רב"ז אורח חיים קפא

דאם אי אפשר במתנה, שיכול למכרו לנכרי בשבת, כאמור. ובמחכת"ה לא העירו כלל שיש לדחות ראיית הח"י הנ"ל

שוב ראיתי בסידור "תורה אור" שנדפס בסופו קונטרס "דרך החיים" "ונתיב חיים", ובסי' קכ"א ב"נתיב חיים" אות ד', כתב וז"ל: ואדמו"ר בסי' תמ"ח, כ': אסור למכור בשבת אפילו אינו לוקח ממנו מעות וכו', ואפי' בהפסד מרובה אסור למכור, עכ"ל. ונראה דהרב ז"ל סבירא לי' דאין הלכה כהח"י, ואפשר דהיינו מטעם שאמרתי לדחות ראייתו. כדבר האמור: בצלאל זאב שאפראן סימן נט כבוד הרה"ג וכו' עורך הירחון "שערי ציון" נ"י בעיה"ק ירושלים תובב"א

בשע"צ סי' ט"ו הביא להעיר ע"ז דלא אשתמט שום פוסק לומר, דבלולב ושופר תפלה קודם, משום תדיר. והרה"ג מוה"ר יהל"ל נ"י, מיישב עפ"י מ"ש בברכות י"ד ע"ב דלהקדים קריאה לעשיה, מי שמעת ליה וכו'

הנה במחילת כת"ה אישתמיט מינייהו מש"כ בספר "סדר היום" סדר נטילת לולב. וז"ל: ולעולם אל יפרוש אדם עצמו מן הצבור, ונהגו הצבור ליטול לולב, אחר חזרת ש"ץ תפלת שחרית, קודם שיברכו לגמור את ההלל וכו' עכ"ל. וכן בס' של"ה הקדוש (מס' סוכה) הביא מה שמצא כתוב בכת"ק של תלמידי האר"י ז"ל, דיותר טוב הי' לברך על הלולב אחר תפלת העמידה, קודם ההלל, בסוכה. אך מפני הרואים תעשה כנ"ל, סדר הראשון, עכ"ל. הרי דהאר"י החי הקדוש, וסדה"י ז"ל, לא חשו כלל לומר דאין להקדים קריאה לעשיה. ועיין בירושלמי ברכות פ"ב ה"ג, דלא שמיע לי' להירושלמי כלומר לא ס"ל מה דדחו בבבלי קריאה לעשיה, מי שמעת לי' ע"ש

אולם בסוכה ע"א ע"ב משמע שנטלו את הלולב לצאת בו, קודם התפלה, דהרי א"ל מר בר אמימר לר"א, אבא צלויי קא מצלי ביה ופירש"י ז"ל: כשהיה מתפלל, היה לולבו בידו ומסיים בגמ' שם, הכא מצוה נינהו, ולא טריד ע"ש בפירש"י ד"ה הכא. ובחי' הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל: פירש"י כי מתוך חביבות של מצוה שנטלו לצאת בו לא טריד וכו'. ויש לפרש דטרדה דלולב, כיון דמצות שעתא היא, והיא חביבה וכו' ע"ש ועוד תניא בגמ' דכך הי' מנהגו של אנשי ירושלים וכו' ע"ש. ו"בכסף משנה" על הרמב"ם הל' לולב פ"ז הכ"ד, ובמג"א או"ח סי' תרנ"ב סק"ג, ע"ש שהביא סוף דברי השל"ה ז"ל. והרבה יש לפלפל בזה, ועוד חזון למועד

ולענין תקיעת שופר. עיין בירושלמי פ"ד דר"ה ה"ח, שלמדו מקרא, שהוא קודם מוסף, יעוש"ה: בצלאל זאב שאפראן סימן ס כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר משה קאפל כ"ץ שליט"א, רב דק"ק רימינענקא (בסרביא)

ע"ד אשר שאל לדעת הלכה למעשה, לענין השם "אלהי אביהם" (בראשית ל"א נ"ג), אי הוי קודש או חול? תשובה

הנה כת"ה הביא מש"כ בתיקו"ס. ולא נמצא תחת ידי. ועין לא ראתה בפ"ד דמס' סופרים ה"ה, ד"אלהי אביהם" חול. וכן פירש"י ז"ל במקומו. וכן מוכח מפי' בעל הספורנו ז"ל, שכתב וז"ל: "אלהי אביהם" אמר לבן, אין לך למאן מה שיחדתי לדיין אלהי נחור עם אלהי אברהם, כי אמנם אלהי נחור, הי' אלהיו של תרח, שהיה אביהם של אברהם ושל נחור, עכ"ל א) ולכאורה יש להעיר על פירש"י בחומש, שלא הביא מ"ש שם במד"ר במקומו, ד"אלהי אביהם", משמעו קודש וחול. וכן דרכו בקודש, בכל מקום, להביא בפירושו מהמד"ר. וכמו שהביא שם מהמד"ר דרק "אלהי אברהם" הוא קודש. ובמ"מ לא ציין כלל להמ"ס. וי"ל דרש"י ז"ל פי' להמד"ר כפי' היפ"ת על המד"ר שם, ד"ה אלהי אביהם משמעו קודש וחול. וז"ל: פי' לכאורה משמע שהוא קודש, דקאי על אלהי אברהם. אבל באמת הוא חול, דקאי על תרח שהי' עכו"ם, והוא חול, ונמחק, עכ"ל. ועפי"ז שפיר פרש"י ז"ל בפשיטות, ד"אלהי אביהם" חול, דהרי לפי' היפ"ת, לא פליגו כלל המד"ר והמס' סופרים. אבל המפרש "מתנת כהונה" על המד"ר שם, כתב וז"ל: ה"ג: "אלהי אביהם", משמעו קודש וחול, כי תרח אבי אברהם, מתחילה הי' עובד עכו"ם. ולבסוף חזר למוטב, כפירש"י בפ' לך, שעשה תרח תשובה וכו', עכ"ל. וא"כ עפי"ז מ"ש במד"ר: "משמעו קודש וחול", הוא לפי האמת. וכש"כ שיתכן לפרש כן גירסת ה"ילקוט שמעוני" שם: "אלהי אביהם, משמש קודש, ומשמש חול". כלומר שמשמש קודש, לאחר שעשה תרח תשובה, כאמור. וא"כ לפי גירסא זו, ופי' המת"כ, נראה דפליגו המ"ס, והמד"ר בד"ז. ועפי"ז יש לתמוה על המפרש "נחלת יעקב" על מס' סופרים הנ"ל, שכתב וז"ל: ובמד"ר איתא: "אלהי אביהם, משמש קודש וחול" דיש לפרש על אביהם של יעקב, והוא קודש. ויש לפרש על אביהם של לבן, והוא חול, עכ"ל. ובמחכת"ה לא העיר כלל לפרש כפי' המת"כ הנ"ל. ומצאתי ב"פירוש הטור" ז"ל (עה"ת, פ' ויצא) עה"פ: אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, שכתב וז"ל: פי' כל אחד אמר ישפוט בינינו, אלהי אבותינו. לכך אמר לבן אלהי נחור זקנו. ויעקב אמר: אלהי אברהם זקינו, ולכך אמר אחריו "אלהי אביהם" וכו' עכ"ל, ונראה שרבינו הטור ז"ל קבל פי' זה מהגאון בעל "אבן עזרא" ז"ל בפי' על החומש יעו"ש, ועפ"י פירושם של הטור והאב"ע ז"ל, יתכן ג"כ לפרש מ"ש במד"ר: "משמעו קודש וחול". וכש"כ לפי גירסת ה"ילקוט" וה"נחלת יעקב": "משמש קודש וחול". כלומר