רב"ז אורח חיים עו

שהרופאים אמרו שעברה ממנו הסכנה כעת אפ"ה שרי לי' לאכול כל אותו היום עכ"פ פחות מכשיעור כדיני' *)

(י) אבל יש להעיר על התוס' חולין ט"ו ע"ב שכתבו דחולה והבריא רגילות הוא שחוזר לחוליו, ולהכי לא הוי מוקצה כנ"ל וקשה מתוס' פסחים מ"ו ע"ב בד"ה רבה, שהקשו, אי אמרינן הואיל, א"כ בטלת כל מלאכת שבת, הואיל וראוי לחשיב"ס ותירצו, כיון דלא שכיח כלל לא אמרינן הואיל ע"ש וא"כ בחולין, דמשני שם, דטעמא דר"י דאסור, כגון שהי' לו חולה והבריא קשה תיפ"ל דמותר הואיל וראוי לחשיב"ס. וכאן לא שייך לומר דחולה לא שכיח. דהא חולה והבריא, רגילות הוא לחזור לחוליו? וצ"ע ולא באתי אלא להעיר [הלום ראיתי להגאון ר"ש גאנצפריד ז"ל בהערתו להקצש"ע סי' קל"ג, שהביא לשו"ת בנין ציון חאו"ח סי' ל"ד דאם הוצרך לאכול ביוה"כ מפני הסכנה, אזי גם לאחר עבור הסכנה, י"ל דמותר לו לאכול עוד, כי מאחר דמצות תענו את נפשותיכם, הוא מערב עד ערב. וכיון דלא יכול לקיים מצוה זאת מפני הסכנה, שוב אין קפידא אם יאכל וישתה באותו יום גם בלא סכנה. ושוב כתב לחוש בדבר. והגאון ר"ש ג"פ שם כתב, שהראה לו נכדו שהדבר מבואר להיפך בחי' הרשב"א קידושין דכ"א ע"ב (הנ"ל) ע"ש, ולפי מה שכתבתי, בל"ז איכא סברא אחרת להתיר בזה, ולסברא זאת ליכא סתירה מהרשב"א כמו שכתבתי לעיל באות ט']

(יא) עוד הערה אחת קטנה הערותי על מה שכתבתי (לעיל באות ד') בטעם איסור ח"ש ביוה"כ. ממה שכתב הפמ"ג באו"ח סי' תרי"ב במ"ז סק"ד דדין חדש יש בח"ש ביוה"כ, דאלו בשאר איסורין ח"ש לית בה עשה, כ"א איסורא תורה בעלמא, וחייל עלי' שבועה. משא"כ ביוה"כ דיש עשה בח"ש מ"ועניתם את נפשותיכם" ע"ש בא"א סק"א. ועפי"ד הפמ"ג יש לפרש דאתי שפיר מ"ש בירושלמי תרומות פ"ו ה"א דמודה ר"ל ביוה"כ דח"ש אסור מה"ת, ע"ש במרה"פ ד"ה ומודה, ובמרה"פ על הירושלמי יומא רפ"ח ד"ה ולמה, דהש"ס דילן ביומא ר"פ יוה"כ. ע"כ לא ס"ל כן. [עיין בהשמטה מצי"ר על הירושלמי תרומות מש"כ בשם היעב"ץ ז"ל בספרו לחם שמים, ע"ש דלדבריו יוכל להיות דמודה ר"ל ביוה"כ, היינו בשיעור כזית אף שהיא פחות מככותבות. אבל פחות מכזית מותר גם ביוה"כ, ע"ש בטעמו]. אבל להפמ"ג אתי שפיר הירושלמי בפשיטות דמודה ר"ל ביוה"כ אף בפחות מכזית, דשאני ח"ש דיוה"כ דגם עשה יש בה כנז'. ולהכי גם ר"ל מודה בזה. ותימה על הפרי מגדים שלא הביא מהירושלמי

(יב) וכצאתי, אמרתי להעיר עוד הערה קטנה על מה שהבאתי לעיל (סוף אות י') סברת השו"ת בנין ציון, דמאחר דמצות תענו את נפשותיכם, היא מערב עד ערב. והיכא דלא יכול לקיים מצוה מפני הסכנה, שוב אין קפידא אם יאכל וישתה באותו יום גם בלא סכנה כנ"ל ולסברתו נראה לכאורה דה"ה היכא דלא יכול לקיים מצוה זאת מפאת שגגתו, כגון ששכח שיוה"כ הוא ואכל, אעפ"י שנזכר אח"כ שהוא יוה"כ, י"ל דשוב אין קפידא מה"ת אם ואכל וישתה כל היוה"כ. ולכאורה י"ל מכריתות י"ח ע"ב מה אלו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ, וכזית חלב במנחה ביוה"כ, ה"נ דמחייב שתי חטאות, ע"ש ובתוס' ד"ה הא, כתבו דנקט חלב שחרית ביוה"כ, ולא נקט מלתא דהיתר וחייב קרבן עבור יוה"כ עצמו דאסור באכילה כו' ע"ש, ולפי מה שכתבתי י"ל דבמלתא דהיתר עבור יוה"כ עצמו אינו חייב אלא חטאת, רק על אכילת שחרית בלבד, אבל לא על אכילת מנחה, מאחר שאינו יכול לקיים מצות תענו את נפשותיכם מערב עד ערב כנ"ל. אמנם זה אינו, דהא משנה מפורשת היא ביומא פ"א ע"א אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת. ובכריתות שם. מתיב רב אידי ב"א על משנה זו: לחייב שתי חטאות עש"ה. ולפי מה שכתבתי ליכא שתי חטאות. אלא ודאי זה אינו. ודו"ק בצלאל זאב שאפראן סימן יב

נשאלתי מכ"ק אדמו"ר הרב הצדיק המפורסם מוה"ר ישראל זצ"ל מבאהוש. בענין הא דבעינן שינוי בגדים נאים לשבת, שלא יהיו כשל חול. אם צריכים להחליף גם מנעלים אחרים נאים לכבוד שבת? תשובה

הנה בשבת קי"ג ע"א אמרינן: "וכבדתו מעשות דרכיך" "וכבדתו", שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך