רב"ז אורח חיים נט

(י) לכן מחמת חומר הנושא נלפענ"ד לומר בזה, דבאמת ביהכ"נ וביהמ"ד יש להם עכ"פ קדושת עזרה כהפוסקים הנ"ל, והא דשרי מנעל ורקיקה וכיו"ב בביהכ"נ, לא משום דקילא קדושתה מקדושת הבית. אלא טעמא אחרינא איכא בזה, דבברכות ס"ג ע"א אמר רבא, כי ביתו, מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש, ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש, אף ביהכ"נ רקיקה ומנעל שרי ע"ש. והקשה הפמ"ג או"ח סי' קנ"א סוסק"א, דא"כ למה אין אוכלין בביהכ"נ, דהא בביתו עיקר הוא תשמיש זה, והניח בקושיא. וה"ה דהוי מצי להקשות על כל הדברים שאסרו בביהכ"נ במגילה כ"ח ע"ב כמו אין ניאותין ואין מטיילין כו', שעל כל אלו הדברים ביתו דאינש עביד להם ולא קפדו אינשי עליהם, והו"ל להיות מותרים ועוד קשה אטו בביהכ"נ בקפידא דאינשי תליא. ומה מדמה רבא ביהכ"נ שהוא בית קודש לבית חול. ובפרט להפוסקים הנ"ל דס"ל דמקדשי תיראו קאי גם על ביהכ"נ ג"כ. וא"כ אף אם לא קפיד אינש על רקיקה ומנעל בביתו שהוא חול אבל בביהכ"נ ודאי אין זה מורא ביהכ"נ, כמו שאסרו כ"ז בהר הבית משום מורא מקדש כנ"ל

ולכן נלפענ"ד דרבא אזיל לשיטתו במגילה כ"ח ע"ב על ואין ניאותין הנ"ל, דחכמים ותלמידיהם מותרין. והרמב"ם בהל' תפלה פי"א ה"ו כתב דחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק ע"ש בכ"מ [וי"ל משבועות מ' ע"א א"ד מישתא הוה שתי ע"ש ברש"י] והמג"א בסי' קנ"א סק"ב כתב, משום דלומדים בביהכ"נ. דאל"כ אטו ת"ת אינו מוזהר על מורא מקדש כו' ע"ש. ונראה דמורא מקדש לא נאמר אלא היכא דאפשר, אעפ"י דמקדשי תיראו מה"ח, וקאי על כל מקום המקודש לה', אך משום שעדיין לא גילה הכתוב אי זו המורא. ע"כ שלא מסרך הכתוב אלא לחכמים. וכ"כ המנ"ח במצוה רנ"ד ע"ש. ואני בס"ד אבאר יותר, שכן אמרינן בחגיגה י"ח ע"ב לענין חוה"מ עש"ה ובפירש"י. וכ"ה בבכורות ס"ו ע"ב ע"ש. וה"נ לא מסרך הכתוב אלא לחכמים, היודעים להבין ולהורות, ולפרש ולחלק המורא מקדש בכל מקום לפי ערך הקדושה, ולפי הצורך. דבעזרה אסרו אף ישיבה, חוץ ממלכי בית דוד, כיומא כ"ה ע"א. ס"ט ע"ב, וסוטה מ' ע"ב, מ"א ע"ב ועוד בכ"ד. ולחד מ"ד בירושלמי יומא פ"ג ה"ב אף למלכי בית דוד אסרו הישיבה בעזרה, וכ"ה בירושלמי סוטה פ"ז ה"ז, מובא בתוס' סוטה מ' ע"ב, ועיין ברמב"ם פ"ז מהל' ביהב"ח ה"ו [ובמל"מ שם] ובחינוך מצוה רנ"ד שנראה שהיא מחמת מורא מקדש, וכ"כ המנ"ח שם [ועיין תוס' יומא כ"ה ע"א ד"ה והא. ובמל"מ פ"ז מהל' ביהב"ת ה"ה ובספרי וברש"י בחומש פ' נשא ו' -- י"ח דלגלח בעזרה הרי זה דרך בזיון, ועיין בשפתי חכמים שם, ועיין נזיר מ"ה ע"א, ודו"ק] והחמירו בעזרה ביראתה יותר, משום דלאו בכל יום נכנסין לשם, דאין אדם אפי' טהור נכנס לשם עד שיטבול, כיומא ל' ע"א וברש"י ותוס'. ובירושלמי פ"ג ה"ג שם. ואין מתו"כ נכנס לשם, כמשנה כלים פ"א מ"ח ע"ש. ובהר הבית שבאים לשם יותר מלעזרה, לכן התירו שם הישיבה, ולא אסרו רק רקיקה ומנעל וכיו"ב. ולכן בביהכ"נ וביהמ"ד אף אם נימא שיש להם קדושת עזרה כנ"ל, מ"מ כיון שצריך לילך לשם כמ"פ ביום, וכיון שרגיל לבא לביהכ"נ וכשלא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו, כברכות ו' ע"ב, להכי התירו שם רקיקה ומנעל, כיון שבל"ז כמעט אי אפשר, כמש"כ הפמ"ג בסי' קנ"א בא"א סק"ט דרקיקה דבר שהיא צריך להאדם, וכן מנעל צריך לשמירת הרגלים, וברוקק לטיול באמת אסור, ומי לא קפיד אינש על חבירו הבא לביתו ורוקק לטיול כו' ע"ש. ואני מוסיף, דמלבד שמירת הרגלים, אי אפשר למנוע מנעלים מרגליו, כצוואת רע"ק לבנו בפסחים קי"ב ע"א ע"ש, ועוד דהוי כמנודה לשמים, כפסחים קי"ג ע"ב. ולעולם ימכור אדם קורת ביתו ויקח מנעלים לרגליו, כשבת קכ"ט ע"א. ודמנעלי ברגלוהי בר אינש, כשבת קנ"ב ע"א ע"ש. וא"כ עפי"ז שפיר אמר רבא כי ביתו, מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש, ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש כ' אין הפי' "דלא קפיד אינש" על עצמו כמו שנראה שפי' הפמ"ג במ"ז סוסק"א הנ"ל. זה אינו, דעל עצמו אף אקפנדריא לא קפיד. אלא הפי' דלא קפיד אינש על חבירו הבא לביתו ורוקק לצורכו כיון שאינו רוקק לטיול. וכן שום אדם אינו מקפיד על חבירו שבא לביתו במנעלו. כיון שהם צריכים לו ובל"ז א"א כנז'. ולכן אף בביהכ"נ שרי, כיון שאי אפשר, דמורא מקדש לא נאמר אלא היכא דאפשר כנז'. דלא מסרך הכתוב אלא לחכמים, והיכא שא"א התירו. דאין הקב"ה מקפיד על ביהכ"נ וביהמ"ד שנקראים בית אלקים, יותר ממה שמקפיד אדם על חבירו הבא לביתו אבל אקפנדריא ודאי קפיד אינש על חבירו בזה, ולכן גם בביהכ"נ אסור מה"ת, דמקדשי תיראו קאי גם על ביהכ"נ. ועפי"ז צ"ל מה שאמר ראב"ש במגילה כ"ז ע"ב ובסוטה ל"ט ע"א מימי לא עשיתי ביהכ"נ קפנדריא ע"ש. ע"כ מיירי באופן דשרי, כמגילה כ"ט ע"א ובש"ע או"ח סי' קנ"א סעי' ה'. דאם לא כן מאי רבותי' דר"א [ועיין תוס' מגילה כ"ט ע"א ד"ה כי, ובס"ח סי' ר"י] ועיין בפסקי תוס' מגילה סי' צ"ט. ובכ"מ הל' תפלה פי"א ה"ת, ועיין פמ"ג סי' קנ"א בא"א סק"ז מש"כ בזה. ודברי המהרש"א בת"א סוטה ל"ט ע"א הנ"ל שכתב דקפנדריא בביהמ"ק שנינו דאסור מדינא ממקדשי תיראו. ור"א הי' מחמיר בזה גם בביהכ"נ ע"ש. ותימה שלא הביא להפוסקים הנ"ל דמקדשי תיראו קאי גם על ביהכ"נ ועוד קשה הא היא משנה מפורשת מגילה כ"ח ע"א דקפנדריא אסור בביהכ"נ, ג"כ מקרא ע"ש. ועיין ברכות ס"ב ע"ב וברש"י ד"ה נילף ע"ש ומחוורתא כהכ"מ הנז'. וא"כ עפי"ז לא קשה מידי קושית הפמ"ג הנז' שהקשה למה אין אוכלין בביהכ"נ, דהא בביתו הוא תשמיש זה כנז'. ולפי מה שכתבתי ניחא. דאכילה ושתיה, כיון דכשאדם בא לביתו ורוצה לאכול שם מה שהי' אפשר לו לאכול בביתו, ודאי שחבירו מקפיד עליו לאמר לו לך אכול בביתך ולמה באת אלי? כירושלמי דמאי פ"ד ה"ג, מובא גם בתוס' ביצה י"ב ע"ב ד"ה אין, דלא סליק אדעתא דבר אינש למיכל פיסתיה בבית דחבריה ע"ש. ולכן גם בביהכ"נ אסור כנז'. ועפי"ז שפיר אמר רבא דרק לחכמים ותלמידיהם מותר לאכול ולשתות בביהכ"נ וביהמ"ד מדוחק וכהמג"א סי' קנ"א סק"ב הנ"ל, כיון שאי אפשר להם לילך בכל - פעם לביתם, ולכן מותרים, דהוי כמו ברקיקה ומנעל לכל אדם כנז'. ורבא אזיל לשיטתו. ודו"ק

(יא) והשתא דאתית להכי. תה"ל התהלכתי ברחבה, והראיתי לדעת שביהכ"נ וביהמ"ד יש להם עכ"פ דין העזרה. עתה נתנה ראש ונשובה, ובמסילה נעלה, לנידון שאלתנו שבריש כל אתוון. וקושטא דמלתא, אמור מעתה, כי פשוט וברור כשמש שעון חמור היא שנשים ירקדו כשעירים בבית המקודש לה'. ולשיטת התוס' היא גמרא מפורשת בקידושין נ"ב ע"ב שכעס שם ר"י ואמר "וכי אשה בעזרה מנין" [וכ"ה בירושלמי שם בה"ז ע"ש]. ופירש"י דאין אשה נכנסת לעזרה. והתוס' שם ד"ה וכי, השיגו על פירש"י, דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה וכו' ע"ש [ולפענ"ד לא קשה מידי קושית התוס' על פירש"י. דמבואר הוא בתוספתא ערכין פ"ב בזה"ל, מעולם לא נראה אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר הכל. ומיושב היטב הירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ג דף כ"ב ע"ב. דמתיב ריב"ח לראב"ע והכתיב ואכלתם אותו בכל מקום, בא ואוכלו עמו בקבר? א"ל מהו בכל מקום, בעזרה. א"ל והכתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה? ע"ש. ולהתוס' קשה מאד קושית הירושלמי, ע"ש בגליון הש"ס. אבל להתוספתא הנ"ל אתי שפיר היטב. ומבואר שיטת רש"י ז"ל). אבל התוס' שם פי', וכי אשה בעזרה להתקדש מנין, הרי אין רגילות שתכנס לשם להתקדש שהרי בזיון הוא, ומלתא דלא שכיחא הוא עכ"ל. ואפשר שמשום הכי בזיון הוא להתקדש בעזרה, יען כי אסור להתקדש אשה עד שיראנה, כקידושין מ"א ע"א וברמב"ם הל' א"ב פכ"א ה"ג. וזה ודאי גנאי ובזיון גדול בעזרה. ואם כן, מה