רב"ז אורח חיים סה

וכיון שהוכחתי לדעת, דהלכה פסוקה היא דסומא חייב בכל המצות. א"כ פשיטא דשרי לי' לעבור לפני התיבה, להוציא את הרבים ידי חובתן בתפלה, גם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל תפלה מ"ע דאורייתא היא, כש"ע או"ח סי' ק"ו סעי' ב' ובמג"א שם סק"ב

(ג) השתא הכא הבוא נבוא לדעת הרבינו ירוחם, המובא בב"י או"ח סי' נ"ג, דס"ל דסומא אינו עובר לפני התיבה ואזיל לשיטתו, כמש"כ הב"י בשמו באו"ח סי' תע"ג, דס"ל דסומא פטור מכל המצות, ומ"מ חייב מדרבנן, והב"י שם תמה עליו. דהא לית הלכתא כוותי' דר"י ע"ש. ונראה דרבינו ירוחם ס"ל כיון דרב יוסף בקידושין ל"א ובב"ק פ"ז אמר מאן דא"ל הלכה כר"י וכו' כנז'. נראה דחש לומר דהלכה כר"י. ורוב אלו הראיות שהבאתי לעיל יתרץ הרבינו ירוחם במש"כ דסומא חייב בכל המצות מדרבנן [ועיין בב"י חו"מ סי' ז' שכתב בשם רבינו ירוחם ומרדכי דסומא בשתי עיניו כשר להיות דיין ע"ש. ולא חש לומר כיון דסומא פטור גם ממל"ת שמא יטול מזה ויתן לזה שלא כדין, עיין סנהדרין ז' סוע"א? אלא ודאי כיון דמדרבנן חייב בכל המצות ליכא למיחש למידי. וי"ל דראיות הרבינו ירוחם הי' מנדרים ס"ו ע"ב דבבא בן בוטא דאין דינא. ובבא בן בוטא סומא הוה, כב"ב ד' ע"א דהורדוס נקרינהו לעיני' ע"ש. ודוחק לומר דמעשה דנדרים הי' קודם שנקרינהו לעיני'] ומש"כ הנו"ב מהד"ת חאו"ח סוס"י קי"ב הנ"ל להוכיח דרב יוסף ע"כ ס"ל לר"י דסומא פטור ממצות אף מדרבנן, מדאמר מאן דא"ל הלכה כר"י עבידנא יו"ט לרבנן. ומה זו שמחה, הלא עכ"פ מדרבנן מיהא חייב בכל המצות? אלא ודאי דס"ל לר' יוסף דסומא פטור לגמרי אפי' מדרבנן ע"ש. מ"מ אין זה ראי', דכבר כתבו התוס' בר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא, דמש"ה הי' שמח ר' יוסף במה דמדאורייתא לא מיפקד ועביד, אבל מדרבנן ודאי חייב. ועפי"ז מפרש רבינו ירוחם מתני' דמגילה כ"ד ע"א הנ"ל דדוקא פורס על שמע תנן, משום דברכות מדרבנן, ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. משא"כ לעבור לפני התיבה להוציא את הרבים בתפלה, אינו רשאי לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל תפלה דאורייתא, משום דלא אתי סומא דחייב מדרבנן ומפיק להחייבים בתפלה מה"ת. וכ"כ הפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט בדעת רבינו ירוחם ע"ש ובפר"ח סי' נ"ג, וא"כ לדידן דס"ל כהרמב"ן דתפלה מדרבנן, וכן דעת רוב הפוסקים כמש"כ המג"א סי' ק"ו סק"ב ובט"ז שם סק"א וסק"ב וע"ש בפמ"ג. ולהכי גם אם נחוש לומר דהלכה כר"י דסומא פטור מן המצות, מ"מ מדרבנן חייב. ושפיר אתי סומא שחייב מדרבנן, ומוציא את הרבים ידי חובתן בתפלה שהוא מדרבנן

ואפשר לחדש בזה לדעת רבינו ירוחם דס"ל דהלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות, ומ"מ מדרבנן חייב. וא"כ עפי"ז סומא עדיף יותר לעבור לפני התיבה להוציא את הרבים יד"ח, משאר ש"ץ שאינו סומא, דהא הש"ץ צריך להיות ביתו ריקם מן העבירה, כתענית ט"ז ע"ב, וכ"ה בש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' ד'. וא"כ כיון שסומא פטור מה"ת מכל המצות, ודאי הוא ריקן מעבירות יותר מש"ץ אחר כעין מש"כ התוס' ר"ה ל"ג הנ"ל דמש"ה הי' שמח רב יוסף במה דמדאורייתא לא מיפקד כנז'. והכא נמי בש"ץ סומא, כיון שעכ"פ מדאורייתא לא מיפקד בשום מצוה גם במל"ת כנז'. ודאי ביתו הוא ריקם יותר מן העבירה. גם היסורין ממרקין עונותיו, כברכות ה' ע"א. ושפיר יכול להוציא את הרבים יד"ח בתפלה שהיא מדרבנן, דאתי דרבנן, ומפיק דרבנן, כנז' ואם כן, הרי נפשטא גם שאלה השניה

(ד) איכו השתא הבוא נבוא למיפשט גם שאלה השלישית. ואשורה נא ואראה לדייק זאת מלשונות הפוסקים ז"ל. שהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תפלה הי"ב, אשר זכרתי בריש אמיר, כתב: "הסומא פורס על שמע, ונעשה ש"ץ", ופשט לשונו מבואר דגם בר"ה ויוה"כ רשאי הסומא להיות ש"ץ, שהרי בהלכה י' שם, מיירי הרמב"ם בר"ה ויוה"כ. ועל זה סובב הולך גם מש"כ בהלכה י"ב. וכ"מ מלשון הטוש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' י"ד, שכ' "סומא יורד לפני התיבה ובלבד שלא יקרא בתורה". וכ"כ עוד הטור או"ח בסי' ס"ט בשם אביו הרא"ש ז"ל ש"יכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא בתורה" ע"ש. ומדלא סיימו "ובלבד שלא ירד לפני התיבה בר"ה ויוה"כ עיין בט"ז סי' ס"ט סק"ג. על-כרחך ודאי דס"ל דגם בר"ה ויוה"כ רשאי להיות ש"ץ

הארכתי בכ"ז מפני שראיתי לאיזה גדולי אחרונים שאוסרים, עיין שו"ת חו"י סי' קע"ו שהעלה, שיש להעביר חזן סומא אפי' באחד מעיניו שלא יתפלל בימים נוראים היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בזה. וכ"כ בשמו הבאה"ט או"ח סי' נ"ג ס"ק י"ח, ע"ש בשע"ת שכתב דמדברי החו"י נראה דאף בתחלת דבריו קאי על ימים נוראים. מ"מ מהטעמים שכתב יש למנעו אף בשאר ימות השנה, אם יש אחר שראוי והגון כמוהו. ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ה וח"ב סי' ס"ז ומוק"צ כתב שהוא פסול. ובברכ"י ובמח"ב העלה להלכה דבשאר ימות השנה יכול להיות ש"ץ, מאחר שכן דעת הרמב"ם והרא"ש וש"פ, אך בימים נוראים יש לחוש לדברי החו"י עכ"ל, ובאמת לפי מה שכתבתי להוכיח מהש"ס ופוסקים, אין אני רואה שום חששא בזה. ולפענ"ד יש להתיר למנות את הסומא לש"ץ קבוע אפי' בימים נוראים כנז'. ואין לומר דעכ"פ בימים נוראים יש לחוש שלא יעבור הסומא לפני התיבה, משום דימי דין המה. זה אינו, דא"כ קשה הא בארבעה פרקים העולם נידון, כר"ה ט"ז ע"א. ובגמ' שם לר' יוסי אדם נידון בכל יום. ואס"ד דבימי הדין יש לחוש שלא יעבור הסומא לפני התיבה. א"כ מהאי טעמא גופי' הו"ל לומר שלא יעבור הסומא לעולם לפני התיבה, דהא אדם נידון בכל יום כש"כ לפימש"כ התוס' ר"ה ט"ז ע"א ד"ה כמאן, דתפלה דרבים שאני, דגזר דינם נקרע ע"ש. והאיך מניחין הצבור בכל השנה שהסומא יוציאם יד"ח בתפלה? אלא ודאי דאין חילוק בזה בין שאר ימות השנה לימים נוראים. וכבר הורה זקן רב יודאי גאון, מובא בס' "אור זרוע" שהבאתי לעיל (באות א') דש"ץ סומא כשר הוא, ואין מסלקין אותו כל זמן שמעשיו הגונים. וגם מעשה רב מש"כ האו"ז בשם תשובות, ש"כך ראינו שיורדין לפני התיבה ומוציאין את הרבים יד"ח" כנז'. ואלו ראו האחרונים לדברי האו"ז הנ"ל הוו מודו בזה

וראיתי בשו"ת שערי דעה (להגאון ר' חיים יהודא מסאסניצא ר"מ דק"ק בראדי ז"ל) ח"ב סי' נ"ח שכתב בזה דאף דאין לזוז מפסק הש"ע דסומא עובר לפני התיבה. מ"מ זה אינו אלא באקראי, אבל לעשותו ש"ץ קבוע להתפלל בימים נוראים ובכל השנה בקביעות יש לחוש בזה לדעת הפוסקים כר"י דסומא פטור מן המצות וכו' ע"ש. ובמח"כ לא ראה שכבר קדמו לחלק בזה השו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ה. והרי הוכחתי לעיל (באות א') מרבותינו הפוסקים הקדמונים שלא ס"ל כוותי' בחילוק זה -- וגם מש"כ להביא סיוע להתוס' שכ' דאפי' לר"י דסומא פטור מן המצות, מ"מ חייב מדרבנן, מהירושלמי ברכות בפ' הרואה ה"א דף נ"ו ע"ב] דתני ר' יהודא אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום וכו' ברוך שלא עשני אשה וכו' שאין האשה מצווה על המצות ע"ש. וקשה דר"י אדר"י. דלדידי' הי' צריך לברך ד' ברכות, והוא גם שלא עשני סומא, שהסומא פטור מן המצות. ורחוק בעיני לומר שזה נכלל בברכת פוקח עורים, שזהו ע"א. וע"כ מפני שהוא חייב מדרבנן לא תקנו כזה עכ"ל. ובמח"כ כל דבריו תמוהים בזה, שהרי ה"מראה הפנים" על הירושלמי במכות פ"ב ה"ה ד"ה ביושב, כתב דע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דסומא אפי' מדרבנן פטור מכל המצות ע"ש. וגם בלא"ה הסיוע שלו אין בו ממש, ובחנם טרח להביא ממרחק לחמו מהירושלמי, דהא האי תני ר' יהודה שבירושלמי, הוא גמ' מפורשת במנחות מ"ג ע"ב, אלא דשינוי גירסאות נמצא בזה, דלפנינו בגמ' שם איתא דתניא הי'