רב"ז אורח חיים קעו

וכן הוא בט"ז או"ח סי' תרל"ח סק"ח עיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ב]. וגם בהשוכר את הפועלים קיי"ל שע"ד המנהג הם נשכרים. כב"מ פ"ג ע"א. הכא נמי לענין ה"כלי קודש", כיון שישראל קדושים נהגו כנ"ל, הו"ל כאלו התנו אנשי הקהלה בפירוש עמהם, בעת שמנו אותו עליהם. לפרנס אלמנותם ויתומיהם ר"ל, לאחר פטירתם, שישל"ח

וכבר נודע מש"כ הלבוש ז"ל, באו"ח סי' קנ"ג, מובא גם בפמ"ג או"ח סי' קנ"ג במ"ז ס"ק י"א, דהיכא שהותנה בפירוש, יכול גם למכור זכותו לאחר. והפמ"ג ז"ל סיים. י"ל אפי' אינו הגון כמוהו

הגם שבשו"ת נוב"י מהד"ת חחו"מ סי' מ"א, כתב בענין מכירת הזכות לדור בעיר שהיא במדינה, שיש קצבה לעיר כמה בעה"ב יהודים רשאים לדור שמה. וכתב דלדעתו עפ"י דת לא שייך בזה שום קנין. ואין מקום למכירה שתחול בזה. שהרי הוא דבר שאין בו ממש וכו'. וסיים: אבל כיון שנהגו כן, צ"ל שזה מסלק נפשו מזכות שיש לו. וממילא זוכה בו האחר עפ"י דינא דמלכותא. ואין כאן קנין, רק סילוק. וגם על זה יש לפקפק. אלא שכבר נהגו, עכ"ל. אבל לפענ"ד יש לפקפק על פקפוקו. ותמהני שלא הביא מהמג"א או"ח סי' קל"ו, שהביא בשם מהר"ל טריווש שחולק על המהרי"ק, שבמקום שנוהגים שחתן בראשית עולה במקום כהן, וס"ל דיכול למכור זכותו לאחר, וגם לא הביא מה"שלטי גבורים" על הרי"ף ז"ל, בפ"ח דב"ק דף ל"ב ע"ב אות ג', מובא ג"כ במג"א או"ח סי' ש"ו ס"ק ט"ו, דאדם יכול למכור מצות שלו לאחר. הן אמת דדברי ה"שלטי גבורים" ז"ל סיתראי נינהו. שהרי בפ"ק דע"ז ד' ע"א, אות א', כתב בעצמו שהמצוות אין להם ממשות שיחול עלי' קנין וכו' וגם המג"א שם כתב שהש"ג מפקפק על קניית המצות, יעו"ש. עכ"פ הו"ל להנוב"י ז"ל להביאם ולהעיר על דבריהם. ג) והרבה יש לפלפל בזה. ולא עט האסף פה

אבל בנידון שאלתינו, פשיטא דהו"ל כאלו התנו אנשי הקהלה בפירוש עם השו"ב המנוח ע"ה, בעת שמנו אותו לשו"ב במחנ', לפרנס אלמנותו ויתומיו. כדבר האמור. ובגלל הדבר הזה "ברכת אבד עליהם תבא, ולב אלמנה ירנן" (כב"ב ט"ז ע"א). יותר אין להאריך, ה' שנותינו יאריך, אכי"ר: בצלאל זאב שאפראן סימן נז כבוד הרבני המופלג בתו"י וכו' מו"ה יצחק בלאמבערג הי"ו

ע"ד שאלתו ובקשתו העצומה לפרש לו כמין חומר המשך שני המאמרים משמיה דרב תנחום [בשבת כ"ב ע"א]: "נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו'. ואמ"ר כהנא דרש רנב"מ משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים, מה ת"ל אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו": תשובה

הנה כבר האריכו המפרשים להבין המשך שני המאמרים של ר' תנחום והדברים עתיקים וגם אני תהלה לאל הארכתי בזה כמה פעמים בדברים מתוקים. וכעת אבא העירה באומר הבא מן החדש דברים נחמדים, לקשר שני המאמרים בקשר אמיץ שפה אחת ודברים אחדים. כי הנה אמרו חכז"ל בש"ס סוכה ב' ע"ב דהיכא דדפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן כרבה דאמר משום דלא שלטא בה עינא, וכיון דהדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא [פירש"י: דרך דפנות וכו'], ובתוס' (שם ד"ה וכיון) כתבו: דלא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מכ' אעפ"י שהקורה ע"ג כתלים, דהתם קורה טפח לא שלט בי' עינא כמו בסוכה דרחבה טובא, עכ"ל. פי' דהוא הדין נר חנוכה שהניחה בבית למעלה מכ' ג"כ לא דמי לסוכה, והבן. אמנם הטור (או"ח סי' תרע"א) כתב בשם ר"י הלוי דהא דנ"ח שהניחה למעלה מכ' פסולה, היינו דוקא כשמניחה בחוץ, אבל מניחה בבית אפי' למעלה מכ' כשרה, כדאמרינן גבי סוכה אם דפנות הבית מגיעות לסוכה אפי' למעלה מכ' כשרה דשלטא בי' עינא והטור השיג עליו וכתב שאין הנידון דומה לראי', דהתם בעינן שתשלוט עינו בגג, וכיון שמחיצות מגיעות לגג על ידם ישלוט עיניו בגג, אבל הכא שצריך שישלוט בנרות וכיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא בי' עינא, מאי נפ"מ בגג שהוא למעלה ממנו בשבילו לא שלטא עינא טפי, עכ"ד. והב"י שם בשם מהרי"א תירץ סברת מהר"י. וראה בט"ז (או"ח סי' תרע"א סק"ה) תמה על המהרי"א, וכתב דדברי רבינו הטור עיקר דלא מועיל בנ"ח שהוא למעלה מכ' אף בבית שיש דפנות יע"ש. ובאמת פשטות לשון התלמוד משמע כן. ונראה להוכיח עוד דכל שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, אף היכא דאיכא דפנות, אפ"ה אין העין שולט שם דרך הדפנות. ומנא אמינא לה מהאי בור שהשליכו השבטים את יוסף הצדיק מוכח כן. אך מקודם יש לחקור אם הבור הזה עמוק היה, או לא. ואם תמצא לומר עמוק הי', כמה אמות הי' מחזיק עומקו? והנה כן בקודש חזיתי לאחד קדוש מדבר בספר "באר מים חיים" (להגאון איש אלקים קדוש רבי חיים טשערנאוויצער ז"ל) בפ' וישב (על הפסוק: "ויקחהו וישלכו אתו הברה") שכתב דבדרך השלכה השליכוהו ולא חשו שמא ימות מחבטא והבלא, כי שנאת מות שנאוהו. וז"ש "הבורה" ולא "לבור", נראה שבא לרמז דין הבור שחייבה תורה שהוא לא פחות מעשרה טפחים, וזה "הבורה" שמלת "בור" הוא בין שני ההי"ן, העולה עשרה, לרמז על עשרה טפחים. וזה ששנו רז"ל בב"ק (נ' ע"ב) א"כ למה נאמר בור, לומר מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. ולא נמצא שום מקום להיות מפורש שבור שחייבה התורה הוא עשרה טפחים ואפשר שהוא מרמז הזה וכו'. וע"כ בכל מקום שנזכר בור סתם שהוא בלא מים שיעורו בעשרה, עכ"ל. והנה נוראות נפלאתי על הגאון בעל "באר מים חיים" ז"ל

א) מה שכתב שלא נמצא שום מקום להיות מפורש שבור שחייבה התורה הוא עשרה טפחים. הוא באמת תימה גדולה, ובמחילת כבודו הרם נעלם ממנו גמרא מפורשת בב"ק (ג' ע"א) דפריך הש"ס תולדה דבור מאי ניהו, אילימא אב י' ותולדה ט' לא ט' כתיבי ולא י' כתיבי, ומשני: הא לא קשיא, והמת יהי' לו אמר רחמנא, וקים להו לרבנן י' עבדן מיתה וכו' ע"ש. הרי מפורש יוצא להדיא דבור שחייבה התורה הוא י' טפחים, נלמד מקרא ד"והמת