רב"ז אורח חיים נח

הרוקק בביהכ"נ כרוקק בבת עינו (והוא ממש כמו שאמר ריב"ל בבבלי ברכות ס"ב ע"ב בהר הבית כן) והירושלמי הזה מובא בתר"י בברכות פ"ג דט"ו ע"ב ע"ש. ואף שבתר"י שם בפנים הגירסא ביהמ"ק מ"מ מוגה שם בצידו בביהכ"נ. וכן מצאתי באור זרוע הגדול הל' תפלה סי' צ"ח שהיה לפניו הגירסא בירושלמי הנ"ל הרוקק בביהכ"נ וכו'. וכן הוא הגירסא בתשו' מהר"ש בן הרשב"ץ סי' רפ"ה, מובא בס' ברכי יוסף סי' קנ"א. ומש"כ הברכ"י שם שצ"ל בירושלמי ביהמ"ק ע"ש. משום שלא נתפשט בימיו ספר "האור זרוע" הנ"ל. ומש"כ שם הברכ"י לענין מנעל בביהכ"נ, והביא ראי' ממשנה מגילה כ"ד ע"ב. במח"כ לא ראה אז להתוס' סוטה מ' הנ"ל. ולפענ"ד דהירושלמי אזיל לשיטתו שס"ל דגם במנעל אסור לכנס לביהכ"נ כמו להר הבית. והוא מפורש יוצא בירושלמי ב"מ פ"ב ה"ח שיהודה ב"ר עאל לכנישתא, שבק סנדלוי, [ע"ש בצי"ר שציין להמג"א סי' צ"א סק"ה ע"ש. ולא הביא להברכ"י סי' קנ"א הנ"ל בשם הרשב"ץ. ועיין בפמ"ג סי' צ"א בא"א שם ובמחצהש"ק]. ופשט הירושלמי מבואר דס"ל דגם לביהכ"נ אסור לכנס במנעל כמו להר הבית, להכי שבקו סנדליהון [וכירושלמי פסחים פ"ז הי"ב דרבנן שלחין סנדליהון תחת האגוף של הר הבית ע"ש]. וא"כ כש"כ דרקיקה אסור בביהכ"נ, מקו"ח ממנעל שאינו דרך בזיון [ובירושלמי סוף ברכות אמרו דמנעל הוא של כבוד וכו'] אסור בביהכ"נ, רקיקה שהיא דרך בזיון לא כש"כ. כמו שאמרו בברכות ס"ב ע"ב ובירושלמי סוף ברכות הנז' לענין הר הבית. ונראה דחכמי הירושלמי ס"ל דקדושת ביהכ"נ חמורה, ולהכי אסרו לכנס במנעל וגם לרוק בביהכ"נ

(ט) אבל בגוף הדבר שכתבתי להוכיח דהירושלמי ס"ל דאסור לכנס במנעל גם לביהכ"נ. י"ל דתליא בהא דילפינן בברכות ס"ב ע"ב דמנעל בהר הבית אסור מקרא "דשל נעליך מעל רגלך" ע"ש. ומפורש טעמא בקרא שם "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". וא"כ עפי"ז אפשר לומר דלהכי לשיטת הש"ס בבלי מותר לכנס במנעל לביהכ"נ, משום דס"ל דבביהכ"נ רק הבנין הוא קודש, אבל קרקע ביהכ"נ לא נקרא "אדמת קודש" [כמו שכתבתי לעיל אות ב' בטעמייהו דרבנן שאמרו דביהכ"נ נקרא מקדש מעט ע"ש] ולהירושלמי גם קרקע ביהכ"נ הוא "אדמת קודש" ולהכי אסרו לכנס במנעל לביהכ"נ. אמנם כן המעיין בירושלמי ברכות פ"ט ה"ה יראה דהירושלמי לא ילפו כלל מקרא ד"של נעליך" דמנעל אסור כבבבלי וז"ל הירושלמי שם: "לא יכנס בהר הבית במנעלו ובאבק שעל רגליו כו' מ"ט שמור רגליך כאשר תלך אל בית אלקים" כו'. הרי דלמדו הכל מ"שמור רגליך". וכ"ה במד"ר קהלת סופ"ד סי' י"ח. ולפי הגהות הגר"א ז"ל גם בתוספתא ברכות פ"ו, כ"ה ע"ש [עיין ברכות כ"ג ע"א ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ג, ובירושלמי מגילה פ"א ה"ט, ובמד"ר קהלת הנז' מה שדרשו קרא זה ד"שמור רגליך" לענין אחר עש"ה ודו"ק] ובספרי פ' תצא סי' רנ"ח עה"פ: והיה מחניך קדוש, מכאן אמרו לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו כו' ע"ש. הרי דלא למדו כלל זה דמנעל אסור מ "של נעליך" כהש"ס בבלי הנ"ל, וטעמא בעי ולכאורה נלפענ"ד דהירושלמי והמד"ר לשיטתם אזלו, כיון דקרא ד"של נעליך" קודם מתן תורה נאמר, ומבואר בירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה, דאין למדין מן קודם מתן תורה, ומובא גם בתוס' מ"ק כ' ע"א ד"ה מה חג ע"ש. וכ"ה במדרש רבה סו"פ ויחי סי' ז. וכ"ה דעת הרמב"ם בפיהמ"ש תולין סו"פ גה"נ. ומצאתי ב"ציון ירושלים" על הירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד בד"ה אם מתוך, שכתב דבדבר שאין לו טעם רק חקה, הוא דאין למדין מקודם מ"ת, משום שנתנה תורה ונתחדשה הלכה. אבל בדבר המסתבר. שפיר למידין מקודם מ"ת ע"ש. וא"כ בנ"ד לענין מנעל שאינו דרך בזיון (כנ"ל באות ז') ואין לו טעם לאסור, רק חקה, ובכה"ג אין למידין מקודם מ"ת. ומצאתי במרה"פ על הירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד בד"ה אם מתוך, שכתב, לשיטת הבבלי שגם גז"ש לא ילפינן מקרא דקודם מ"ת ע"ש. ודבריו תמוהים מאד, ובמח"כ אישתמיט מיני' כמה גמ' מפורשות, כמו בקידושין ב' ע"א בגז"ש דקיחה קיחה משדה עפרון. וביבמות י"ז ע"ב בגז"ש דאחוה אחוה מבני יעקב, ובנזיר ה' ע"א גז"ש ימים ממקץ שנתים ימים עש"ה. ובסוכה י"א ע"ב בגז"ש דלקיחה לקיחה מאגודת אזוב (שהוא בפסח מצרים]. הרי להדיא דלמדין גז"ש מקודם מ"ת. והירושלמי והמד"ר לא אמרו אלא על גוף הדין שאין למדין מקודם מ"ת משום דכשנתנה תורה נתחדשה הלכה. משא"כ בגז"ש שאין אדם דן מעצמו אא"כ קבלה מרבו. כפסחים ס"ו ע"א ונדה י"ט ע"ב ובשבת צ"ז ע"א וברש"י, והיא הללמ"ס. ולכן שפיר למדין גם מקודם מ"ת וז"ב

אך מש"כ המרה"פ בסנהדרין הנ"ל דפלוגתא דאמוראי היא, אם למדין מקודם מ"ת ע"ש. זה נכון. וי"ל דגם בבבלי איכא פלוגתא בזה. עיין ביומא כ"ח ע"ב דאר"י אנן מאברהם ניקום ונגמר, א"ר תנא גמר מאברהם כו' עש"ה ובהגהות מהר"ץ חיות שם, ובברכות י"ג ע"א בהא דכל הקורא לאברהם אברם, ובהגהות מהר"ץ חיות שם ע"ש. ומצינו עוד כמ"פ בש"ס שלמדו מקראי שנאמרו קודם מ"ת. כיבמות ס"ד ע"א גבי שהה י' שנים ולא ילדה דחייב לגרשה, הביאו זכר לדבר מקרא דאברהם, ע"ש דפריך ולילף מיצחק ע"ש. וכן בירושלמי יבמות פ"ו ה"ו ילפו זה מאברהם [ע"ש בשי"ק]. וכן ביבמות ס"ה ע"ב למדו הא דמותר לשנות בדבר השלום מ"אביך צוה" וגו'. ובכתובות נ"ז ע"ב דנותנין לבתולה י"ב חודש, מ"תשב הנערה אתנו ימים". ובסוטה מ"א ע"ב דמותר להחניף לרשעים בעוה"ז מ"כראות פני אלקים ותרצני". ובקידושין ט' ע"ב ילפו מ"בעולת בעל" ובמהרש"א שם בפירש"י בד"ה אמר קרא, כ' דבכל נוסחאות ישנות וכן בילקוט מביא קרא "והיא בעולת בעל" דכתיב גבי אבימלך ע"ש. ובקידושין כ"ט ע"א מ"וימל אברהם את יצחק בנו" ע"ש. [ובירושלמי קידושין פ"א ה"ז יליף מביום השמיני ימול, וי"ל דהירושלמי אזיל לשיטתם דאין למדין מקודם מ"ת]. ובזבחים צ"ז ע"ב ובמנחות פ"ב ע"ב מ"וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת". ולהמרה"פ י"ל דהש"ס בכל אלו המקומות קאי למ"ד למדין מקודם מ"ת. וה"נ בברכות הנ"ל

ועפי"ז י"ל דלא קשה קושית התוס' חגיגה ד' ע"ב על רש"י שפי' להש"ס שאמרו מפנקי, שאין הולכין בלא מנעל ובהר הבית אסור במנעל, מדכתיב רמוס חצרי. ותמהו התוס' שם בד"ה כי, דהא בברכות הנ"ל נפק"ל מדכתיב "של נעליך", ע"ש מה שתירצו. ואני מצאתי ברש"י יבמות ק"ב ע"ב בד"ה ואצ"ל מנעל, שכתב ג"כ דנפק"ל מרמוס חצרי. ובחידושי רמב"ן כתב על רש"י דלא דאיק, דקרא ד"רמוס חצירי" בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כתיב, ואפי' בלא מנעל ובברכות (הנ"ל) נפק"ל משל נעליך עכ"ל. ותימה שלא הביא הרמב"ן להש"ס חגיגה ד' הנ"ל [עיין ברמב"ם פ"ב מהל' חגיגה ה"א ובמל"מ שם עש"ה שהרמב"ם פי' להא דחגיגה הנ"ל באופן אחר, לא על מנעל. ולפימש"כ י"ל דדעת רש"י כיון דאנן קיי"ל דאין למדין מקודם מ"ת, להכי כתב דיליף דמנעל בהר הבית אסור מ"רמוס חצירי" ולא מ"של נעליך" דקודם מ"ת נאמר. והש"ס בברכות דיליף מ"של נעליך" י"ל דאתיא כמ"ד דלמדין מקודם מ"ת. ולהש"ס חגיגה הנ"ל דעיקר הלימוד דמנעל אסור בהר הבית היא מ"רמוס חצירי" כפירש"י הנ"ל ורבא קאמר לה התם, י"ל דרבא אזיל לשיטתו בברכות ס"ב ע"ב הנ"ל דס"ל דמנעל בביהכ"נ מותר, כיון דעיקר קרא בביהמ"ק נאמר, דהא כתיב "כי תבאו לראות פני", ולכן ס"ל דגזירת הכתוב דוקא על הר הבית, ולא על ביהכ"נ, ודו"ק. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמוכח לכאורה דביהכ"נ קיל קדושתו מהר הבית. וקשה על הפוסקים הנ"ל שמדמין קדושת ביהכ"נ לעזרה והיכל, כמו שהקשיתי (לעיל באות ו')?