רב"ז אורח חיים עא

פ"ו ע"א ובכ"ד, והט"ס שנפל בהרמב"ן הוטעתו במש"כ: "ולשון הספרי". וצ"ל "ולשון הספרא" כנ"ל [שוב ראיתי בפירוש הראב"ד ז"ל על התו"כ ר"פ בחוקותי שפירש פי' אחר במ"ש: "שתהיה שונה בפיך" ע"ש. אולם פירושו תמוה מהגמ' מגילה י"ח ע"א הנ"ל, וצ"ע]. וראיתי בספר "מנחת חינוך" מצוה כ"א מש"כ בענין זכירת יצ"מ, וציין להשאג"א הנ"ל. ובמחכ"ת לא באר הענין היטב כאשר בארתי בס"ד. והתימה היותר גדולה על ה"מנחת חינוך" ז"ל שבמחכ"ת אישתמיטתיה דברי ה"ספר החינוך" שהוא עוסק להעיר בדבריו, ולא זכר שר המנ"ח מש"כ החינוך במצוה ש"ל, וגם שדבריו סותרים זא"ז במצוה תר"ג כדבר האמור. והמנ"ח לא העיר כלל באלו המקומות

סוף דבר הכל נשמע, דאין יוצאין ידי חובת קידוש היום בשבת רק באמירה בפה. אביך הדוש"ת באהבה רבה: בצלאל זאב סימן ז. כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר משה קאפל כ"ץ נ"י רב ברומנבקה

ע"ד שאלתו בענין שכירת הרשות משר העיר, בענין עירוב, אם די בשכירת הרשות מהמשרת אצל ה"פרימאר". אם ה"פרימאר" נקרא שר-העיר, כאו"ח סי' שצ"א סעי' א'. וא"כ יהא שרי לשכור אצל שכירו ולקיטו בעד דבר מועט: תשובה

הנה, זה פשוט וברור דה"פרימאר" נקרא שר העיר לענין זה, כמש"כ בשו"ת שואל ומשיב מהד"ת ח"ב סי' ס"ב, בביאור דברי הריב"ש ז"ל סי' תכ"ז, כיון שאדון העיר (וכן הוא בזה"ז ה"פרימאר") יש לו כח בכל בתי העיר, לכל מה שיהי' תקון ויופי לעיר, ויכול אף להשחית ולקלקל הבתים, בכדי לתקן העיר וליפותה, או לכל שאר צרכי העיר, ויכול גם להטות הדרך, א"כ ודאי דמועיל שכירת וקניית הרשות מאדון העיר. ולא נפקע הזכות הזה אפי' לאחר מיתת האדון הזה, דהוה כמו כל דברים שקונים מאדוני העיר ששייך לעולם, כיון שקנו הזכות וכו' עש"ה [ועיין בט"ז או"ח סי' שפ"ב סק"ט, ושו"ת חכ"צ סי' ו', ובס' א"ר סי' שפ"ב אות י', ובפמ"ג או"ח סי' שפ"ב במ"ז סק"ט, ובס' עקרי הד"ט סי' ט"ו בשם כמה ספרי שו"ת, ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' קפ"ב, ובשו"ת אבני צדק חאו"ח סי' מ"ד, ובשו"ת ד"ח ח"א חיו"ד סי' מ"ב, ובס' מאורי אור בחלק באר שבע דף קי"ד ע"ב, ובהשמטות לס' חסדי דוד לתוספתא פ"ה דעירובין (שבסוף הרי"ף דפוס ווילנא) יעש"ה ויש לפלפל הרבה בדבריהם ז"ל עפי"ד השו"ת שו"מ הנ"ל] וגדולה מזו כתב בש"ת תורת נתנאל סי' ל"ג בדבר ששכר גדול א' מהאדון "בורגערמייסטער" זכות תיקון עירוב, די"ל דמסתמא גם שכירת הרשות בכלל, ע"ש ובשו"מ, והבן. ומכש"כ היכא דשוכרין ביחוד את הרשות מה"בורגערמייסטער", דהיינו ה"פרימאר", דשרי בלי שום פקפוק, מטעם שכתבתי דה"פרימאר" יש לו כח מטעם המלך, כמו אדון העיר הנ"ל, ושפיר מועיל שכירת הרשות ממני. - וא"כ, בנ"ד אם היה באפשרות לשכור הרשות מה"פרימאר", ודאי דשרי. ואע"ג דלפי דברי כת"ה ה ה"פרימאר" במחנ' הוא ישראל, ולדעת הרמב"ם בפ"ב מהל' עירובין הט"ז, ובפיהמ"ש ר"פ הדר, וכן בהגהות אשר"י על הרא"ש פ"ו דעירובין סי' י"ג הביא לדעת הרמב"ם ז"ל דלא מהני שכירת הרשות מישראל, וכ"ה במרדכי בעירובין פרק הדר סי' תקט"ז, ובכ"מ ובב"י בסי' ש"פ כתב שכן נראה מפי' רש"י ז"ל בעירובין ס"א ע"ב ד"ה עד ע"ש. והרא"ש ז"ל בפ"ו דעירובין סי' י"ג הנ"ל לא הביא רק דברי הר"מ ז"ל, והשיג עליו ע"ש. ובש"ע או"ח סי' ש"פ סעי' ג', מביא הב"י ז"ל ב' הדעות. ובט"ז שם סק"ב, כתב טעם לדעת הר"מ שבאשר"י משום דבישראל פחות משו"פ לאו כלום הוא. ע"כ בטלו השכירות לגמרי בישראל ע"ש. וכן בשיר"ק על הירושלמי פ"ו דעירובין ה"ג ד"ה הלכה, כתב כעין טעם הט"ז ז"ל דלא מהני שכירות מישראל, משום גזירה דשמא ישכור בפחות משו"פ כמו מעכו"ם, ולא ידע לחלק ביניהם. והעמים כן לפרש בזה לשון התלמוד ירושלמי. וסיים ע"ז, דאין לזוז מפסק הר"מ והרמב"ם ז"ל ע"ש. וכן בס' א"ו סי' ש"פ סק"ו כתב, דלענין הלכה נראה דאינו מועיל שכירות הרשות מישראל, מטעם דדעת הרא"ש ז"ל הוא נגד דעת רוב פוסקים ז"ל, וכ"ה בפמ"ג או"ח סי' ש"פ סק"ב ע"ש? מ"מ כיון דלפי דברי כת"ה, הוא מחלל שבת בפרהסיא, והרי מפורש יוצא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עירובין הט"ז דישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו, ושוכרים ממנו כמו מעכו"ם ע"ש. א) אולם לפי מה שכתב כת"ה דמה"פרימאר" בעצמו אי אפשר לשכור, מטעם שהוא ללעג וקלס בעיניו כל הענין הזה: וא"כ לכאורה נכון לשכור מהמשרת של ה"פרימאר", דהרי הוא כשכירו, ולקיטו דהרי גם משכירו של שכירו ולקיטו, שרי לשכור, כמבואר ברמ"א סי' שפ"ב סעי' י"א ע"ש. ומבואר עוד יותר ד"ז בב"י סוס"י שצ"א ע"ש ובב"ח ז"ל. וכמש"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד, וז"ל: שכל שהשר יש לו יכולת, שוכרין משכירו ולקיטו, אע"פ שהם אין להם יכולת וכו'. אע"פ שאין לשכירו ולקיטו שום תפיסת יד, שהרי ליקוטו, פירש"י (בעירובין ס"ד ע"א) דהיינו ששכרו לשעת הקציר והרמב"ם (בפ"ב מהל' עירובין הי"ב) פי' דליקוטו היינו שמשו, עכ"ל ואפי' אם המשרת של ה"פרימאר" הוא ישראל, דלדעת השו"ת ספר יהושע סי' ז' רק בשעה"ד נוכל לסמוך לשכור משכירו ולקיטו שהוא ישראל ע"ש. אבל הרי מפורש יוצא מפה קדוש מרן הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עירובין הי"ב, שכתב להדיא, דאפי' הי' שכירו או שמשו, ישראלי, הרי זה משכיר, שלא לדעתו, עכ"ל. אך אם ישראל הוא, לא מהני אם שוכר ממנו בפחות משו"פ, כמש"כ הט"ז בסי' שפ"ב סק"ו [ולדעת התו"ש, מובא בס' קובץ על הרמב"ם בפ"ב מהל' עירובין הט"ז, גם אם שוכרין ממחלל שבת בפרהסיא, לא סגי לשכור ממנו פחות משו"פ, דאע"פ שחטא ישראל הוא, כסנהדרין מ"ד ע"א. אך הקובץ שם כתב, דסתימת הפוסקים משמע שלא חלקו בזה ע"ש

]:-- איברא אכתי י"ל כיון דלדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים הנ"ל, אינו מועיל לשכור הרשות מישראל, מטעם גזירה שמא ישכור פחות משו"פ, ע"כ בטלו שכירות הרשות מישראל, כהט"ז והשי"ק הנ"ל. א"כ עפי"ז קשה דדברי הרמב"ם ז"ל, סותרים אהדדי. דהרי פסק דאפי' הי' שכירו או שמשו ישראלי, הרי זה משכיר, וצ"ע. ומטעם זה עכ"פ בנ"ד ג"כ לא מהני לשכור הרשות מהמשרת שהוא ישראל אולם נראה דבאמת יש לסמוך להלכה על דעת רבינו הרא"ש ז"ל דס"ל דמועיל שכירת הרשות גם מישראל. ואע"ג דרוב הפוסקים ז"ל לא ס"ל כוותי', דמטעם זה לא פסק הא"ר להלכה כוותי' כאמור. מ"מ נלפענ"ד דיש לסמוך להלכה על דעת הרא"ש ז"ל אפי' שלא