רב"ז אורח חיים קעד

לכבד שבת ולענגה. כך כל ימים טובים. שנאמר לקדוש ה' מכובד וכו' ע"ש. וכ"ה בטוש"ע או"ח סי' תקכ"ט. א). ובהדיא שנו חכמים בלשון המשנה מגילה ז' ע"ב אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. וכ"ה בש"ס שבת ס' ע"ב דיו"ט ושבת כי הדדי נינהו, ממתניתן הנ"ל ע"ש. וכן מצינו בשבת כ"ג ע"ב דגזר רבה יו"ט אטו שבת לענין דאסור להדליק בשמן שריפה ביו"ט כמו בשבת ע"ש. וא"כ הכא נמי לכאורה נראה דלר' ישמעאל גם ביו"ט אין מדליקין בעטרן, כמו שאין מדליקין בו בשבת. ועפי"ז הי' נראה נכון ליישב ג"כ קושיית התוס' בשבת כ"ו ע"א ד"ה ר' ישמעאל, שהקשו בשם הרשב"א, דר' ישמעאל דקתני במתני' דאין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת, משמע שנמשך אחר הפתילה יפה, אלא דגזרינן שמא יניחנו ויצא, והכא משמע דר' ישמעאל ס"ל דכל היוצא מן העץ אינו נמשך אחר הפתילה, ועטרן יוצא מן העץ הוא, דהוא פסולת דזופתא. והניחו בקושיא ולכאורה עלה ברעיוני ליישב קושיית התוס'. עפי"ד הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש ר"פ במה מדליקין. שכתב הטעם שאין מדליקין בשמנים שאינם נמשכין אחר הפתילה, משום שמא יהי' אור הנר חלוש וחשוך, ויניחנו ויצא, וזה אסור. לפי שהעיקר אצלנו שהדלקת נר בשבת מצוה ע"ש. וא"כ עפ"ד הרמב"ם ז"ל ודאי אתי שפיר מה דנקט ר' ישמעאל בלשון המשנה דאין מדליקין בעטרן מפני כבוד שבת, דעיקר טעמו לשבח הוא רק משום גזירה שמא יניחנו ויצא, כשבת כ"ה ע"ב שם. וטעם זה עולה יפה בין אם נימא דעטרן נמשך אחר הפתילה ורק ריחו רע ובין אם נימא דעטרן אינו נמשך אחר הפתילה, עכ"ז איכא למיגזר גבי' שמא יניחנו ויצא, כנזכר. והכל הוא שפה אחת ודברים אחדים, ודו"ק

אמנם כן הרמב"ם ז"ל שינה את טעמו בזה בספרו הגדול יד החזקה הל' שבת פ"ה ה"ח שכתב שם דהטעם שאין מדליקין בשמנים שאינם נמשכין אחר הפתילה, משום גזירה שמא יטה. וכ"מ ברש"י שבת כ"א ע"א ד"ה שאין נמשכין, ואתי להטות, עכ"ל. וא"כ לכאורה הדרא קושיית התוס' לדוכתה למה נקט ר' ישמעאל הטעם דאין מדליקין בעטרן, מפני כבוד שבת, שמא יניחנו ויצא. תיפ"ל דאין מדליקין בעטרן, משום שאינו נמשך אחר הפתילה, ושמא יטה כנ"ל? אולם לפי דברינו הנ"ל שהוכחנו דלר' ישמעאל, כמו שאין מדליקין בעטרן מפני כבוד שבת. ה"ה שאין מדליקין בעטרן ביו"ט מפני כבוד יו"ט. וא"כ להכי שפיר נקט ר' ישמעאל טעם זה דוקא, ולא נקט טעמא משום שאינו נמשך אחר הפתילה ושמא יטה כנ"ל. משום דנפ"מ רבתא איכא לדידי' לענין יו"ט דהא ביו"ט ודאי ליכא למיגזר משום שמא יטה. כמבואר בשבת כ"ג ע"ב לענין שמן שריפה, וע"ש בתוס' ד"ה גזירה, שכתבו דבשמנים שאינם נמשכין אחר הפתילה, כי שרי ביו"ט לא אתי למישרי בשבת. דפשיטא הוא דבשבת איכא למיגזר בהן שמא יטה עש"ה. אבל להטעם שנקט ר' ישמעאל מפני כבוד שבת, דהיינו משום שמא יניחנו ויצא, האי טעמא שייך נמי גבי יו"ט כנז'. ולהכי ניחא לי' לר' ישמעאל למינקט יותר הטעם מפני כבוד שבת, ושמא יניחנו ויצא, כדי להורות דמהאי טעמא אין מדליקין בעטרן אפי' ביו"ט כנזכר. כן הי' נ"ל לכאורה ליישב קושיית התוס'

אבל מאור עינינו רש"י ז"ל דעת אחרת היתה עמו בזה. דלא ניחא לי' לומר דאין מדליקין בעטרן אפי' ביו"ט. משום דאם נימא כן לא מצינו ידינו ורגלינו בביהמ"ד. ויוקשה לנו תוספתא ערוכה בפ"ב דשבת, המובאת גם בש"ס שבת כ"ד רע"א, דתניא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן ביו"ט, חוץ משמן שריפה וכו'. וא"כ מהאי כללא דאיתמר בפירוש בתוספתא דבכל אלו שאין מדליקין בשבת מדליקין ביו"ט. מוכח להדיא דגם בעטרן, אע"ג שאין מדליקין בו בשבת, מדליקין בו ביו"ט. ב). ומזה הוכיח רש"י ז"ל לומר דגם טעמא דר' ישמעאל דאין מדליקין בעטרן מפני כבוד שבת, דהיינו מתוך שריחו רע גזרינן שמא יניחנו ויצא, כשבת כ"ה ע"א הנ"ל. לא שייך נמי רק גבי שבת. משא"כ ביו"ט שפיר מדליקין בעטרן. משום דפשיטא להו לכ"ע דביו"ט ליכא למיגזר שמא יניחנו ויצא. שהרי ביו"ט אפשר להדליק נר אחר במקומו של הנר מהעטרן, ולהוציא את הנר של העטרן מן הבית. ועפי"ז שפיר דקדק רש"י ז"ל בלשונו הזהב וכתב: "ר' ישמעאל וכו'. בשבת". כלומר דדוקא בשבת אין מדליקין בעטרן. אבל ביו"ט שפיר מדליקין, משום דביו"ט ליכא למיגזר כלל כאמור

ואין להקשות עפי"ז אם איתא דביו"ט שפיר מדליקין בעטרן. א"כ הדרא קושיית התוס' (שבת כ"ו ע"א ד"ה ר' ישמעאל) לדוכתה למה נקט ר' ישמעאל טעמא דאין מדליקין בעטרן בשבת מפני כבוד שבת, דהיינו שמא יניחנו ויצא. תיפ"ל משום שאינו נמשך אחר הפתילה ושמא יטה כנ"ל. דהא לרש"י ז"ל ליכא לשנויי משום דאיכא נפ"מ בין אלו השני טעמים, לענין אי שרי להדליק בעטרן ביו"ט כנ"ל, דהא רש"י ז"ל ס"ל בהדיא דרק בשבת אין מדליקין בעטרן, וביו"ט שרי? אמנם זה ליתא, משום דגם לשיטת רש"י ז"ל מצינו לתרץ קושיית התוס' הנ"ל באופן אחר: עפי"ד התו"י בשבת כ"א ע"א ד"ה מפני, שכתבו מפי השמועה ממהר"א באם שיש רק נר אחד כשר בבית, עי"ז יזכור ולא יטה שאר נרות שבחדר ע"ש וברמ"א או"ח סי' רס"ד סעיף א' ובמג"א שם סק"ד ע"ש. וא"כ עפי"ז מיושב קושיית התוס', דלהכי נקט ר' ישמעאל במתני' הטעם מפני כבוד שבת, דהיינו גזרה שמא יניחנו ויצא. ולא נקט הטעם משום שאינו נמשך אחר הפתילה ושמא יטה. כדי לאשמועינן דאפ' היכא דאיכא עוד נר אחד כשר אצל הנר של העטרן, אפ"ה אין מדליקין בעטרן. מטעם שהעטרן ריחו רע, ושמא יניחנו ויצא, משא"כ בשאר שמנים שאינם נמשכין אחר הפתילה, דעיקר החשש גבייהו הוא רק משום שמא יטה. עכ"פ אם יש נר אחד כשר אצל הפסול, לא חיישינן עוד לשמא יטה