רב"ז אורח חיים סא

וכ"ה ברמב"ם הל' דיעות פ"ה ה"ט, ורש"י במגילה הנ"ל, שפי' דבביהכ"נ "אין מתקשטין לתוכו" כנ"ל. וברש"י באלפסי, וכ"ה הגירסא בכ"מ פי"א מהל' תפלה ה"ו "אין מתקשטין בתוכו". ובר"ן במגילה שם כתב "אין מתקשטין בהם" ע"ש. וי"ל דגם בבגדים רק "בהם" דהיינו בביהכ"נ גופי' אין להתקשט, אבל מותר להתקשט עצמו קודם וליכנס לביהכ"נ מקושט. עיין ברמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ה כתב מתקן מלבושיו תחלה ומציין כו' כר"י שמציין עצמו והדר מצלי כנ"ל. ולצאת מבושם רק לשוק אסור. והרמב"ם בפ"ה מהל' דעות ה"ט הנ"ל. כתב להדיא ג"כ מילת "לשוק". וממס' דא"ז הנ"ל אין ראי' דמילת "יוצא" ג"כ הפי' לשוק. וכן בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה ליתא ג"כ מילת "לשוק", והפ"מ שם פי' דלשון "לא יצא הת"ח מבושם" ע"ש. [ולפי' הרמב"ם בברייתא דמגילה כ"ח ע"א דקלות ראש שהיא אסור בביהכ"נ, היינו כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה, א"ש דגרס "ואין אוכלין כו'. והוא דלא כפירש"י במגילה כ"ח ע"א ד"ה אין עש"ה. והבן]. ועל עיקר דקדוקו של ידי"נ הרה"ג נ"י, ע"ז שאמר רבא: חכמים ותלמידיהם מותרין, דוקא על הפיסקא דואין ניאותין בהן. י"ל עפ"י פירש"י ביומא י"א. ד"ה מאי. דניאותות הוא לשון הנאה. כלומר דאסור ליהנות בביהכ"נ הנאה שאינה אלא רשות שלא עפ"י דוחקא. ע"ז אמר רבא: דחכמים ותלמידיהם מותרין, משום שהוא ביתא דרבנן. וכל הנאתם בביהכ"נ אינה אלא מדוחק. ועפי"ז שפיר פסק הרמב"ם ז"ל, דאין אוכלין ושותין בהן, אלא "מדוחק". כנ"ל. ותיבת "מדוחק" אינו תנאי, כמש"כ המחצהש"ק באו"ח סי' קנ"א סק"ב. ע"ש

(טו) וגם מה שכתב ידי"נ הרה"ג רח"ם ארחמנו שליט"א, דיותר נראה דהרמב"ם מפרש כפי' המאירי, וכפי' הריטב"א ביומא י"א ע"א דהא דאמר ר"כ ניאותות, היינו רוחצות וס"ל. ניאותות מלשון הנאה כו'. ע"ש. ובמחילת כבוד תורתו אישתמיטתיה פירש"י במקומו, ביומא י"א. הנ"ל. ד"ה מאי. דניאותות מלשון הנאה היא ע"ש. ודברי רש"י ז"ל. בזה שפירש. דניאותות לשון הנאה, מבואר היא בכ"ד. ראה בשבת מ"ב ע"ב וברש"י ד"ה ואין ניאותין, נהנין, וכן פי' הרמב"ם והרע"ב בפיהמ"ש. ובמשנה ברכות נ"א ע"ב אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, ופירש"י נהנין ועיין ברכות נ"ג ע"ב דרב אמר לא יאותו יאותו ממש. ובירושלמי ברכות פ"ח ה"ו, ובעירובין פ"ה ה"א דרב אמר יאותו. מ"בזאת נאות לכם". [ועיין בשפתי חכמים על פירש"י פ' וישלח ל"ד -- ט"ו ע"ש]. (וי"ל בפי' ניאותין דמגילה הנ"ל, עפ"י הירושלמי ברכות פ"ג ה"ד ראה א"ע ניאות בחלום כו' ע"ש בפי' הפ"מ ובפי' החרדים. וכ"ה בירושלמי יומא פ"ח ה"א, ובירושלמי תענית פ"א ה"ו, ע"ש בק"ע שפי' גם שם מקושט בחלום כו', עייש"ה דוק ותשכח כי יותר נראה פי' הפ"מ הנ"ל]

וגם מש"כ הרה"ג בהעתקה הנ"ל מהמג"א סי' קנ"א סק"ה דהא דסעודת מצוה שרי, היינו כגון עיבור שנה שאין עולין בה אלא בפת וקטנית, והמקור הוא מהירושלמי פ"א דפסחים ה"א ביהכ"נ וביהמ"ד צריכין בדיקה שנכנסין בהם בשבתות ובר"ח, וציין הרה"ג הנ"ל להק"ע וגה"ש שי"ג בעיבוריות ובר"ח כו'. ותימה שגירסא זאת מבוארת בר"ן סופ"א דפסחים ובטור או"ח סי' תל"ג. -- ותימה עוד שלא הרגיש הרה"ג הנ"ל שכל הענין הזה תמוה. וכל הפוסקים הביאו המקור דסעודת עיבור החודש הי' בביהכ"נ, רק מירושלמי פ"א דפסחים הנ"ל. ובאמת אני מצאתי מבואר עוד בירושלמי כמה פעמים. בפ"ד דתענית סוה"ג, דר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא על סעודה זו, ע"ש בפ"מ. ועיין ירושלמי ר"ה פ"ד סוה"ד. ור' יוחנן אזיל לשיטתו בירושלמי מ"ק פ"ב ה"ג דר' יוחנן דצפרא נחת לכנישתא ומלקט פירורין ואכיל, ואמר יהא חלקי עם מאן דקדיש ירחא הכא רומשית. וכ"ה בירושלמי סנהדרין פ"ח סוה"ב ע"ש בק"ע ובפ"מ, ומשמע שגם בצפרא הי' אוכל הפירורין בביהכ"נ אף שהסעודת מצוה לא היתה אלא בלילה [עיין בשערי תשובה או"ח סי' תקנ"א סק"ל לענין בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת, אם מותר לאכול מר"ח עד ת"ב ע"ש. עיין בס' בני יששכר מהגה"ק ר"צ מדינוב ז"ל (במאמרי חדשי תמוז אב מאמר א' אות י') שהאריך בזה וכתב בשם מהר"ם סופר מפשעווארסק ז"ל שהיה מכבד לאיש נכבד משיורי מאכלים של שבת, ואמר שזה כעין שירי מנחות כו' ע"ש. וי"ל שזה יש לו מקור בירושלמי הנ"ל שר' יוחנן הי' מלקט הפירורין של סעודת מצוה ואכל בביהכ"נ] כדאמרינן בסנהדרין ע' ע"ב דאין עולין לה ביום אלא בלילה. ופריך דהא תניא אין עולין לה בלילה אלא ביום. ומשני. כדרחב"א אחריפו ועולו, אחריפו ופוקו, ופירש"י להקדים ולעלות מבעוד יום מעט כו' שהסעודה ומו"מ בלילה עייש"ה. ונראה דרחב"א אזיל לשיטתו בירושלמי פ"ד דתענית סוה"ג הנ"ל שאמר בשם ר' יוחנן שצוה לאנשי ביהכ"נ דכופרא, שיעלו לביהכ"נ לסעודה בעוד יום, והמשיך הסעודה בלילה (כפי' הפ"מ שם) [גם אמרו שם דקרא מסייע לר' יוחנן "ויהי ממחרת החודש" כו' וכתיב "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" הרי שהיו עושין הסעודה בשני הימים, ומסייע לר' יוחנן הנ"ל שהי' מתחיל הסעודה בסוף יום א', וממשיך עד ליל ב', כדי לצאת בהסעודה בשביל ב' הימים דר"ח (כפי' הפ"מ). וכן בתרגום יונתן בשמואל א' כ', תרגם על "ממחרת החודש": ביומא דבתראי דהוא עיבור ירחא תנינא ע"ש. ועפי"ז דנימא דסעודת עיבור החודש נלמד מקרא ד"ויהי ממחרת החודש" וגו'. א"כ סעודת עיבה"ח דברי קבלה היא. ודברי קבלה כד"ת דמיא, כר"ה י"ט ע"א (וכבר הארכתי א' דברי קבלה כד"ת דמיא בתשובה להרה"ג וכו' מוה"ר דוב בעריל ראבינאוויטש מיאסי ז"ל). וא"כ עפי"ז יש ליישב קושית המהרש"א בסנהדרין ע' ע"ב על הא דתנן אכל דבר שהוא מצוה, ומפרש הש"ס לאתויי תנחומי אבלים ופירש"י דאע"ג דתקנתא דרבנן הוא וכו', וכתב המהרש"א דאין להקשות הא תנא לי' רישא אכל בעיבור החודש, דהיינו נמי תקנתא דרבנן כו' ע"ש. ומצאתי בתויו"ט סנהדרין פ"ח מ"ב ד"ה אכל דבר שהוא מצוה, שתמה כן, ולא מצא מענה ע"ש. ולפי מה שכתבנו אתי שפיר, דסעודת עיבור החודש נלמד מדברי קבלה מ"ויהי ממחרת החודש" וגו' שאכלו לחם, וכד"ת דמיא כנ"ל, וזה פשוט]

(טז) אמנם רבינו הרמב"ם ז"ל דעת אחרת עמו בכ"ז, שהרי כתב בפ"ג מהל' קידוש החודש ה"ז כשמעברין ב"ד את החודש, מפני שלא באו עדים כל יום ל', היו עולין למקום מוכן, ועושין בו סעודה ביום ל"א שהיא ר"ח, ואין עולין לשם בלילה אלא בנשף קודם עלית השמש, ואין עולין לסעודה זו פחות מעשרה, ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית, ואוכלין בעת הסעודה, וזו היא סעודת מצוה האמירה בכ"מ עכ"ל. ומאד נפלאת היא בעיני על מאור עינינו הרמב"ם ז"ל שנראה כמו ששינה בשתים ועלתה לו: א) במה שנראה מבואר דעתו שסעודת עיבור החודש לא היתה כלל בביהכ"נ, אלא "במקום מוכן", ובירושלמי בכל המקומות שהבאתי לעיל מפורש יוצא שהסעודה היתה בביהכ"נ? ומה שמציין המראה מקום שם באות א' לר"ה כ"ג ע"ב. תמוה. ונראה כוונתו להמשנה שם דחצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת ושם עושין סעודות גדולות להעדים ע"ש וברמב"ם פ"ב מהל' קה"ח ה"ז כתב דב"ד מכניסים את העדים "למקום אחד" כו' ע"ש. ובסעודת עיה"ח כתב "מקום מוכן" כנ"ל. משמע שאין זה המקום של סעודות העדים וצ"ע עכ"פ מבואר דעת הרמב"ם שסעודת עיבור החודש לא היתה דוקא בביהכ"נ, והוא נגד הירושלמות הנ"ל? ב) במש"כ הרמב"ם שהיו עולין לסעודת עיבה"ח בנשף קודם עלות השמש כנ"ל וכתב כן עוד שם בפ"ג הט"ו: והשכימו בנשף ועיברו את החודש כו' ע"ש. ואנן איפכא תנינן בסנהדרין ע' ע"ב