רב"ז אורח חיים סב

הנ"ל דאמר רחב"א אחריפו ועולו אחריפו ופוקו כו' וכפירש"י הנ"ל, גם בירושלמי פ"ד דתענית סיה"ג הנ"ל אמר רחב"א בשם ר' יוחנן (כנ"ל באות ט"ו). ומבואר שהיו עולין מבעוד יום והמשיכו הסעודה בלילה ל

ולכאורה נראה שהרמב"ם מפרש הא דרחב"א דבבבלי סנהדרין הנ"ל דאחריפו ועולו, היינו להקדים לעייל בנשף קודם עלות השמש ועיין בברכות ג' ע"ב דתרי נשפי הוו, נשיף לילא (עיין בילקוט שמואל א' -- ל' סי' קמ"א, לתי' א' נשף צפרא ע"ש) ואתי יממא כו' ע"ש] וגם עפ"י פי' זה יתורץ הברייתות דקשיין אהדדי. בגמ' סנהדרין שם דהא דתניא אין עולין לה ביום אלא בלילה, היינו כיון שעולין בנשף קראו לילה. והא דתניא שאין עולין אלא ביום, היינו כיון שבאמת יום הוא, שהרי עלה עמוד השחר, ונראה להרמב"ם פי' זה יותר נכון מפירש"י (בסנהדרין ע' ע"ב הנ"ל ד"ה אחריפו), דלפירש"י שהיו עולין בסוף היום מבעו"י קשה לשון הברייתא דאין עולין ביום דמשמע דהעליה לא הי' כלל ביום. ורש"י דחק בזה. שעל הסעודה קאי שהיתה בלילה, ע"ש במהר"ם, ואכתי קשה לשון "עולין", אבל להרמב"ם דהעליה הי' בנשף קודם עלות השמש, אתי שפיר הכל, דקודם עלות השמש יממא וליליא הוא, כברכות ח' סוע"ב דארשב"י פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה א' קודם שיעלה עהש"ח, ואחד לאחר עה"ש, ויוצא יד"ח א' של יום וא' של לילה כו' דהא דקרי לי' יום דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא כו' ואידך דרשב"י דפעמים שאדם קורא ק"ש ב"פ ביום א' קודם הנה"ח וא' לאחר הנה"ח כו', קודם הנה"ח יממא היא, וההיא דקרי לי' לילה דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא ע"ש. ותרוייהו הלכתא, ע"ש ברי"ף ועיין ברמב"ם פ"א מהל' ק"ש ה"י והי"א מבואר שם זמן עליית השמש, ובכ"מ בשם מהר"י אבוה"ב ז"ל דשיעור הנה"ח כמו שיעור שעה א' קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ ועיין בש"ע או"ח ס' נ"ח ברמ"א סעי' א' ובמג"א סק"ב ובפמ"ג שם ובעט"ז עש"ה] ועיין במגילה כ' ע"ב דמשיעלה עהש"ח יום הוא לענין מלאכה ע"ש. וכיון שמ"עמוד השחר" עד עלות השמש יממא ולילה הוא, מיושב שפיר הברייתות כנ"ל. ולכן ניחא לי' להרמב"ם מפרש דהעליה הי' בהשכמה קודם עלות השמש

ואפשר עוד לומר לפי מה שכתבנו (לעיל אות ט"ו) דסעודת עיבור החודש נלמד מקרא ד"ויהי ממחרת החודש". ומפשט המקרא הוכיח הרמב"ם שהסעודה היתה בשחרית בהשכמה. ודייק לשון "ממחרת". אך להירושלמי פ"ד דתענית סוה"ג הנ"ל, אי אפשר לפרש רק שהתחילו הסעודה מבעוד יום, וגמר הסעודה היתה בלילה כנ"ל. ולא ידענא מה יענה הרמב"ם על זה? ואולי הרמב"ם יפרש להירושלמי תענית הנ"ל דר' יוחנן מפקיד לכנישתא דכיפרא, סבין מיעל, עד דו איממא, ואתון אמרין זמנו ועיבורו ע"ש. לא כמו שפי' הפ"מ שצוה להם לעלות בסוף היום מבעו"י ולהמשיך הסעודה בלילה כנ"ל. אלא [עד דו איממא] פי' קודם היום, דהיינו בנשף קודם עלות השמש. ומה שסיים הירושלמי "זמנו ועיבורו", פי' שאז בהשכמה עיברו את החודש, כמש"כ הרמב"ם שם בפ"ג הט"ו הנ"ל (ועיין ר"ה, כ"ד ע"א, ובסנהדרין י' ע"ב, וברש"י סנהדרין ע' ע"ב ד"ה אכל בעיה"ח ע"ש ודו"ק]. ועפי"ז א"ש הא דאמרינן בירושלמי קרא מסייע לר"י, פי' ד"ויהי ממחרת החודש" שפי' עיה"ח כנ"ל, משמע דהסעודה בשחרית בהשכמה היתה, ודו"ק [ולהפוסקים דס"ל דסעודת ר"ח בזמה"ז מצוה היא, עיין בטור או"ח סי' תי"ט ובש"ע ואחרונים שם. י"ל דהירושלמי הנ"ל דמשמע שהתחילו הסעודה מבעו"י ונמשכת עד הלילה, בסעודת ר"ח מיירי, ולא בסעודת עיבה"ח]

(יז) ולכאוריש לומר שהרמב"ם ז"ל שנראה דעתוה יש לומר שהרמב"ם ז"ל שנראה דעתו שהסעודה של עיבה"ח לא היתה בביהכ"נ אלא "במקום מוכן" הוכיח דעתו מש"ס דילן בסנהדרין ע' ע"ב דפריך בבן סו"מ שאכל בעיה"ח, למימרא דבשר ויין מסקו, והא תניא אין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית בלבד. ומשני הא קמ"ל אע"ג דאין עולין אלא בפת וקטנית, ואיהו אסיק בשר ויין ואכל, כיון דבמצוה קא עסיק לא ממשיך ע"ש. ואי נימא דסעודת עיה"ח היא רק בביהכ"נ, והטעם כמש"כ המג"א בשם הסמ"ק דסעודת מצוה כה"ג שאין עולין אלא בפת וקטנית אין בה קלות ראש ושרי כנז'. קשה בבן סו"מ שאסיק בשר ויין ואכל בביהכ"נ בל"ז אינו נעשה בן סו"מ, דהא אף באכל דבר עבירה דרבנן אינו נעשה בן סו"מ, משום שאינו שומע בקולו של מקום כסנהדרין שם אלא ודאי דס"ל להש"ס דילן דסעודת עיבה"ח לא היתה דוקא בביהכ"נ. ויש לדחות

ויש להעיר על הרמב"ם בהל' קה"ח שכתב דאין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואוכלין בעת הסעודה, וזו היא סעודת מצוה של עיבה"ח כנז'. והשמיט תיבת "בלבד", שהרי בגמ' אמרו "אין עולין אלא בפת דגן וקטנית בלבד"? וי"ל שדעת הרמב"ם ז"ל, כיון שכתב ש"אין עולין אלא בפת דג' כו'. אצ"ל "בלבד" כזבחים ל"ד סוע"א בתלמיד שא"ל רבו אל תביא לי אלא חטין, והביא לו חטין ושעורין, שאינו כמוסיף על דבריו, אלא כמעביר על דבריו ע"ש [ועיין בכתובות צ"ח ע"ב ובתוס' זבחים שם ד"ה אלא ע"ש] והכא נמי כיון שכתב "אלא" א"צ עוד לכתוב "בלבד". ומצאתי בירושלמי ברכות פ"ו ה"ד דרבנן סלקין לריש ירחא, ואכלין ענבים, ולא מברכין בסופה כו' בשיש בדעתו לאכול פת, ע"ש בפ"מ ובפי' מהחרדים בפי' א', שהי' בסעודת עיבה"ח ע"ש. וי"ל הא אין עולין אלא בפת דגן וקטנית ויש ליישב, ולא באתי אלא להעיר. וראיתי בתוס' חדשים בסנהדרין פ"ח מ"ב שכתב ליישב קושית התויו"ט (שהבאתי לעיל סוף אות ט"ו) וכתב דסעודת עיבה"ח אפי' מצוה דרבנן אינה, דהא אין עולין לה אלא בפת וקטנית, ואי הוי מצוה ראויה להדרה בבשר ויין, ומה שאמרו בסנהדרין הנ"ל כיון דבמצוה קא עסיק לא ממשיך, פירושא דעוסק במצוה עיבה"ח ובזה מיושב ג"כ דבגמ' מוקי מ"ש אכל בחבורת מצוה דכולה סריקין אפ"ה כיון דבמצוה קא עסיק לא ממשיך, א"כ כש"כ בעיה"ח שודאי הי' חבורת של חכמים, אלא קמ"ל אפי' הסעודה אינה של מצוה רק שעוסק במצוה עכ"ל. וכל דבריו תמוהים דהא מבואר להדיא ברמב"ם בפ"ג מהל' קה"ח ה"ז הנ"ל דסעודת עיבה"ח סעודה של מצוה היא. וכ"ה בתוס' מ"ק כ"ב ע"ב ד"ה ולשמחת מריעות ע"ש. וגם בסמ"ק שהביא המג"א סי' קנ"א סק"ה מבואר דהיא סעודת מצוה? ועוד דלשיטתו שאינה סעודת מצוה, קשה כל הירושלמות הנ"ל המבואר שם שהיו אוכלין סעודת עיבה"ח בביהכ"נ כנ"ל. ואם נימא דס"ל בזה כהרמב"ם שהסעודה היתה "במקום מוכן", עכ"פ הו"ל לבאר זה? ומבואר עוד יותר בירושלמי מ"ק פ"ב סוה"ג ובירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב דאף לוין ברבית לצורך סעודה זו ע"ש (ועיין במג"א סי' רמ"ב סק"ב). וגם מש"כ דכש"כ בעיה"ת שודאי הי' חבורה של חכמים כנז'. ג"כ תמוה, דא"כ בלא טעמא דבמצוה קא עסיק, אינו נעשה בן סו"מ, דכולה סריקין בעינן, כמבואר בסנהדרין שם. ומצאתי בהגהות הרש"ש שתמה בזה על התו"ח בסוף דבריו, ומשארי דברי התו"ח לא העיר. ועוד הרבה דברים נשתיירו בקולמס, אך כיון שהארכתי הרבה בזה ת"ל, אמרתי אסתגר בדא, ואי"ה עוד חזון למועד

סוף דבר הכל נשמע שאיסור גמור וחמור הוא לעשות חתונות ומשתאות בבתי מדרשות. וכל הפורש מלחלל שם שמים, יפרוש ממות לחיים, ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים. ומעתה אל ירים איש את ידו מליטוש תורת אמו, וה' יסיר חרפת עמו