רב"ז אורח חיים קעח

שם, עכ"פ גובהן של לוים ז' אמות. כמבואר בפירש"י (שם ד"ה ואיבעית אימא) ובחידושי הר"ן (שם) בשם הרא"ה שגם לה"איבעית אימא" גובהן של לוים קרוב לשמונה אמות יע"ש. וממילא מוכח שיוסף הצדיק שהוקדם כמה דורות לפני משה רבינו ע"ה ולפני הלוים נושאי המזבח, ודאי היה בעל קומה גבוה יותר. כי אנשי הדורות הולכים ומתמעטים ומתקטנים מדור לדור [ראה צל"ח פסחים דף קי"ו ע"ב לענין שיעור הביצים שנתבטלו ע"ש, ובשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קפ"א שתמה בהא דעירובין פ"ג ע"ב דאיך שיערו חז"ל אנשי דורם לפי אנשי דור המדבר וכו' ע"ש. ראה בס' חיי אדם הל' פסח כלל קכ"ח אות ט"ו שכתב: "כמו שהביצים נתקטנו האנשים נתקטנו". ע"ש] ואף לפי מה דמסיק הש"ס (בשבת שם): "דילמא משה שאני דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה" ע"ש. מ"מ אכתי יש להוכיח שגם יוסף הצדיק היה בעל קומה מטעם זה. שהרי גם עליו היה שורה רוח נבואה, כמבואר בתרגום אונקלוס ובתרגום יב"ע (פ' מקץ) עה"פ: הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, תרגמו: רוח נבואה בי' ע"ש. וכן הוא בפרקי דר"א (פרק ל"ט) שאמר ר' פנחס שרוח הקודש היה שורה על יוסף מנעוריו ועד יום מותו וכו' ע"ש. אף שדעת הרמב"ם (בס' מורה נבוכים פמ"ה לשני) דרוה"ק לחוד ונבואה לחוד ע"ש. הב). מ"מ מהתרגומים לא מוכח כן. וכן נראה מהתרגומים (פ' ויגש) עה"פ: ותחי רוח יעקב. תרגם אונקלוס: "ושרת רוח קודשא על יעקב". ויונתן ב"ע תרגם: ושרת רוח נבואה וכו' יע"ש. וכן פירש"י (פ' ויגש שם): "שרתה עליו שכינה". והיינו נבואה. הרי להדיא שרוה"ק ונבוא: הכל אחד הוא. וא"כ לפי האמור שרוח נבואה היה שורה על יוסף, ודאי שהיה בעל קומה ג"כ, כי אין השכינה שורה אלא על בעל קומה כנזכר ואין להקשות על מה שהבאתי שיוסף נביא היה. א"כ מדוע לא חשבו הש"ס במגילה י"א ע"א בין המ"ח נביאים שנתנבאו להן לישראל, יעוי"ש ברש"י ד"ה נבואה אמנם זה ליתא. באשר מצאנו עוד כמה נביאים שלא נחשבו שם. כמבואר במפרשים. ועוד קשה ממה שכתוב "ורוח לבשה את עמשי" ולא נחשב ג"כ בין המ"ח נביאים? וחפשתי ומצאתי בהגהות מהר"ץ חיות במגילה ט"ו ע"א) שהעיר בזה להקשות מה שלא חשבו את עמשי. וכתב: ועוד מצינו הרבה אנשים שהי' עליהם השפעת רוה"ק, עתניאל, אלדד ומידד, גבעון, יפתח, שמשון, שאול, ולא נחשבו בין המ"ח נביאים. וציין להרמב"ם ב"מורה נבוכים" הנ"ל שרוה"ק לחוד ונבואה לחוד יע"ש. ובמחילת כבודו לא העיר על ה"מורה נבוכים" מהתרגומים הנ"ל שמוכח להדיא שהכל אחד היא כנ"ל. וכן במה שחשבו בש"ס מגילה שם, שבע נביאות. קשה ג"כ מדוע לא חשבו גם רחל אמנו בין הנביאות? הלא מפורש בירושלמי (ברכות פ"ט סוה"ג) שאמנו רחל מנביאות הראשונות היתה וכו' ע"ש. וכן הוא במד"ר (סדר ויצא סו"פ ע"ב) שהאמהות נביאות היו, ורחל מן האמהות וכו' ע"ש. וראה בהגהות מהר"ץ חיות בדף י"ד שם) שהביא מהב"ר פס"ז שהאמהות נביאות היו ע"ש. ולא ידע מהירושלמי והמד"ר שהבאתי. גם לא ידע מפירש"י בחומש (פ' ויצא, כ"ט ל"ד) שכתב ג"כ שהאמהות נביאות היו וכו'. ויעוין שם ב"שפתי חכמים" שתירץ שני תירוצים על מה שלא חשבום בין הז' נביאות במגילה שם יע"ש. ועפ"י זה יש ליישב קושיית המהרש"א בסוטה (דף י"ג ע"א בח"א ד"ה נתקיימה נבואתה של רבקה) יעו"ש. וראה עוד בפירש"י בחומש (פ' ויצא ל' כ"ד) ד"רחל יודעת היתה בנבואה". וסובר כהירושלמי והמד"ר הנ"ל. ואם כן, יוסף הצדיק נביא בן נביא ובן נביאה היה. וממילא מוכח שהיה בעל קומה ג"כ, כנזכר למעלה. אם אמנם בנדרים ל"ח ע"א אר"י אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור חכם ועניו. ולא חשבו כלל בעל קומה כמו שחשבו בש"ס שבת הנ"ל, יעו"ש בגליון הש"ס. וכבר קדמו בזה ה"לחם משנה" (בפ"ז מהל' יסודי התורה ה"א). וגם הרמב"ם (בפ"ז מיסוה"ת שם) לא חשב שם בין תנאי הנבואה שהנביא צריך להיות בעל קומה ג). מ"מ לפי המבואר בש"ס שבת שם אחד מתנאי הנבואה היא שיהי' בעל קומה ג"כ. וא"כ כיון שיוסף נביא קבוע היה, כמבואר בפרקי דר"א הנ"ל, נראה שהיה בעל קומה ג"כ. והדרא קושיא לדוכתא מדוע ולמה היו צריכין למושכו ולהעלותו מן הבור? אלא ודאי שהיה הבור עמוק הרבה שאף בעי קומה גבוה לא היה יכול לצאת ממנו. ואין לומר כי לעולם לא הי' הבור רק מעשרה טפחים, אך ורק כיון שבדרך השלכה השליכוהו הבורה בכח, ודאי שהי' נחלש מהחבטה והבלא, ועי"ז לא הי' יכול בעצמו לצאת מן הבור, ולכן הצריכו למושכו ולהעלותו. אמנם זה ליתא שהרי ה"באר מים חיים" בעצמו כתב לאמר (עה"פ: וימשכו ויעלו וגו') שהכתוב מעיד אשר וימשכו את יוסף מן הבור, כלומר יוסף כולו, שלם בגופו ובתוארו ולא נחסר ממנו כלום [מה שכתב שהיה שלם בתוארו. במחילת כבודו אישתמיט ממנו מה שדרש בפרדר"א (מובא בדעת זקנים מבעלי התוס' עה"ת פ' וישב) שהוריקו פניו מאימת נחשים ועקרבים שבבור. אמנם רבותינו בעלי התוס' בעצמם כתבו (שם בתחלת דבורם) שבשעה שמשכו את יוסף עד חצי הבור הי' חזר לו תואר יפיו כבתחלה יע"ש]. וא"כ כיון שעכ"פ שלם בגופו היה בלא שום כאב, בקל היה יכול בעצמו לעלות מן הבור שלא היה רק מעשרה טפחים, ולמה היו צריכים למושכו ולהעלותו משם? אלא ודאי מוכח, מזה כדעת בעלי התוס' הנ"ל שהבור של יוסף הי' עמוק הרבה, ולכן היו צריכין למושכו משם: