ופסול לעדות הוא ג"כ מטעם שאינו מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר דברי הרמב"ם בפי"א מהל' עדות ה"א, שכתב ע"ז, שכל מי שירד עד כך, חזקה שהוא עובר על רוב עבירות שיבואו לידו, עכ"ל. כלומר, כיון שע"כ גם להרמב"ם עיקר הטעם משום שאין לו בושת פנים, שהרי בהלכה ה', כתב: "וכן הבזויין" וכו'. משמע דדמי להדדי. ונמצא מש"כ: "שאין מקפידין על הבושת". קאי גם ע"ז שאינו מן הישוב, וכיון שאין לו בושת פנים, ודאי חזקה שהוא עובר על רוב עבירות שיבואו לידו. כנדרים כ' ע"א שהבושה מביאה לידי יראת חטא, וכל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא וכו' ע"ש. ומשמע דמי שאינו מתבייש במהרה הוא חוטא. וכן מבואר להדיא במס' דא"ז בפ"ד (מאלו הפרקים שנמצאו במחזור ויטרא) ד"כל מי שאין לו בושת פנים" במהרה הוא חוטא וכו' ע"ש. ואתי שפיר דברי הרמב"ם בטעמו]. וא"כ עפי"ז נראה דדוקא אלו ההולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם דהוא גנאי גדול וזלזול ביותר, וכיון שמזלזלו בנפשייהו כל כך, ודאי שאינן מקפידין ג"כ על עדות שקר, ולהכי מיפסלו לעדות. וזה הוא שדקדק הרמב"ם בלשונו בהל' עדות וכתב "ההולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם", כלומר דווקא אלו שמזלזלו בנפשייהו בזלזולים גדולים כאלו. מיפסלו לעדות. משא"כ בחסר א' מאלו התנאים לא מיפסלו לעדות, כגון אלו היושבין ואוכלין בשוק, או כגון אלו שאוכלין רק בפני קצת עוברים ושבים לא מיפסלו לעדות, ורק לת"ח אין שבח גם בזה ובכגון זאת מיירי הרמב"ם בהל' דיעות גבי חכם. ואולי אפשר לדייק עוד מלשון הרמב"ם, דגם אלו העומדין ואוכלין בשוק בפני כל העם לא מיפסלו לעדות עכ"פ דדוקא אלו ההולכין ואוכלין מיפסלו. אעפ"י דלאכול מעומד גם בביתו על שלחנו. אסור, כגיטין ע' ע"א, וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' דיעות ה"ג וז"ל, לעולם כשיאכל אדם ישב על מקומו או יטה על שמאל עכ"ל. וכש"כ ת"ח שאסור, כמבואר במס' דא"ז (בריש אלו הפרקים שנמצאו במחזור ויטרא) וז"ל, מי שהוא ת"ח לא יאכל מעומד עכ"ל. עכ"ז לא מיפסל לעדות בזה, שהרי הרמב"ם דקדק וכתב "ההולכין ואוכלין בשוק", משמע דוקא הולכין ואוכלין, שגנאי גדול הוא כנ"ל. ומצאתי כעת בהגהות מהריעב"ץ בקידושין שם, שכתב מדנפשי' דיש לחלק בין שוק לשוק, ובין ההולכין ואוכלין, ובין היושבין ואוכלין ע"ש. ובמח"כ אישתמיט מיני' אז הרמב"ם והכ"מ והב"י וכל הנ"ל

(ג) איברא בדעת רש"י ז"ל מצינו להוכיח גדולה מזו דררכן של ת"ח להיות צנועין באכילתן ובשתייתן גם באוכלין בביתם על שלחנם. מדאמרינן בבכורות מ"ד ע"ב: ואין שותין מים בפני רבים, ופירש"י דדרך ת"ח להיות צנוע באכילה ובשתיה. ובתוס' שם הקשו מפסחים פ"ו ע"ב מר"ה ברי' דר"נ ששתה. ולא אהדר אפיה. וחילקו בין בשעת סעודה ובין שלא בשעת סעודה ובין מים לשאר משקים עש"ה [ובפסקי תוס' סי' צ"ד, ובמג"א סי' ק"ע ס"ק ז' ובמחצהש"ק ובא"א ובברכ"י שם עש"ה]. ומשמע דרבותינו בעלי התוס' ז"ל ס"ל בדעת רש"י ז"ל דכן דרכן של ת"ח להיות צנוע גם באכילתו בביתו על שלחנו. דאל"כ מאי מקשו מפסחים פ"ו ע"ב, הא י"ל דרש"י מיירי באוכלין ושותין בשוק בפני רבים (דומיא דמשתינין מים בפני רבים) ובפסחים ע"כ לא מיירי בשותה בשוק כמבואר שם דר"ה ברי' דר"נ הי' בביתו של רנב"י. אלא ודאי דהתוס' ס"ל בשיטת רש"י דדרך ת"ח להיות צנועין גם באכילתן בביתם על שלחנם. וכ"מ מהש"ס ברכות ח' ע"ב דא"ר גמליאל בג' דברים אני אוהב את הפרסיים, הם צנועין באכילתן, וצנועין בביה"כ, וצנועין בד"א. ומשמע דצנועין באכילתן גם בביתם על שלחנם כנ"ל. ועפי"ז לכאורה אפשר לפרש הא דכתובות ס"ב ע"ב בברתיה דכלבא שבוע דחזייתי' לרע"ק דהוה צנוע ומעלי וכו'. דלהכי קראה אותו "צנוע", משום שראתה בו שהי' צנוע באכילתו כדרכן של ת"ח. אבל י"ל מברכות ס"ב ע"א דאמרו שם דאין קורין צנוע, אלא למי שצנוע בביה"כ ע"ש, ועיינתי במהרש"א בח"א בברכות ובכתובות שם, ונראה מדבריו שפי' הא דקראה אה לרע"ק צנוע, משום שהי' צנוע בביה"כ ע"ש. ולפענ"ד תימה לומר כן ויש לשאול ע"ז ג"כ כמו שא"ל ר"נ בברכות ס"ב ע"א לההוא ספדנא דנחת קמי' דר"נ ואמר האי צנוע באורחותיו הוה וכו' ע"ש. אבל לפי מה שכתבתי שהי' צנוע באכילתו אתי שפיר טפי. [וגם מש"כ המהרש"א בח"א ברכות שם דקרא דהצנע לכת עם ה' אלקיך דוחק לפרש בהכי ע"ש. תימה שלא הביא להש"ס סוכה מ"ט ע"ב. שדרשו דהצנע לכת עם אלקיך, זו הוצאת המת, והכנסת כלה וכו' ע"ש] וי"ל בגוף מאמז"ל בברכות דאין קורין צנוע אלא למי שצנוע בביה"כ. והמהרש"א שם כתב דגם מה ששנינו בלשון המשנה והוי צנוע כו', יש לפרש בענין זה ע"ש. ולא ידענא מה יענה בהא דתנן בדמאי פ"ו מ"ו: וצנועי ב"ה הי' נוהגין כדברי ב"ש? ובירושלמי פ"ו דדמאי סוף ה"ה אמרו מהו צנועי, כשורי. אר"ח כך שנינו שהכשר נקרא צנוע ובפי' מהר"י בן מלכי צדק בדמאי שם גרס בירושלמי דאר"ח "כאן" שנינו שהכשר נקרא צנוע. והרמב"ם בפיהמ"ש שם פי' דצנועי, הם המדקדקים במצות. והרע"ב שם הוסיף, ותיקין המדקדקים במצות [ועיין ברש"י ברכות ט' ע"ב ד"ה ותיקין ע"ש. והר"ש שם פי' צנוע, הכשרים שמחמירין על עצמם. וכן בנדה י"ב ע"א לענין עדן של צנועות, א"ל ראב' לר' אמי תנא תני צריכות ואת תני צניעות, א"ל שאני אומר כל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע אמר רבא ושאינו מקיים דברי חכמים צנוע הוא דלא מיקרי, הא רשע לא מקרי? וכו' ע"ש ועיין בפי' הפ"מ על הירושלמי דמאי הנ"ל ד"ה אמר ר' חסדא, ודבריו תמוהים]. וי"ל דרבא בנדה י"ב ע"א הנ"ל אזל לשיטתו ביבמות כ' ע"א דאמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מיקרי, רשע נמי לא מיקרי? וכו' ע"ש וי"ל דרבא אזל עוד בשיטתו גם בשבת מ' ע"א דאמר רבא שם האי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרי לי' עבריינא ע"ש [ועפי"ז תמהני על התשו' מהרי"ט ח"א בחי' על הרי"ף פ"ג דקידושין נ"ט ע"א גבי עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, שאמרו שנקרא רשע. וכתב המהרי"ט דלא אתפרש היכא אשכחן דנקרא רשע. נהי דעבריינא מקרי, דכל דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא, אבל רשע מנ"ל? וכו' ע"ש. ותימה שלא הביא מכ"ז דמי שאינו מקיים דברי חכמים נקרא רשע כנז' ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ד וי"ל עוד מברכות ס"א ע"ב דאמר רבא כגון אנו בינונים, וא"ל אביי לא שביק מר חיי לכל בריה וי"ל ג"כ דאביי ורבא תרווייהו אזלו בזה בשיטתייהו, דרבא דאמר דכל שאינו מקיים ד"ח מיקרי רשע, וא"כ לדידי' כל מי שמקיים ד"ח לא נקרא אלא בינוני, לכך שפיר אמר כגון אנו בינונים. ואביי דס"ל דכל המקיים