רב"ז אורח חיים סג

ויתקדש שמו בעולמו. ואתם ידידיי חזקו והתחזקו מכשול ויקרא לכם גודרי גדר משובבי נתיבות, להשיב לב בנים על אבות: בצלאל זאב שאפראן סימן ג לכבוד הרה"ג וכו' מוהר"ר יהושע פאלק זאב (ז"ל) האבד"ק פאלטישען

ע"ד אשר נפשו היפה חפצה לדעת חוו"ד והסכמתי להוראתו דרשאין לסומא למנותו ש"ץ קבוע לעבור לפני התיבה בכל השנה גם בימים נוראים: תשובה הנה בהשאלה הזאת יסתעפו עוד שלש שאלות

א) אי סומא גמור ר"ל רשאי להיות ש"ץ, דהא איכא למימר גבי' "הקריבהו נא לפחתך" וגו'? ב) ואת"ל דלא שייך למימר גבי' הקריבהו נא וגו', אי יש לחוש לדעת ר' יהודה דס"ל בב"ק פ"ז ע"א דסומא פטור מכל המצות האמורות בתורה? ג) ואת"ל דאין הלכה כר"י, אי רשאי לעבור לפני התיבה גם בר"ה ויוה"כ, שהרי בימים נוראים מדקדקין לחזור אחר ש"ץ היותר הגון, כמבואר ברמ"א או"ח סי' תקפ"א סעי' א'.

? (א) והנה מקור מקומו טהור, וגוף ד"ז משנתינו היא זו, במגילה דף כ"ד ע"א סומא פורס את שמע ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע. ופסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל וש"פ כת"ק. והרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תפלה הי"ב הוסיף בזה וכתב "הסומא פורס על שמע, ונעשה שליח צבור". וכ"ה בטוש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' י"ד, וז"ל "סומא יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה" וכו'. ובב"י שם כתב, דנראה שהרמב"ם מפרש הא דתנן סומא פורס על שמע, דה"ה דיורד לפני התיבה ופורס על שמע איצטריכא לי', לאפוקי מדר"י ע"ש. הרי דלא חששו גבי סומא למימר בי' הקריבהו נא לפחתך וגו'. וע"כ צ"ל דס"ל להנך רבוותא כהתשו' מהר"ם, המובא ביש"ש תולין פ"ק סוס"י מ"ח, וז"ל, וששאלת אם אדם שפגעה בו מדת הדין שנפלו לו זרועותיו [ר"ל[ אי רשאי להיות ש"ץ. פשיטא דראוי וראוי הוא ואדרבה מצוה מן המובחר הוא, דממ"ה חפץ להשתמש בכלים שבורים ולא כדרך שרים ב"ו שנאמר לב נשבר וגו'. דאין נפסל במומין אלא כהנים, עכ"ל המהר"ם, והיש"ש מסיים על זה: "ואני אבוא אחריו למלא את דבריו, דהא אפי' לוים שעבודתן בשיר בשילה וב"ע אפ"ה אין נפסלין אלא בקול, כש"כ ש"ץ שלנו", והמג"א בסי' נ"ג סק"ח רמז לדברי היש"ש אלו. אבל הביא להזוה"ק אמור קע"ג דהא דהקב"ה משתמש בכלים שבורים, היינו דכא ושפל רוח, אבל מי שיש בו מום הוא פגום, ולכן כהן בע"מ פסול לעבודה. וא"כ גם בש"ץ יש ליזהר, ועוד הקריבהו נא לפחתך עכ"ל. ולכאורה נראה שצדקו דברי האדון המג"א שר בית הזוהר דיש ליזהר שלא להיות ש"ץ בע"מ, דהרי בברכות כ"ו ע"ב תניא כוותי' דריב"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום וכ"פ הרמב"ם פ"א מהל' תפלה ה"ה וה"ו, ע"ש בכ"מ ובש"ע או"ח סי' צ"ח סעי' ד' שהתפלה היא במקום קרבן וכו' ע"ש. וכיון שהתפלה היא במקום קרבן. וא"כ הש"ץ הוא ככהן המקריב. וכמ"פ הזהירה תורתנו הקדושה בסדר אמור (כ"א י"ז) "אשר יהיה בו מום לא יקרב", ושם (י"ח כ"א) אע"ג דלא הוו כשנה עליו הכתוב לעכב, שהרי בתו"כ (שם) דרשו בכל מקרא ומקרא דרשא מיוחדת ע"ש. ועפי"ז יש להעיר, על פירש"י בחומש שם עה"פ כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, ופי' אינו דין שיקרב כמו הקריבהו נא לפחתך. ובשפתי חכמים שם, דאל"כ לא יקרב למ"ל דהא לעיל כתיב לא יקרב עכ"ל. ולהתו"כ האי קרא דאשר בו מום אתיא לרבות אף מום עובר לא יקרב, וקרא דלעיל מיירי במום קבוע, ופי' רש"י ז"ל צ"ע] מ"מ בע"מ שעבד עבודתו פסולה, כדדרש בתו"כ מהא דכתיב כי מום בו ולא יחלל את מקדשי, שאם עבד עבודתו פסולה, וכן פירש"י בחומש שם ועיין בזבחים ט"ו ע"ב וברש"י ד"ה אם. וצ"ע מקידושין ס"ו ע"ב שלמדו דבע"מ שעבד עבודתו פסולה מהא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם, ולא כשהוא חסר, וצ"ע. וא"כ גם בש"ץ בע"מ שהוא כבע"מ המקריב קרבן ועבודתו פסולה. ומצאתי בס' אור זרוע הגדול (ת"א בשו"ת סי' קי"ב) לענין אדם שהרג נפש בשוגג, אי רשאי להיות ש"ץ, וכתב להדיא, דאם הי' כה"ג כהן פסול להקריב, אז גם הוא לא יכול להיות ש"ץ, משום דתפלה במקום קרבן וכו' ע"ש, הרי להדיא דס"ל להאו"ז דש"ץ דמי לכהן המקריב קרבן. וא"כ לשיטתו ודאי דס"ל ג"כ דבע"מ אינו רשאי להיות ש"ץ

אולם ראה זה מצאתי להדיא בס' אור זרוע הגדול (הל' ש"ץ סי' קט"ז) בשם ספר המקצועות, דח"ן הכנסת צריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו, ואם אינו כן עליו הכתוב אומר וכו' הקריבהו נא לפחתך וגו' עכ"ל. ונראה דמש"כ האו"ז שהחזן צריך להיות "נקי בגופו", היינו שלא יהי' בע"מ, וס"ל דהטעם הוא משום הקריבהו נא לפחתך וגו'. הרי מבואר כשיטת המג"א הנז'. ומ"מ תכף אח"ז (שם) כתב ה"אור זרוע" בשם ספר המקצועות בזה"ל, והורה רב יודאי גאון דש"ץ סומא כשר הוא, ואין מסלקין אותו כ"ז שמעשיו הגונים וכו' ובתשובות כתב וש"ץ סומא או זקן שכהו עיניו מרוב זקנה, והם יודעים להתפלל כראוי, ושאלתם מהו לירד לפני התיבה להוציא את הרבים ידי חובתן. כך ראינו שיורדין לפני התיבה, ומוציאין את הרבים ידי חובתן, אבל אין קורין את המגילה ואין קורין בס"ת וכו' עכ"ל האו"ז. ולכאורה קשה מ"ש ש"ץ סומא שהכשירו האו"ז, מש"ץ בע"מ בשאר מומין שפסול לדידי' כנז', והלא בין המומין הפסולים באדם ובבהמה, נחשבין גם שמונה בעין, כמבואר ברמב"ם בפ"ז מהל' ביאת המקדש ה"ה ע"ש. וכל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה ועבד עבודתו פסולה, כמבואר ברמב"ם פ"ו מהל' ביאת המקדש ה"ו שם? ואפשר דש"ץ סומא לא דמי לש"ץ בע"מ, עפ"י מש"כ הט"ז או"ח סי' צ"א בשם הזוה"ק ואתחנן, דמאן דפקח עינוי בשעת צלותי' מקדים עלי' מה"מ ע"ש ובבאה"ט או"ח סי' צ"ה סק"א בשם שכנה"ג ע"ש ובשע"ת שם ובסי' צ"ו. וא"כ כיון שכל המתפלל צריך להיות עיניו סגורות בשעת תפלה, ולהכי גם סומא גלוי עינים בעידן צלותי', שבלא"ה צריך להיות עיניו סגורות, אינו ניכר מומו כל כך, ולהכי רשאי להיות ש"ץ. משא"כ בע"מ בשאר מומין הניכרים, ודאי איכא למימר הקריבהו נא לפחתך וגו'. ועפי"ז אתי שפיר דברי ה"אור זרוע", דאעפ"י דאין רשאי להיות הש"ץ בע"מ בשאר מומין, מ"מ ש"ץ סומא כשר כנז'. שוב מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ה שכתב וז"ל, ראיתי באו"ז שאין למנות ש"ץ בע"מ. ושכחתי מקומו. אך נ"ל ראי' מקידושין דמסיק דבע"מ עבודתו פסולה וכו', וכיון דתפלתינו במקום קרבן כו' אינו נכון למנותו לש"ץ קבוע, אבל באקראי יכול, דלא גרע מסומא דמתפלל לפעמים עכ"ל ובמח"כ אישתמיט מיני' דברי האו"ז הנ"ל כמו שכתב בעצמו ששכח מקומו איה, ונראה שפי' ג"כ מש"כ האו"ז שהש"ץ צריך להיות "נקי בגופו", דהיינו שלא יהי' בע"מ. והטעם שכתב כיון דתפלה במקום קרבן. כבר הבאתי לעיל שטעם זה כתב האו"ז בעצמו, וגם הערותי על הא דקידושין כנז'. אך מש"כ לחלק בין ש"ץ קבוע, ובין להתפלל באקראי, והביא ראי' מסומא שמתפלל לפעמים זה אינו נראה, שהרי הרמב"ם בפ"ח מהל' תפלה הנ"ל כתב גבי סומא "ונעשה ש"ץ", וכן האו"ז בשם רב יודאי גאון ובשם התשובות כתב לשון "ש"ץ סומא", ועיין בתוס'