רב"ז אורח חיים עט

דאפילו בשני מקומות אסור משום לא תתגודדו, מ"מ פסק הרמב"ם שפיר כהש"ס בבלי, משום דבכה"ג שבקינן מאי דפשיטא לירושלמי משום מאי דפשיטא לן בבבלי, והדרינן לכללא דהלכה כהש"ס בבלי נגד הירושלמי, וזה ברור ונכון. וכעת מצאתי בהגהות מהרש"ם ז"ל, על האו"ח סי' תצ"ג שרמז לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל, עפ"י הירושלמי הנ"ל. יעו"ש. אבל במחכת"ה לא ביאר את כל הנלמד מהירושלמי. והרבה יש לפלפל בדבריו. שם

(ה) וגם זאת יש ללמוד מהירושלמי, דבדבר שאינו אלא מנהג בעלמא ולית ביה איסורא לית ביה משום לא תתגודדו, שהרי ר' יוחנן גופיה השיב כן לר"ל לתרוצי ליה מתני' דמקום שנהגו, וכמו שפי' הק"ע והפ"מ כנ"ל. משא"כ בש"ס דילן בבבלי ר"ל א"ל לר' יוחנן הכי מזה משמע דר' יוחנן לא ס"ל כן, אבל בירושלמי ר' יוחנן גופיה ס"ל הכי, ועוד דעפ"י הש"ס בבלי דסלקו במסקנא לחלק בין שתי בתי דינין ובין שני מקומות, דבשתי בתי דינין בעיר אחת לרבא לית לן בה ובשתי עיירות לכ"ע גם לאביי ליכא משום לא תתגודדו וכנ"ל. משמע דלהמסקנא הדרו בהו מכלהו שנויי קמאי, וא"כ י"ל דלמסקנא גם במנהגא איכא משום לא תתגודדו. ואפ"ה לא קשה הך מתני' דמקום שנהגו כיון שהוא בשתי עיירות. וכ"מ בהרי"ף והרא"ש שלא הביאו ביבמות שם אלא המסקנא בלבד, וכמש"כ המג"א באו"ח סי' תצ"ג סק"ו כה"ג דלהמסקנא בכל דבר שייך לא תתגודדו בב"ד אחד בעיר אחת [ע"ש שהוכיח כן מתוס' פסחים י"ד ד"ה שתי. והוא מהירושלמי פסחים פ"א ה"ה ע"ש במרה"פ. ועיין בפר"ח סי' תרנ"ח ובמחצית השקל בסי' תצ"ג ובפמ"ג בא"א על המג"א די"ל דאין ראיה משם עש"ה] משא"כ בירושלמי הנ"ל מבואר להק"ע והפ"מ הנ"ל דס"ל לר"י להלכה דבמנהגא בעלמא דלית ביה איסורא ליכא משום לא תתגודדו כנ"ל [ולהפ"מ שם נכלל בתירוצא דר' יוחנן לר"ל הנ"ל גם הסברא שאמרו ביבמות י"ג דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה דכמה בטלני איכא בשוקא, ועש"ה בירושלמי בסוף הלכה בפ"מ ובק"ע ובשי"ק ד"ה ויבטל והבן]. וראיתי בקרבן נתנאל על הרא"ש ביבמות פ"א סי"ט אות ד' שהשיג על המג"א הנ"ל שכתב דלהמסקנא בכל ענין שייך לא תתגודדו, ולא מחלקינן בהך סברא דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, והביא ראיה מסוף הסוגיא שם דמוכח דגם להמסקנא סברת התלמודא סברא נכונה, וכ"כ המהרש"ל ביש"ש ביבמות שם סי' י' ע"ש, וכ"כ בנתיב חיים בגליון הש"ע להשיג על המג"א בזה. ואני מוסיף שכן מוכח להדיא מתוס' יבמות י"ד ע"א ד"ה בשלמא, עש"ה דמבואר דגם להמסקנא מחלקינן בהך סברא מטעם דהרואה אומר שאין מתכוין לאיסור. וא"כ ממילא מוכח ג"כ דגם להמסקנא קיימא ג"כ הך תירוצא דבמנהגא ליכא משום לא תתגודדו כאמור. ומצאתי בחי' הריטב"א על יבמות י"ג ע"ב וי"ד שמפורש יוצא מדבריו דהא תירוצא דמתרציין דבמנהגא ליכא למימר אגודות תירוצא רויחא שפירא הוה וכדא"ל ר"ל בתמיהותא וצריכא ליה למילי דעלמא דליכא טעמא דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, ע"ש בריטב"א שכתב כן בשיטת רש"י ז"ל ג"כ שפי' דגם ר"ל שהקשה לר"י ממגילה, עיקר קושייתו הוא רק מי"ד וט"ו אבל לא מיום הכניסה דכפרים ומש"ה לא פריך רבא לאביי ממגילה [עיין בתוס' שם ד"ה כי ובהרא"ש] משום דגם ר"ל לא פריך מבני הכפרים דכמנהגא דמי דאם רצו עושים כבני עיירות לקרוא בי"ד ועיקר קושיית ר"ל לא הי' רק מי"ד וט"ו דכרכים ועיירות, ולאביי לא הוה קושיא דבשני עיירות לית לן בה. וכ"כ בחי' הרשב"א והריטב"א דהך תירוצא דבמנהגא ליכא משום לא תתגודדו, קיימא גם במסקנא וראיה מדלא פריך רבא לאביי ממגילה דיום הכניסה לבני הכפרים, וע"כ ודאי משום דכפרים כמנהגא דמי. ויש להעמיס דברי הריטב"א והרשב"א בירושלמי הנ"ל דמפורש שם להדיא דר"ל לא הקשה לר"י ממגילה רק מי"ד וט"ו, ולא מיום הכניסה ומפורש כשיטת רש"י הנ"ל], וע"כ היינו טעמא דירושלמי משום דיום הכניסה כמנהגא דמי. ולהירושלמי פשיטא להו דבמנהגא ליכא משום לא תתגודדו כנ"ל. ותימה על הריטב"א שלא הביאו להירושלמי בזה וצע"ג. והמעיין בדברי הריטב"א שבכל הסוגיא ביבמות שם יראה שעוד יש להעיר על דבריו מהירושלמי הנ"ל עש"ה ודו"ק, וגם תמהני על מפרשי הירושלמי שלא הביאו להריטב"א על הסוגיא הנ"ל, ולהעיר עליו מהירושלמי ועוד נלמד מהירושלמי הנ"ל דגם במנהגא דאית ביה איסורא, מ"מ כל שאינו מעכב בדיעבד לא שייך גביה משום לא תתגודדו. הרי למדנו מהירושלמי הנ"ל כמה חידושי הלכות, ותמהני על המג"א בסי' תצ"ג הנ"ל ושארי האחרונים שלא הביאו להירושלמי הנ"ל [ועיין שו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' קנ"ג שפסק ג"כ דבמנהגא ליכא לא תתגודדו ע"ש. ועיין בתשובות מע"צ סי' מ"ט מש"כ על המג"א, ובסי' נ' הוכיח דגם במנהג שייך איסור לא תתגודדו ע"ש. ועיין בתשו' כנ"י סי' י"ז שכתב דבמנהג לא שייך לא תתגודדו, ע"ש שכתב שיש לפקפק על המג"א ע"ש. ולא כתב כלל מה שיש לפקפק על המג"א, אולי אפשר כוונתו לאיזה הערות שכתבתי לעיל. אבל כל האחרונים לא העירו בזה מכל ההערות שהערותי בס"ד. ועיין בשו"ת או"ח סי' תרע"א סק"ה שהביא להשו"ת כנ"י ע"ש]

(ו) ועוד הערה אחת הערותי בענין זה, ברש"י סוכה מ"ד ע"א ד"ה לדידהו נמי לא דחי שלא לעשות ישראל אגודות אגודות, ונראה כשתי תורות דלדידן לא דחי לולב שבת עכ"ל. וקשה הא בבל וא"י שתי בתי דינין בשתי עיירות ולכ"ע ליכא משום לא תעשו אגודות? ומצאתי בהגהות מהר"ץ חיות ביבמות י"ד שהעיר בזה בשם הכפות תמרים (אין הס' ת"י לעיין בו), ומש"כ הגאון מהר"ץ חיות ז"ל לתרץ עפי"ד התוס' פסחים י"ד ע"א ד"ה שתי, דבירושלים כיון דמתקבצין שם מעיירות אחרות ראוי לנהוג באיסור מלאכה. ולהמג"א הנ"ל] היינו משום לא תתגודדו, א"כ גם דברי רש"י בסוכה יש לפרש כיון דבני חו"ל כשהם בא"י לא דחי שוב גם לבני א"י לבד לא דחי עכ"ל. ותירוצו זה תמוה, כי כבר הבאתי בשם כמה מפרשים שלא פירשו טעם התוס' משום לא תתגודדו כנ"ל. א"כ הדרא הקושיא על רש"י לדוכתא. ואני מוסיף שגם הר"ן בסוכה פירש שם כפירש"י. וכ"מ מהרמב"ם פ"ז מהל' לולב הלכה י"ו והלכה י"ח שפי' כן, ע"ש בלח"מ? ולפענ"ד י"ל עפ"י מ"ש ביבמות י"ד ע"א דסד"א משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי, ואף דקמ"ל שם דלאו כמקום אחד דמי, י"ל דשאני התם לענין מילה דחמור יותר שכן נכרתו עליה י"ג בריתות כיבמות ה' ע"ב ונדרים ל"א ע"ב. משא"כ לענין לולב שפיר י"ל דמשום חומרא דשבת כמקום אחד דמי ודו"ק. ועפי"ז ממילא לא קשה מידי קושיית הלח"מ שם מיו"ט שני של גליות, דלגבי יו"ט דקיל כביצה ב' ע"ב באמת שני מקומות הם וליכא משום לא תתגודדו ודו"ק

(ז) השתא הכא אסיקנא שמעתא אליבא דהלכתא, דלענין נשואין בר"ח אייר שנהגו היתר בזה הגם שהיא עיר גדולה ומתקבצין שם מעיירות אחרות, אפ"ה ליכא משום לא תתגודדו, הואיל דמנהגא בעלמא הוא אין בזה משום לא תתגודדו כנ"ל, ובפרט להירושלמי הנ"ל כל דבר שאם סבר ועשה ואינו מעכב בדיעבד ליכא משום לא תתגודדו. והכא נמי כל מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו כש"ע או"ח סי' תצ"ג סעי' א'. ועיין בבאה"ט שם ס"ק ג' בשם כנה"ג דשאני נשואין שעושה מצוה ע"ש. ועיין בברכי יוסף שם שהביא מהטור ברקת ועוד כמה פוסקים שדחו מנהג זה בשתי ידים ע"ש ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ז שנהג גם להסתפר בר"ח אייר, ע"ש עוד. ועיין בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קמ"ב שבפ"ב נהגו לעשות נשואין בר"ח אייר, ע"ש מש"כ בזה. ואם כן, אם נמצא אחד שמחמיר על עצמו, יישר כחו וחילו לאורייתא,