רב"ז אורח חיים נה

ולהפמ"ג בכל המקומות הנ"ל וגם מה שפשיטא וידוע לי' דקדושת ביהכ"נ קלה מקדושת הבית. לדידי מיבעי לי טובא. כמו שאבאר לקמן בס"ד

(ב) ושנוי בנביאים ביחזקאל (י"א): כה אמר ה' וגו' ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם, ובמגילה (כ"ט ע"א) אר"י דמקדש מעט אלו הבתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ע"ש. ולכאורה יש להבין למה דרשו קרא זה דוקא על ביהכ"נ וביהמ"ד שבבבל, ולא על כל ביהכ"נ שבחו"ל? ועוד למה קראו "מקדש מעט" דוקא, הלא כולו קודש לה' ל ועוד הי' להם לפרש השיעור מה שנקרא "מעט", כמש"כ התוס' במגילה ה' ע"ב ד"ה ממעטין ע"ש. ועיין בבדה"ב בב"י יו"ד סי' ש"פ. ועיין רש"י פסחים צ"ט ע"א ד"ה ואם ימעט, דמשמע שיש שיעור, ע"ש שפי' שיהא אחד מבני חבורה קיים ועיין עירובין פ' ע"ב במשנה נתמעט האוכל כו'. ובגמ' שם לחד תי': מאי נתמעט, נתמטמט, ע"ש בפירש"י. ועיין בירושלמי סופ"א דתענית, ובפ"מ שם ד"ה לא כן, יעו"ש והבן

? ולפענ"ד נראה לפרש עפ"י מה דאמרינן במגילה כ"ח ע"ב דבתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין ע"ש. ועיין במג"א סי' קנ"א ס"ק י"ב דדוקא בבבל הי' כן ולא בשאר ארצות שבחו"ל ע"ש. ועיין בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' ל' דשם נאמר טעם לשבח, משום דאחר חורבן בית א' שגלו לבבל ובנו ביהכ"נ יכניה ודניאל והיו מצפין להגאל סוף ע' שנה, ע"כ סתמן בנאוה על תנאי כו' ע"ש. ואם כן לא מיבעיא לשיטת רש"י שם, ומובא גם בתוס' ב"ב ג' ע"ב ד"ה ועייליה. וברא"ש שם פ"א סי' ד', שאפי' בישובן יכולין לעשות בהם כל צרכן. וכ"ה לדעת הג"א פ"ד דמגילה סי' ז' מובא במג"א סי' קנ"א סק"ב ע"ש. ודאי ניחא ואתי שפיר מה שקראו לביהכ"נ שבבבל דוקא "מקדש מעט", דקילא וקלישא קדושתן. וגם להר"ן פ"ד דמגילה בשם הרמב"ן, שפי' שעל תנאי הן עשויין, להאכיל ולהשכיב בהן עניים, וכן חכמים מותרין ליהנות בהן בשעת הדחק עש"ה. וכ"ה בש"ג שם שבבבל היו מצויין אורחים כו' לכן אין מקדשין לביהכ"נ שלהם הקדש גמור, כמש"כ הנמק"י בהל' מזוזה [וכ"ה להרמב"ם והחינוך הנ"ל] לענין ביהכ"נ של כפרים, שאין מקדשים אותו הקדש גמור ע"י האורחים (כנ"ל באות א') ולהכי לא נקרא רק "מקדש מעט. אלא אף גם להרא"ש פ"א דב"ב ובתוס' ב"ב הנ"ל ובפסחים ק"א ע"א ד"ה דאכלו, ובמגילה כ"ח ע"א ד"ה אין, דס"ל דבישובן לא מהני תנאי אף לענין אורחים. ומה שאמרו (בפסחים ק"א הנ"ל) דלשמואל קידוש בביהכ"נ לאפוקי אורחים י"ח דאכלו וכו' בביהכ"נ היינו בחדרים הסמוכים לביהכ"נ [עיין בט"ז סי' קנ"א סק"א ובפמ"ג במ"ז שם שכ' שהתוס' שפי' כן, היינו בביהכ"נ של א"י דלא מהני תנאי. אבל בחו"ל מהני תנאי לאורחים ע"ש. ובמח"כ דבריו תמוהים, דהא בפסחים הנ"ל לשמואל קאי, ושמואל בבבל היה, כחולין צ"ה ע"ב ובכ"ד. והמעיין בתוס' הנ"ל יראה מבואר היפוך מדבריו. אפ"ה אתי שפיר מה שקראו לביהכ"נ שבבבל "מקדש מעט", משום דעכ"פ בחורבנן מותרין להשתמש בהן. ואם כן עפי"ז יצא לנו דביהכ"נ שבחו"ל, חוץ מביהכ"נ שבבבל שהי' אחר חורבן בית א', כולו קודש לה', דמקדש מעט לא נקרא אלא ביהכ"נ שבבבל אחר חורבן הבית כנז'. ונ"ל עוד בזה עפי"ד התוס' במגילה כ"ח ע"ב ד"ה ביהכ"נ, שדוקא לאותן שבבבל מהני תנאי, שהרי לעת בוא הגואל ב"ב תפקע קדושתן. אבל בא"י לא מהני תנאי, שהרי קדושתן לעולם קיימת ע"ש. ונראה לפרש סברת התוס' דביהכ"נ שבבבל כיון שאין קדושתן לעולם, ודאי שאין בהם קדושה דאורייתא, דלא מצינו הקדש לזמן, ושתפקע קדושתן אחר הזמן, וכדקיי"ל בכ"ד דקדושה לא פקע בכדי. כנדרים כ"ט ע"ב, ואין קדושתן אלא מדרבנן, וכר"ן במגילה הנ"ל [אם נימא דכל הארצות ע"ת עשויין, ול"ד בבל, ועיין בא"ר סי' קנ"א] ולהכי מהני תנאי. כמש"כ התוס' בשבת כ"ב ע"א ד"ה סוכה, דעצי סוכה לא מהני תנאי, כיון דמקרא נפקא כו' ע"ש. וכ"ה בר"ן ביצה (ל' ע"ב) ר"פ המביא עש"ה. להכי בא"י כיון שקדושת ביהכ"נ לעולם קיימת, מה"ת היא, ולא מהני תנאי, כמו בעצי סוכה. ועפי"ז הי' ניחא לנו דלא קשה כל הקושיות שהקשיתי (לעיל באות א') על הר"ן שס"ל דקדושת ביהכ"נ דרבנן מהמשנה מגילה כ"ח ע"א והתו"כ, ויומא י"ב ע"א ומגילה כ"ו ע"א. משום דתנא דמתני' בא"י קאי, וקדושת ביהכ"נ שם מה"ת היא ואין לסתור חילוק זה ממנחות ל"ג ע"א בההוא פיתחא דעייל בי' רבי לביהמ"ד לא הו"ל מזוזה, ופריך מההוא פיתחא דעייל בה ר"ה לביהמ"ד והו"ל מזוזה ע"ש. ולפימש"כ י"ל דשאני רבי שהי' דר בא"י, וקדושת ביהמ"ד שם מה"ח, ולכן פטור ממזוזה משום שהיא קודש כנ"ל. משא"כ ר"ה שהי' דר בבבל, שקדושת ביהמ"ד שם מדרבנן היא, ולכן הו"ל מזוזה אמנם כן אין מכאן ראיה לסתור, די"ל דמכאן ראיה להפוסקים שלא כתבו הטעם לפטור ביהמ"ד ממזוזה משום שהוא קודש, רק משום שאין עשוי לדירה כנ"ל. ולדידהו אין חילוק בין א"י לבבל. וי"ל עוד, דהנה המג"א סי' קנ"א ס"ק ט"ו, הקשה על התוס' הנ"ל שכתבו שבבהכ"נ שבבבל לעת בוא הגואל תפקע קדושתן. ממגילה כ"ט ע"א שאמרו שעתידין ביהכ"נ שבבבל שיקבעו בא"י כו'. וא"ל דדוקא הבנין יקבע בא"י אבל הקרקע תשאר בחו"ל דהא יליף קו"ח מתבור וכרמל והתם הקרקע נקבע בא"י ועיין בק"נ על הרא"ש שם במגילה אות נ"ו. ובנ"ח על הש"ע שם מש"כ בזה. וראיתי בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' ל' הנ"ל שכתב לתרץ קושית המג"א, דהרי תבור וכרמל נדלדלו ונעקרו ממקומם לקבל תורה, ונקבע הקרקע שלהם בא"י כו', אבל קרקע עולם שנבנה עליו ביהכ"נ שלא נטלטל ונדלדל ממקומו, ליכא קו"ח מתבור וכרמל ע"ש. ואם כן עפי"ז אתי שפיר מה שקרא יחזקאל לביהכ"נ "מקדש מעט", משום דלא יקבע בא"י רק הבנין ולא הקרקע. ואתי שפיר מה שכתוב ביחזקאל (בפסוק שאח"ז): "ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפצתם ונתתי לכם את אדמת ישראל", פי' שאז יהי' גם הקרקע קודש, ודו"ק וצופה הייתי וראיתי במרדכי (מגילה סי' תתכ"ו) וז"ל, אר"י ביהכ"נ שחרב כו', כי ביהכ"נ נקרא מקדש מעט כדלקמן בפרקין כו' ע"ש. ונראה כוונת המרדכי דקשיא לי' המשנה דמגילה כ"ח ע"א דלמדו מ"והשימותי את מקדשיכם" דקדושתן אף כשהן שוממין כנז'. וקשה לי' האיך ילפינן ביהכ"נ מביהמ"ק? ולזה פי' דגם ביהכ"נ נקרא "מקדש מעט" כנז', ולכן שפיר ילפינן זמ"ז ואני בעניי לא אדע אמאי לא הביא המרדכי מהתו"כ שהבאתי (באות א') דמקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. וצ"ע פרשת גדולת מרדכי, וי"ל

(ג) ומשולש בכתובים בתהלים (כ"ו ה'): ה' אהבתי מעון ביתך. ובמגילה כ"ט ע"א אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמעית להא דאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך, הואי גריסנא בבי כנישתא. ובע"י ובילקוט הגירסא "רבא" כמו שנדפס בגליון הש"ס. ועפי"ז אתי שפיר ולא קשה מידי קושית המהרש"א (בת"א שם) שהקשה מברכות ח' ע"א דאמר אביי איפכא דלא הוה מצלו אלא היכא דהוה גרסו ע"ש. ולפי מה שכתבתי דהגירסא "רבא", לק"מ. ועפי"ז י"ל הא דמגילה כ"ו ע"א דא"ר פפי משמי' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי, ומבי רבנן לבי כנישתא אסור, ורב פפא משמי' דרבא מתני איפכא ע"ש. וזה פלא דאמרו שניהם משמי' דרבא כל אחד להיפוך מחבירו ולפי דברינו, רב פפי ורב פפא שניהם צדקו יחדיו משמי' דרבא. רק רב פפי שמע מרבא קודם ששמע מ"ה' אהבתי מעון ביתך" על ביהכ"נ, והוי גריס בביתא [עיין מגילה כ"ח ע"ב מאי בי רבנן, ביתא דרבנן ע"ש] ולכך שפיר אמר ד"מבי כנישתא לבי רבנן שרי", דמקום תורה קדוש וחמיר יותר ממקום תפלה. עיין בש"ע או"ח סי' צ' סעי' י"ח, וסי' קנ"ג סעי' א', ויו"ד סי' רמ"ו סעי' י"ז ע"ש. אבל רב פפא שמע