רב"ז אורח חיים נד

סימן ב להתורני הנכבד וכו' מוה"ר חיים מאיר יחיאל דוף נ"י בעיר יאסי

ע"ד שאלתו לדעת חוות דעתי, אם צריכים לצאת במחאה גלויה פומבית, שלא לעשות חתונות בביהמ"ד, היינו קודם החופה מחולות, נשים ובתולות, ואחר החופה כנהוג מצד אחד ישיבת אנשים, ומצד השני ישיבת נשים ובתולות. ואחר הסעודה והמשתה חוזרים ועושים מחולות וריקודים, אנשים ונשים וכל המשפחה ביחד.

תשובה

(א) פתח אמרי, לא אוחיל עד אם דברתי דברי, כי דבר זה שצריכים לירא ולכבד המקום המקודש לה', קו"ח שלא לנהוג במקום קדוש מנהג בזיון וקלות ראש, מפורש יוצא, מסיני נאמר "וכתוב בתורה" "ושנוי בנביאים" "ומשולש בכתובים", וגם שנו חכמים בהלכותם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. -- ואשיחה וירוח לי, וזה החלי, בעזר צור גואלי

בתורה! מ"ע מפורש היא (בפ' קדושים י"ט) "ומקדשי תיראו אני ה'". ולא ממקדש אתה מתיירא, אלא ממי שהזהיר על המקדש (כיבמות ו' ע"ב). וכתבו הסמ"ג והסמ"ק (במצוה קס"ד) "דגם בבתי כנסיות ובתי מדרשות צריך מורא וכבוד". וכ"מ מהמג"א סי' קנ"א סק"ב. שכתב אטו ת"ח אינו מוזהר על מורא מקדש ע"ש. וראיתי בס' חיי אדם כלל י"ז סי' ו' שכתב בשם הפוסקים דמצוה זו לירא מן המקדש נוהג בין בביהכ"נ וביהמ"ד מדאורייתא, וציין ליראים סי' שצ"ד ע"ש. ולא ציין להסמ"ק הנ"ל (עיין שו"ת שאג"א סי' מ')

איברא שיש להעיר ע"ז מהר"ן פ"ג דמגילה לענין מתנה בזט"ה, שכתב דביהכ"נ ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה, הטילו חכמים קדושה מדבריהם עש"ה. וראיתי בשו"ת חסד לאברהם סי' י"ד, שמשמע מדבריו שחילק בין ביהכ"נ שאין קדושתו רק להתפלל בתוכו, שעיקרה אינה אלא מדרבנן. משא"כ ביהמ"ד שקדושתו ללמוד בתוכו, שהיא קדושה דאורייתא ע"ש. אמנם יש להוכיח ממשנה מפורשת שקדושת ביהכ"נ דאורייתא. במגילה כ"ח ע"א א"ר יהודה ביהכ"נ שחרב וכו' ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשימותי את מקדשיכם. קדושתן אף כשהן שוממין ע"ש. וכן הוא בתו"כ (פ' בחקותי סי' ל"ז) עה"פ והשימותי את מקדשיכם מקדש, מקדשי, מקדשיכם: לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות. והגאון מלבים ז"ל (בס' התורה והמצוה שם) פי', שדרש שכולל גם ביהכ"נ, כי על ביהמ"ק הול"ל מקדשי, או מקדש סתם, לא מקדשיכם בכנוי לישראל עכ"ל וסתם ספרא ר' יהודה, ואזיל לשיטתי' במשנה מגילה הנ"ל [הן אמת שאם נפרש כן להתו"כ, דדוקא היכא דכתיב מקדשיכם, אז נוכל לרבות ביהכ"נ וביהמ"ד. יקשה לנו על הסמ"ק והיראים וכל הפוסקים הנ"ל הסוברים דמ"ע דמקדשי תיראו, קאי גם על ביהכ"נ וביהמ"ד. הא בזה לא כתיב מקדשיכם? וע"כ צ"ל דהם פירשו להתו"כ באופן אחר, ודו"ק] עכ"פ מבואר מזה דר' יהודה ס"ל דקדושת ביהכ"נ וביהמ"ד מה"ת

ונ"ל דר' יהודה אזיל עוד לשיטתי' במגילה כ"ו ע"א לענין נגעים בביהכ"נ דמוקי דא"ר יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד ע"ש. ושם אקרא קאי, ע"ש ברש"י ד"ה אני. וכ"ה ביומא ע"א. וע"כ דר' יהודה אזיל עוד לטעמי' דביהכ"נ קודש הוא מדאורייתא. וכן מבואר דעת הרמב"ם (בהל' מזוזה פ"ו ה"ו) וז"ל, הר הבית והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות, שאין בהם בית דירה, פטורין, לפי שהן קודש עכ"ל ומקורו מיומא י"א ע"ב דהר הבית וכו' אימעוט מ"בית", מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש ע"ש. והרמב"ם ז"ל כלל גם ביהכ"נ וביהמ"ד בזה, וע"כ משום שהם בכלל קודש מה"ת, וכן מבואר מהנמוקי יוסף על הרי"ף בהל' מזוזה, שפי' הא דאמרינן (שם ביומא י"ב ע"א) לחלק בביהכ"נ בין כרכים לכפרים, דכפרים דדיירי בה אורחים אין מקדשין אותו הקדש גמור. כדי שיהיו מותרין לשכוב ולאכול בה האורחים כו' חייבת במזוזה. אבל דכרכים שהם רבים יכולין לעשות בתים לצורך האורחים כו' דהקדש גמור הוי ופטור ממזוזה ע"ש. וכן מצאתי להרא"ה בספר החינוך (מצוה תכ"ג) הביא להגמ' יומא הנ"ל דממעט הר הבית וכו' שהיא חול כו'. וביהכ"נ בכלל בתי קודש הוא כו' ע"ש. הרי מבואר מהני תלתא גאוני דסמוכי דיתבא בחד קינא דסבירא להו דביהכ"נ וביהמ"ד קדושתן מה"ת. אבל הטור יו"ד בסי' רפ"ו לא כתב שם הטעם לפטור ביהכ"נ ממזוזה משום שהוא קודש, רק מפני שאין בה דירה. ע"ש בפרישה, שר"ל שאין עשוי לדירה, וע"ש בדרישה מש"כ בזה. וכ"מ בתר"י ברכות פ"ז על הא דאמרינן (בברכות מ"ז ע"א) דאין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה, ע"ש שכתב דפתח ביהכ"נ ראוי לכך ואינו פוטר ממזוזה אלא משום שאינה בת דירה ע"ש. ולא כתב הטעם משום שהוא קודש

ומצאתי "בחידושי אנשי שם" (על המרדכי הלכות קטנות סוס"י תתקס"א) שכתב דביהכ"נ ראוי למזוזה, ומה שאינה חייבת היא מפני קדושתה, או מפני שאין בה דירה כו' ע"ש. הרי שעשה שלמא בין הפוסקים וכתב ב' הטעמים הנ"ל, וי"ל דהפוסקים פליגו בזה אי קדושת ביהכ"נ וביהמ"ד מה"ת, ודו"ק.-- וכן מבואר מהתרגום יונתן ב"ע (בפ' יתרו י"ח, כ') "והודעת להם וגו' ותהודע להון ית צלותא דייצלון בבית כנשתהין" כו' ע"ש הרי דביהכ"נ היא מדאורייתא. אמנם בב"ק ק' ע"א תני ר"י והודעת להם זה בית חייהם, פירש"י ת"ת. ובב"מ ל' ע"ב פירש"י בית חייהם ללמוד להם אומנות, ע"ש בגליון הש"ס מש"כ בזה. ועיין מהרש"א (ח"א ב"מ שם) שכתב, דלפירש"י בב"ק בית חייהם, משמע דהיינו לקבוע להם בתי מדרשות לת"ת ע"ש. וי"ל כמש"כ השו"ת חסד לאברהם הנ"ל דביהמ"ד כיון שעשוי לת"ת הוא מה"ת. משא"כ ביהכ"נ, להכי פי' רש"י על ת"ת. אבל עכ"פ מהתרגום יב"ע מוכח דגם ביהכ"נ מה"ת [ועיין במפרש על היונתן הנ"ל שלא ראה להמהרש"א בח"א בב"מ הנ"ל, וגם לא ראה להמהרש"א בח"א ברכות ח' ע"א ד"ה הנוגעים עש"ה] ומצאתי בפמ"ג או"ח סי' קנ"א מ"ז סק"א שכתב, דמורא ביהכ"נ מדרבנן ומיהו משום נדר י"ל ד"ת הוה ע"ש. ותימא שלא הביא להסמ"ק והיראים והפוסקים הנ"ל שכתבו איפכא דמורא ביהכ"נ וביהמ"ד מה"ת היא. וגם תימה שלא הביא להר"ן הנ"ל שהוא תנא דמסייע לי'. ומצאתי עוד בפמ"ג א"ח רס"י קנ"ג במ"ז בד"ה "אמר הכותב", ששם זכר שר ומסכים להר"ן הנ"ל, וכתב: דע דקדושת ביהכ"נ ומדרש מדרבנן היא. ומצאתי עוד בפמ"ג סוס"י קנ"ב בא"א סק"ו שעלה ונסתפק אם נותץ אבן מביהכ"נ או ביהמ"ד דרך נתיצה, אם לוקה, דומיא דמקדש, דלא תעשון כן לה' אלקיכם, ל"ד מקדש ע"ש. ומאד נפלאת היא בעיני, שבמת"כ דבריו סיתראי נינהו, דהא הוא בעצמו השר המסכים להר"ן הנ"ל דכל קדושת ביהכ"נ וביהמ"ד אינם אלא מדרבנן, והאיך חזר ונסתפק בכאן לענין מלקות? וגם תימה שלא הרגיש במת"כ מכל הראיות שהבאתי לעיל להוכיח דקדושת ביהכ"נ וביהמ"ד מדאורייתא, ונוהג בהם מ"ע דמקדשי תיראו? וראיתי בס' "מנחת חינוך" (מצוה תל"ז) שכתב ג"כ דנותץ אבן מביהכ"נ דקדושתו קלה מקדושת הבית כידוע, ולכן אין חיוב מלקות, רק אפשר איסור מדרבנן איכא ע"ש. ותמהני עליו תרי תמוהי מידכר דכירי שלא הביא להר"ן