רב"ז אורח חיים פ

ואין לו מה לחוש משום לא תתגודדו מטעם הנ"ל. ועוד הרואה יתלה לומר שאינו מתכוין לאיסור כנ"ל, ותל"מ: בצלאל זאב שאפראן סימן יד. לכבוד מחו' הרה"ג וכו' מוה"ר אפרים לנדא נ"י רב בבאקארעשט

ע"ד אשר דרש לדעת חוות דעתי, אם רווק רשאי להיות ש"ץ בר"ה ויוה"כ?

תשובה

(א) הנה כפי שנוכחתי לדעת, הרווק הזה שעליו תסובב השאלה, הוא גם אבל ר"ל על אמו תוך יב"ח, וא"כ איכא גבי' תרתי לריעותא, ובכה"ג לכ"ע איננו רשאי להיות ש"ץ בימ"נ כאשר אבאר בס"ד. הגם שכת"ה שפיר קדמי להחויא מש"כ בשו"ת בשמים ראש סי' ע', דהא דמחזירין שיהי' הש"ץ נשוי, הוא רק סלסול בעלמא לעשותו דוגמת כה"ג, ומטעם זה מתיר היכא דליכא דעדיף מיניה וכו', ע"ש. אולם כבר נודע לכל באי שערי תשובה מה שכתבו גדולי האחרונים דלאו גושפנקא דהרא"ש ז"ל חתום על השו"ת "בשמים ראש". עיין בהגהות יד שאול על יו"ד סי' שמ"ה סעיף ה' שכתב ראי' ברורה על זה ע"ש. ועכ"פ אין לסמוך עליו כל כך, ובפרט להקל כנודע. והנה מקור דברי הרמ"א באו"ח סי' תקפ"א סעי' א' שפסק דצריך הש"ץ להיות נשוי, נובע מהגהות מנהגים שמביא הד"מ שם וז"ל, "מי שאינו נשוי אשה לא יתפלל ר"ה ויוה"כ דומיא דכה"ג דהיו מתקינים לו אשה כדאיתא ביומא ב' ''. ואח"ז מביא הד"מ מהכלבו שכתב וז"ל, לחזור אחר ש"ץ הגון וראוי, כי התפלה נגד עבודה תקנוה, וצריך לדקדק במספר שניו כמספר שני העובדים עבודה, שהוא מבן כ"ה שנים ולמעלה, והמצוה מן המובחר שיהי' למעלה מן ל' שנים וכו' שאין מתפלל אלא מי שיש לו אשה דומיא דכ"ג שהי' מכינים לו אשה אחרת ושתהיה לו אשה לשומרו מן החטא עכ"ל. וראיתי בס' "ברכי יוסף" להגה"ק חיד"א ז"ל באו"ח סי' תקפ"א אות י"ג שכתב וז"ל. ובד"מ כתב תרי זימני דאשה אחרת מתקינין לו, ואינו הלכה עכ"ל. ולפענ"ד לא קשה מידי, דנהי דאין הלכה כר' יהודה דס"ל ביומא ב' דאף אשה אחרת מתקינין לו כמבואר שם. אבל הא פשיטא דלכ"ע צריך הכ"ג שיהי' לו עכ"פ אשה אחת כמבואר ברמב"ם בפ"א מהל' עבודת יוה"כ הל"ב וז"ל, הכל עשוי בכ"ג נשוי, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו עכ"ל. וכ"כ בספר החינוך המיוחס להרא"ה ז"ל במצוה קפ"ה, ובס' מנחת חינוך שם כתב וז"ל, ונראה דאף בדיעבד עבודתו פסולה אם אין לו אשה ע"ש. ובמת"כ אישתמיטתיה דברי התוס' ישנים ביומא ב' ד"ה שמא עש"ה, ויש לפלפל ודו"ק. וא"כ עפי"ז הוא הדין בש"ץ בימ"נ דבעינן שיהי' נשוי אשה דומיא דכ"ג. ויש להעמיס כ"ז בלשון הכלבו ומה דנקט הלשון שהיה מכינים לו אשה אחרת, כלומר, דהרי לר"י גם אשה אחרת מתקינין לו, וא"כ עכ"פ לדידן בעינן שיהיה לו אשה אחת, וזה פשוט וברור

(ב) ומה שכתבו הפוסקים הנ"ל דהש"ץ ביוה"כ הוא דומיא דכ"ג. לאו שם המושאל וסלסול בעלמא הוא, אלא האמת כן הוא, כאשר אבאר בעזה"י, דהרי מוכח בש"ס ופוסקים דגם בשאר ימות השנה הש"ץ הוא ככהן העומד ומקריב קרבנות צבור, וממילא מוכח דביוה"כ הש"ץ הוא ככ"ג העובד עבודת יוה"כ דהרי בברכות כ"ו ע"ב אמר ריב"ל תפלות כנגד תמידין תקנו ע"ש. ובירושלמי פ"ד דברכות ה"א דרבנן אמרי הכי ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר דעת הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה ה"ה שפסק דתפלות כנגד תמידין תקנו, ע"ש בנושאי כליו שהקשו ע"ז שפסק כריב"ל נגד ריב"ח דתניא כוותיה? ע"ש בכ"מ ובלח"מ ולפי מה שכתבתי א"ש דהרמב"ם ז"ל סמך לפסוק כהירושלמי מטעמא דרבנן ס"ל הכי. ומחלפי שיטתיה דריב"ל מבבלי להירושלמי עש"ה. עוד י"ל עפימש"כ ה"מראה הפנים" על הירושלמי שם ד"ה ריב"ל, דלמ"ד תפלות אבות תקנום, ע"כ צ"ל דגם תפלות ערבית חובה, דהרי כל שלשה אבות כולן שוין לטובה, משא"כ למ"ד דתפלות נגד תמידין תקנו, וא"כ תפלת ערבית נגד איברים ופדרים תקנו, וכמו שהן אינן מעכבים, כך תפלת ערבית רשות הוא ע"ש. ועפי"ז י"ל דריב"ל דבבלי הנ"ל דס"ל תפלות נגד תמידין תקנו, אזיל לשיטתיה דס"ל תפלת ערבית רשות לשיטת רב עמרם ז"ל המובא בתוס' ברכות ד' ע"ב ד"ה דאמר עש"ה וכיון דאנן פסקינן כרבא בברכות כ"ז ע"ב דס"ל תפלת ערבית רשות, כמש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה ה"י, ממילא מוכח דקיי"ל תפלות נגד תמידין תקנו, וא"ש פסקי הרמב"ם גם לשיטת הש"ס בבלי. ומהאי טעמא פסק הרי"ף ז"ל בפ"ג דברכות י"ג, דמה"ת אין להתפלל שני פעמים, דהוה כמקריב ב' תמידין, ועובר משום בל תוסיף, ע"ש בתר"י. ועיין בטור או"ח סי' מ"ח דאין לחוש לקרות פ' התמיד ב"פ, ע"ש בב"י ובמג"א סק"א עש"ה ודו"ק. וכיון שהוכחנו לדעת זאת דאנן קיי"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, ממילא מוכח דהש"ץ הוה ככהן העומד ומקריב התפלות שהם במקום קרבנות צבור. וכן מבואר להדיא במהרי"ק שורש מ"ד, מובא בב"י או"ח סי' נ"ג, וז"ל, שהתפלה היא של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור, ואין ראוי שיהיה אדם שלוחם להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם, ומטעם זה פסק רבינו שמחה דאפי' יחיד יכול לעכוב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן עכ"ל, וע"ש בש"ע [הגם שדברי המהרי"ק ז"ל תמוהים מאד, מהתוס' יומא י"ט ע"ב ד"ה מי, ותוס' קידושין כ"ג ע"ב ד"ה דאמר, שכתבו, דאי נימא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, כהן מקריב שלא מדעת בעלים בע"כ, עש"ה. וצע"ג] אבל מ"מ מבואר להדיא ממהרי"ק וב"י ז"ל שהעתיקו, דס"ל דש"ץ הרי הוא ככהן העומד ומקריב קרבנות צבור. והאיר ה' את עיני ומצאתי בזוהר הקדוש (פ' ויקרא דף י"ח) שמבואר שם מפורש יוצא מדבריו הקדושים, דש"ץ הוא ככהן עש"ה. ולפענ"ד נראה דרשב"י בזוה"ק אזיל לשיטתיה בברכות כ"ח ע"א דס"ל תפלת ערבית רשות, כי הוא היה אותו התלמיד שבא לפני ר' יהושע וא"ל תפלת ערבית רשות ע"ש, וממילא מוכח דס"ל תפלות כנגד תמידין, וכמו שהוכיח ה"מראה הפנים" על הירושלמי הנ"ל. וא"כ א"ש דמהאי טעמא איתא בזוה"ק דהש"ץ הוא ככהן. ומצאתי עוד בזוה"ק פ' חיי דף קל"ג, ובפ' ויחי דף רכ"ט: דרשב"י אמר בהדיא תפלות כנגד תמידין תקנום, וגם אמר שם טעם לשבח, אמאי תפלת ערבית רשות עש"ה. ובמח"כ לא זכר שר ה"מראה הפנים" הנ"ל דברי הזוה"ק. וכיון שהראיתי לדעת דרשב"י ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום, כרבנן דירושלמי הנ"ל, א"ש טפי פסק הרמב"ם הנ"ל, וא"כ רשב"י אזיל לטעמיה ומש"ה שפיר ס"ל דהש"ץ הוא ככהן כנ"ל ודו"ק. ואחרי אשר זכינו לדעת זאת, ממילא מוכח דביוה"כ הש"ץ הרי הוא ככה"ג, שהרי כל עבודות יוה"כ אינן כשרות אלא בכה"ג, כיומא ל"ב ע"ב והוריות י"ב ע"ב, ועוד בכ"ד. ועיין בפירש"י בריש יומא, בראש העמוד, כתב וז"ל שכל עבודת יוה"כ אינה כשרה אלא בו כדיליף בהוריות בפרק בתרא דף י"ב ע"ב דכתיב גבי יוה"כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו עכ"ל. ובהגהות הרש"ש כתב ע"ז בזה"ל, אנכי לא מצאתי שמה עכ"ל. ובמח"כ אישתמיטתיה הירושלמי בפ"ג דהוריות ה"ב דיליף זאת מקרא הנ"ל. וכ"ה בברייתא דתו"כ פ' אחרי עש"ה וכוונת רש"י ז"ל הוא על ירושלמי ועיין בפירש"י יומא ה' ד"ה מה תלמוד לומר, כתב וז"ל, אם ללמד שתהיה עבודה בכה"ג והלא כל הפרשה באהרן נאמרה וכו' עכ"ל. וצ"ע. וכ"ז נעלם במח"כ מהגהות הרש"ש. וכיון שכל עבודת יוה"כ אינן כשרות