רב"ז אורח חיים סד

מגילה כ"ד ע"א ד"ה ואינו, דלעשות ש"ץ, היינו להיות ש"ץ בקביעות ע"ש. וכן נראה מלשונות כל הפוסקים דסומא רשאי להיות ש"ץ גם בקביעות, ולא באקראי דוקא

הרי נפשטא שאלה הראשונה, דלא שייך גבי ש"ץ סומא למימר הקריבהו נא לפחתך וגו'

(ב) איברא דנהי דס"ל לכל הנך רבוותא שהבאתי באות הקדום דלית הלכתא כר' יהודה בב"ק פ"ז ע"א דסומא פטור מכל המצות. מ"מ אכתי פש גבן לברורי, דהא לפי הנראה מפשט לשון הש"ס בקידושין ל"א ע"א ובב"ק פ"ז ע"א דאמר ר' יוסף מריש הו"א מאן דהוה א"ל הלכה כר"י דאמר סומא פטור מכל המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מפקידנא והא עבידנא. השתא דשמעיתא לה דאר"ח וכו' אדרבה מאן דא"ל אין הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן ע"ש. הרי דרב יוסף ספוקי מספקא לי' אי הלכה כר"י או לא. מ"מ לפימש"כ הפר"ח באו"ח סי' נ"ג ס"ק י"ד דס"ל לרב יוסף דלית הלכתא כוותי' דר"י, מדאמר מאן דא"ל הלכה כר"י, אלמא דלית הלכתא כוותי'. ואע"ג דבתר הכי נמי קאמר מאן דא"ל אין הלכה כר"י. הך לישנא סירכיה נקט ואזיל. והוכיח כן גם מפסחים קט"ז ע"ב שרב יוסף ורב ששת הוו אמרו הגדה בביתם ע"ש. ולפענ"ד נ"ל להוכיח מכמה דוכתי בש"ס דלית הלכתא כר"י, וסומא חייב בכל המצות. דהנה בקידושין ל"א ע"ב אמרינן רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר איקום מקמי שכינה דאתיא ע"ש. וקשה הא רב יוסף מאור עינים הוה כנ"ל, ולר"י פטור מכל המצות, ולא יתכן לומר דאתיא שכינה כל שפטור מהמצוה? אלא ודאי דגם לרב יוסף סומא חייב במצות, דלית הלכתא כוותי' דר"י [ומצאתי בנחלת צבי להבעל פתח"ת ביו"ד סי' ר"מ שפלפל בזה, ולא ראה שם להפר"ח הנ"ל. וכן בסוכה כ"ט ע"א אביי הוה קא יתיב קמי דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא וקא מייתי ציבותא, א"ל רב יוסף פנו לי מאני מהכא וכו' א"ל לדידי דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי ע"ש. ולמה לא השיב רב יוסף שאינו מחויב לצער את עצמו באכילתו כיון דס"ל כר"י דסומא פטור ממצות, ולהכי לא המתין עד שתסרח המקפה? אלא ודאי דס"ל לרב יוסף הלכה למעשה דאין הלכה כר"י. אע"ג דלכ"ז י"ל עפימש"כ התוס' בר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא, ובמגילה כ"ד ע"א ד"ה מי, ובב"ק פ"ז ד"ה וכן, דאע"ג דפטר ר"י לסומא מכל המצות, מ"מ מדרבנן חייב. שלא יהא כנכרי ע"ש. וכ"כ הב"י או"ח סי' תע"ג בשם רבינו ירוחם, ע"ש שלא הביא רק מהתוס' ב"ק הנ"ל. וא"כ עפי"ז אתי שפיר גם אם נימא דר' יוסף ס"ל כר"י דסומא פטור ממצות, מ"מ מדרבנן חייב. ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חאו"ח סי' קי"ב שכתב שמלשון התוס' בב"ק שהוכיחו דאי פטרית לסומא מכל המצות אפי' מדרבנן, א"כ הוה כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל ע"ש. מזה מוכח דהסומא פטור אף ממל"ת. אף שראה שינוי לשון בתוס' ר"ה. מ"מ פשטא דמשמעות הדרשא דב"ק דכל שאינו במשפטים, אינו במצות וחוקים, זה כולל כל המצות מ"ע ול"ת. ועפי"ז השיג על הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט, במש"כ דמה דר"י פוטר סומא מכל המצות, היינו ממ"ע, אבל במל"ת חייב מה"ת ע"ש. וכן תמה על התוס' בר"ה שכתבו דסומא שחייב מדרבנן, יכול לברך וצונו, משום לא תסור ע"ש. ותימה כיון דסומא אינו במצות וחוקים, גם על לאו דלא תסור אינו מוזהר ע"ש. ומצאתי בס' לוית חן עה"ת פ' לך שדחה דברי התוס' במש"כ דסומא גם לר"י חייב מדרבנן, כיון דלדידי' אינו מצווה בלאו דלא תסור, שוב ליכא שום חיוב דרבנן גבי', כיון דכל חיובי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו ע"ש. ונראה דעתו דלר"י סומא פטור מכל המצות אפי' מדרבנן. וא"כ עפי"ז חוזר ונראה הראיות הנ"ל דלית הלכתא כר"י. ועפי"ז יש להעיר עוד בכמה ראיות לזה, מהא דברכות נ"ח ע"א דרב ששת ס"נ אזל קמי מלכא וכו' פתח רב ששת וקא מברך לי' וכו' ע"ש במהרש"א בח"א דקיי"ל סומא חייב בכל המצות ומש"כ המהרש"א דאפי' לר"י מדרבנן חייב כהתוס'. עיין בפמ"ג או"ח סי' רכ"ד בא"א סק"ו שתמה עליו ע"ש]. ועפי"ז אתי שפיר ג"כ הא דגיטין ס"ז ע"ב דא"ל ריש גלותא לרב ששת מ"ט לא סעיד מר גבן, א"ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי וכו' ע"ש. וקשה הא רב ששת ס"נ הוה, וסומא פטור מכל המצות גם ממל"ת לר"י כנז'? אלא ודאי משום דרב ששת אזיל לשיטתו דס"ל דסומא חייב בכל המצות כנ"ל *) ועוד יש להוכיח דאין הלכה כר"י, מהא דשנו חכמים בלשון המשנה כריתות כ"ה ע"א אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יוה"כ, אמר המעין הזה אלו הי' מניחין לי הייתי מביא, אלא א"ל המתן עד שתכנס לבית הספק. ופירש"י בשאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שמא חטא שום עון ע"ש. וקשה הא בבא בן בוטא סומא הוה, כב"ב ד' ע"א דהורדוס נקרינהו לעיני'. וסומא פטור מכל המצות אפי' ממל"ת, והאיך הביא חולין בעזרה ודוחק לומר דזה הי' קודם שנקרינהו לעיני'. אלא ודאי דהלכה דסומא חייב בכל המצות

ועוד נ"ל להוכיח ממעשה רב דאין הלכה כר"י, אלא דסומא חייב בכל המצות. מביצה ט"ז ע"ב גבי ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל, חזייה דהוה עציב, א"ל אמאי עציבת. א"ל דלא אותיבי עירוב תבשילין וכו' א"ל פושע את, לכ"ע שרי לדידך אסור. וקשה הא סומא פטור מכל המצות אלא ודאי דס"ל למר שמואל דהלכה דסומא חייב בכל המצות וי"ל דמר שמואל אזיל לשיטתו שעבד מעשה רב כה"ג בקידושין ס"ו ע"א גבי ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמי' וכו' כי אתא שליח אמר אשתו זינתה אתא לקמי' דמר שמואל. א"ל אי מהימן לך זיל אפקה וכו'. וקשה ג"כ הרי סומא פטור גם ממל"ת, ולמה יוציא את אשתו אעפ"י שזינתה, הא לגבי' ליכא איסורא כלל ל אלא ודאי משום דמר שמואל אזיל לשיטתו, דהלכה למעשה דסומא חייב בכל המצות. ועוד יש להוכיח מגיטין כ"ג ע"א דמתקיף רב יוסף האיך סומא מותר באשתו וכו' ע"ש וגם מזה מוכח דס"ל לר' יוסף להלכה דסומא חייב בכל המצות. ועוד יש להוכיח מהא דתניא במנחות מ"ג ע"א וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא. כשהוא אומר אשר תכסה בה, הרי כסות סומא אמור. וקשה הא סומא פטור מכל המצות? אלא ודאי דהלכה הוא דסומא חייב בכל המצות. שוב ראיתי בס' מנחת חינוך מצוה ב' שכתב שמצא בס' המכריע לר"י הזקן סי' ע"ח שכתב ג"כ דלר"י סומא פטור ממל"ת. ושם יש הג"ה מאחד קדוש שהשיג עליו וסובר דבל"ת חייב ע"ש. והמנחת חינוך כתב, שאף אם נאמר דפטור מכל המצות אף מלאוין, מ"מ אותן מצות שב"נ מוזהרין עליהם, גם הוא חייב, דאין סברא שיהי' גרע מב"נ, נהי דלא נתקדש בהר סיני, אבל לא נפיק מקדושת ב"נ עכ"ל. ועפי"ז יש לדחות איזה ראיות שהבאתי לעיל מגיטין ס"ז ע"ב ומגיטין כ"ג ע"א. אמנם גוף דברי המנ"ח תמוהים, במש"כ דסומא מוזהר על ז' מצות ב"נ, דהא קיי"ל דב"נ מצווה על הדינים, כמבואר בסנהדרין נ"ו ע"ב. והרי בב"ק פ"ז ע"א אמרינן דכן הי' ר"י פוטרו מכל דינים שבתורה. ומה שפוטרו מכל המצות, הוא ג"כ מטעם כל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים. הרי להדיא דגם ממצות ב"נ סומא פטור לר"י. וא"כ חוזר ונראה כל הראיות שהבאתי לעיל להוכיח מינייהו שאין הלכה כר"י: