רב"ז אורח חיים עב

בשעה"ד. מטעם דהלכה כדברי המקיל בעירוב. ואפי' אם הוא יחיד נגד רבים. כדאמרינן בהדיא בעירובין מ"ו ע"א, וירושלמי פ"א דעירובין ה"א דף ב' ע"א, ע"ש בצי"ר, ובשו"ת הרדב"ז ת"א סי' ע"ד ע"ש ובשו"ת מהרי"ט סי' צ"ד. והמעיין בתשו' מהרי"ט שם יראה דבמחכת"ה אישתמיטתיה הירושלמי הלז ע"ש והבן. עוד י"ל על הט"ז והשיר"ק הנ"ל שכתבו הטעם דאין שוכרין הרשות מישראל, מטעם גזירה שמא ישכור בפחות משו"פ וכו' כנ"ל. וקשה הא כל עיקר שכירת הרשות היא מטעם גזירה שמא ילמד ממעשה עכו"ם, כעירובין ס"ב ע"א הנ"ל. וא"כ איך ניקום אנן ונגזור גזירה לגזירה, כשבת י"א ע"ב ועירובין צ"ט ע"א ובכ"ד. ויש לפלפל הרבה בכ"ז ואכמ"ל. ותמהני על השיר"ק וס' א"ר שלא העירו בכ"ז. ועיין בשר"ק על הירושלמי בעירובין פ"ו ה"ב ד"ה הלכה כריב"נ, שהניח בצ"ע אי בשאר מקומות בעירובין יחיד במקום רבים הלכה כרבים ע"ש. וא"כ השיר"ק אזיל לשיטתי' עש"ה, ותבין

עוד יש לצרף לסניף מש"כ בשו"ת בש"ר סי' קצ"ה, בשם תשו' מהר"ח א"ז ז"ל, שכתב דבזה"ז המקיל גם בלא שכירות לא הפסיד ע"ש. וכן בשו"ת גוו"ר הספרדי תאו"ת כלל ג' סי' כ"ב כתב דבזה"ז שאנו רגילים לדור בין העכו"ם לא שייך הטעם דשמא ילמד ממעשה עכו"ם, כעירובין ס"ב ע"א. א"כ יש לצדד להקל. וכן בשו"ת תורת נתנאל סי' ל"ג העיר בזה, ופסק דבשעה"ד יש לצרף ד"ז לסניף ב)

סיומא דפסקא דשרי לשכור הרשות ממשרתו של ה"פרימאר" אפי' אם הוא ישראל: בצלאל זאב שאפראן סימן ח. להרה"ג וכו' הנ"ל

וע"ד חידושו בהאגדה דב"ק נ' ע"א בהמעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין, דר' אחא שם מביא כעין מעשה לסתור

? יעיין בתוס' שם במקומו ד"ה דבר, ויראה שכבר הקשו כן רבותינו בעלי התוס' ז"ל. וכן הקשה ב"שירי קרבן" על הירושלמי פ"ה דשקלים ה"א ד"ה אפשר ע"ש

ומה שתירץ כת"ה שבא רב אחא ללמדנו שכוון רחב"ד ברוח הקודש וכו' מטעם דרוה"ק לא בטלה מיחידי סגולה בכל דור ודור וכו'

על זה יש להעיר מיומא ט' ע"ב ועוד בכ"ד שאמרו, דמשמתו נביאים אחרונים נסתלקה רוה"ק מישראל. עכ"ז אמרינן בעירובין ס"ד ע"ב למדנו שכוון ר"ג ברוה"ק ע"ש וכן בקידושין ע"ב ע"א אמרינן: כי הוה ניחא נפשי' דרבי וכו' ובפירש"י ד"ה כי קא ניח נפשי' נזרקה נבואה בפומי' עכ"ל. ויש להאריך בד"ז ואכמ"ל: בצלאל זאב שאפראן סימן ט. כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר דוד יצחק ראבינאוויטש נ"י אבד"ק וואסלאי

ע"ד שאלתו אם רשאין לעשות שמן מגרעיני שושנים, הנקראים "פלארעא - סארעלאי" לצורך חג הפסח: תשובה

הנה לא אמנע מלהשיבו בקצירת אומר. כי הן אמת שבשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קע"ז כתב לאסור השמן בפסח, מטעם שהגרעינין מידי דמידגן הן כמו חרדל והם בכלל גזירת קטניות. והביא מתשו' מהרי"ל ז"ל סי' כ"ה. יעו"ש. ובמחכת"ה אישתמטתיה דברי הט"ז או"ח סי' תנ"ג סק"א שכ' בטעם איסור החרדל לפי שגידול החרדל הוא בשרביטין, והרי הוא דומה לגידול מיני קטניות. ע"כ הוי בכלל גזירת קטניות יעו"ש. וכ"כ בש"ע הרב רש"ז ז"ל, סי' תנ"ג סעי' ד'. וז"ל: וזרע אקלייז"א וכיו"ב משאר מיני זרעוני גינה, אין נוהגין בהם איסור. חוץ מן החרדל. לפי שגידולו הוא בשרביטין. והרי הוא דומה לגידול מיני קטניות, ונאסר בכללם. וכו'. ובסעי' ה' כ': ואפי' במיני קטניות לא נהגו אלא איסור אכילה, אם נפלו עליהם מים בענין שכיוצא בזה, בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין. וכו' עכ"ל, ואפי' לדעת הסמ"ק ז"ל דס"ל דזרע קנבוס אסור, דכל דמידגן משמע כמש"כ בתשו' מהרי"ל הנ"ל ובתה"ד סי' קנ"ג. ע"ש. מ"מ י"ל דכל מיני דמידגן, משמע שעושין ממנו כרי. כפירש"י ז"ל בנדרים נ"ה. ד"ה ר"מ. ובפי' הרא"ש שם ד"ה אסור. ע"ש. משא"כ זרע שושנים והגרעינים הנ"ל, אין עושין מהם כרי. והב"ש לא העיר מכל זה. וכן ראיתי כמה מגדולי הרבנים שנטו מהבית שלמה בנד"ז, וכיון שהעיקר גזירת קטניות הוא, משום דיש מקומות שרגילין לעשות מהן פת, כמו מחמשת המינין ולכך אתי לאחלופי אותם שאינם בני תורה, כמש"כ המרדכי בפ"ב דפסחים סי' תקפ"ח, וכ"ה בסמ"ק, וכ"ה בב"י סי' תנ"ג בשם הג"מ ע"ש. א"כ עפי"ז בגרעיני שושנים שאין רגילין לעשות מהן פת, פשיטא דלא טעו אינשי בזה, ולא אתי לאחלופי אפי' מי שאינו בן תורה

וגם בל"ז גזירת קטניות עצמו, אינו אלא חומרא בעלמא, והבו דלא להוסיף עלה, כמש"כ הח"י בס' תנ"ג סק"ט ע"ש

וכש"כ בנידון דידן, שהגרעינים קודם טחינתם משימים אותם בתנור חם, ונעשים קלוים, קודם חה"פ ולא נפלו עליהם מים כלל, דגם במיני דגן שרי. פשיטא דאין לחוש כלל. וזה פשוט וברור: בצלאל זאב שאפראן סימן י. כבוד מחו' הרה"ג וכו' מוה"ר אפרים לנדא נ"י רב בבאקארעשט

שאל ודרש לדעת, על אדות השינים הזרים אשר הרופאים מושיבין לתוך פיות בני אדם, ונבלעו בהם מאכלי חמץ שאוכלים כל ימות השנה, איך יתנהגו לענין פסח? וכן יש להסתפק בזה בענין חשש בלוע מ"בשר בחלב" שאוכלים ושותים בהם מאכלי בשר ומאכלי חלב חמים? תשובה

הנה כבר כתבו האחרונים בזה, מאחר שהמאכלים שיאכלו המה עפ"י הרוב מכ"ש ואין היד סולדת בהם, ובוודאי לא בלעו ולא פלטו וכו' ועיין יו"ד סי' ק"ה סעי' ב',