רב"ז אורח חיים קעב

דליקה בעצי הקדש מאליה, דליכא אינש דלמעול דליפוק אפרן לחולין, ע"ש בפירש"י ד"ה ה"ג, שכתב דהנך דטעונין שריפה [גם] בלא שום מעילה יצא אפרן לחולין, דקלישא קדושתייהו הואיל ונפסלו וכו' עכ"ל. ור"ש משני דהא דתניא דאפר הקדש אסור, מיירי בתרומת הדשן ע"ש. וא"כ לא מיבעיא לתי' הב' ודאי לעולם אפר הקדש מותר, זולת תרומת הדשן בלבד שהוא אסור. וכ"ה בפיהמ"ש להרמב"ם שם. וכ"כ הרע"ב שם. אלא אפי' לתי' הא' דכשנפלה דליקה מאליה בעצי הקדש האפר אסור, מ"מ מודה דאפר נותר מותר, משום דקלישא קדושתו הואיל ונפסל, כמבואר להדיא ברש"י הנ"ל. ועוד גם בלא טעמא דרש"י ז"ל אי אפשר לומר כלל דאפר נותר אסור, דהא כיון שציוה הכתוב לשורפו ונעשית מצותו, ממילא דהלך איסורי'. כמש"כ התוס' בתמורה ל"ג סוע"ב ד"ה הנשרפין. ועוד דלהערבי נחל דכל פסולי קודש כגון פיגול ונותר לעולם אפרן אסור כנ"ל, קשה למ"ל להש"ס בתמורה הנ"ל וכן בפסחים כ"ז ע"ב לחפש תירוצים על הא דתניא דאפר הקדש לעולם אסור. למה לא מוקי לה דמיירי באפר פיגול או נותר דאפרן אסור. אלא ודאי דאפר נותר מותר לכ"ע, וליכא שום מ"ד דס"ל דאפר נותר אסור. וכן מבואר ברמב"ם פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הי"ג שכתב וז"ל: וכל הנשרפין של הקדש אפרם מותר חוץ מדשן המזבח וכו' עכ"ל, ושם ברמב"ם הלכה י' כתב: אלו הן הנשרפין וכו' וחשב גם נותר ביניהם. והארכתי בכ"ז יען שמצאתי בשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' ס' אות י"ב שתמה ג"כ על הער"נ הנ"ל במש"כ בפשיטות דאפר נותר אסור. וכ' דזה תליא בשני תירוצי הגמ' בתמורה ל"ד ע"א הנ"ל דלתי' הא' דהברייתא דאפר הקדש אסור מיירי בנפלה דליקה מאלי' דליכא אינש דנימעל, ה"ה אפר נותר אסור וה"ה דה"מ לשנוי' באפר נותר. ולתי' דמיירי בתרומת הדשן משמע דאפר נותר מותר, כיון דנעשה מצותו. והכי מוכח להדיא בתוס' מנחות נ"ב ע"א ד"ה ואין מועלין באפרה וכו' עכ"ל. ובאמת לא כן אבי. במחכת"ה. דגם לתי' הא' אפר נותר מותר, דקלישא קדושתו הואיל ונפסל, להכי בלא שום מעילה אפרו מותר. כרש"י בסוף תמורה הנ"ל. ומה שהוכיח מהתוס' מנחות אינה הוכחה כלל. דשם באפר הפרה שלא נפסל כלל, שפיר כ' התוס' דלתי' הא' בתמורה יכולין לומר דאפרה דאורייתא. משא"כ בנשרפין שנפסלו, אפי' בהקדש אפרן מותר ואי משום דעיקר הוכחתו מהתוס' דס"ל אפר הקדש מותר, כתי' הב' בתמורה. יותר הו"ל להביא שכן פסק הרמב"ם הנ"ל להדיא דכל הנשרפין של הקדש אפרם מותר. ועפי"ז במח"כ ממילא נסתר כל פלפולו של הבי"צ שם, באות ההוא, במש"כ ליישב קו' הפ"י דר"י ורע"ק ס"ל דאפר הקדש אסור, להכי יליף ר"י חמץ מנותר, דאפרו אסור כמו נותר ע"ש. ולפי מה שכתבתי זה ליתא, דליכא שום מ"ד דיסבור אפר נותר אסור כנ"ל ואם אמנם שאין ד"ז צריך עוד לראיות, כי נראה פשוט וברור שאפר נותר מותר. מ"מ עלה בדעתי להוכיח עוד בזה ליתר שאת. מהא דאמרינן בירושלמי ערלה פ"ג ה"ג דאבנים מנוגעות שעשאן סיד, הרי אלו אסורות, דכתיב צרעת ממארת תן בו מארה ואל יהנה ממנו. ר"א בשם ר' יוחנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע"ז. התיב רחב"י קמי' ר' יוחנן הרי אפר הבית [המנוגע] הרי אינו בא מחמת ע"ז, ואת אמר אסור. א"ל שנייא היא, דכתיב נתיצה נתיצה [בבית המנוגע כתיב ונתץ את הבית. ובע"ז כתיב ונתצתם את מצבותם, וא"כ בכלל ע"ז הן, ודינם כמו ע"ז]. ולכאורה אם נימא כתי' קמא שבתמורה ובפסחים הנ"ל דאפר הקדש אסור. אמאי לא אמר ר' יוחנן ג"כ חוץ מאפר הקדש דלעולם אסור, כמו בברייתא שבפסחים ותמורה הנ"ל. אלא ודאי דפשיטא לי' לר' יוחנן דאפר הקדש מותר. ואי ס"ד דאפר נותר אסור הו"ל לר' יוחנן למימר חוץ מאפר נותר אלא ודאי דגם אפר נותר מותר. ואין להקשות למה לא אמר ר' יוחנן חוץ מתרומת הדשן, עכ"פ לתי' הב' שבפסחים ותמורה הנ"ל זה ליתא, דתרומת הדשן לא נחשב כלל במשנה בין הנשרפין בשום מקום. ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"י ובכ"מ שם. וכל הנשרפין דחשבו. אינם אלא אלו שנטמאו או שנפסלו. אלא ודאי שנותרו או שנאסרו וכי"ב, וציוה הכתוב לשרפם. משא"כ תרומת הדשן שאין דומה כלל לאלו הנשרפין, וגזירת הכתוב הוא שלא לפזר את הדשן, כדתניא ושמו שלא יפזר. כפסחים כ"ז ע"ב וסוף תמורה. ולהכי לא איצטריך לי' לר' יוחנן למימר חוץ מתרומת הדשן, ואין לומר דא"כ אמאי תניא בברייתא דפסחים ותמורה כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר אשירה, ואפר הקדש לעולם אסור. הא תרומת הדשן לא נחשב כלל בין הנשרפין. והאיך שייך לומר כאן חוץ? גם זה ליתא, די"ל דלהכי באמת פליג להו הברייתא מהדדי. ולא קא מעריב למיתני חוץ מעצי אשירה ואפר הקדש. משום דהא דאפר הקדש לעולם אסור, ע"כ מיירי בתרומת הדשן, ואין לזה שייכות למיחשב בין הנשרפין כנ"ל. והא דקאמר הש"ס בתמורה שם טעמא אחרינא ע"ז דלא קא מעריב להו, משום דאשירה יש לה ביטול ביד עכו"ם, והקדש אין לה בטילה עולמית, ולמה לא אמרו ג"כ ע"ז טעמא דידי שאין לתרומת הדשן שייכות כלל בין הנשרפין? י"ל דהש"ס לא אמרו טעם זה רק להס"ד דאפר הקדש אסור, וקאי על כל הנשרפין דהקדש [כמו שחשבם הרמב"ם הנ"ל] ושפיר יש לו שייכות לאפר הקדש למיחשב בין הנשרפין. ולהכי איצטריך להש"ס למימר טעמא אחרינא על מה דפליג לאפר הקדש. משא"כ להמסקנא דאפר הקדש מותר לכ"ע זולת תרומת הדשן. י"ל באמת דס"ל להש"ס ג"כ כטעמא דידי בטעמא דר' יוחנן. אבל מהרמב"ם נראה דלא ס"ל כטעמא דידי, שהרי כתב בפ"ט מהל' פסוהמ"ק הי"ג כל הנשרפין דהקדש אפרם מותר חוץ מדשן המזבח כנ"ל מ"מ בירושלמי י"ל שפיר דטעמא דר' יוחנן שלא אמר חוץ מתרומת הדשן, משום דס"ל כמו שכתבתי. -- אמנם לכאורה יש להעיר על הירושלמי הנ"ל, דמאי קמ"ל ר' יוחנן דכל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת ע"ז. הלא ברייתא מפורשת היא בפסחים ובתמורה הנ"ל א אך י"ל דלא שמיע לי' לר' יוחנן הך ברייתא כמש"כ המהרש"א בפסחים כ"ז ע"ב ד"ה לרבנן, דגם רמב"ח שמתרץ להך ברייתא [כנ"ל] מעיקרא אכתי לא שמיע לי' רק בתר הכי שמעה לה ע"ש. ועיין בפר"ח או"ח סי' תמ"ה אות ב' שהקשה כקושיית המהרש"ל. ובמחכת"ה אישתמיט מיני' לפי שעה המהרש"ל והמהרש"א הנ"ל וכ"כ השער המלך בפ"ג מהל' חמץ ומצה הי"א ע"ש. וא"כ הכא נמי י"ל דר' יוחנן בירושלמי עדיין לא הי' שמיע לי' הך ברייתא ומה שחקר השער המלך שם דאפשר לומר אפי' אם נימא דשמיע לי' לרמב"ח מעיקרא הך ברייתא ס"ל לתלמודא דהא דקתני בברייתא ואפר הקדש לעולם אסור, אינו אלא מדרבנן, ולכתחלה וגם באפר דע"ז כתב דאפשר לומר דאינו אלא מדרבנן ע"ש. נראה שבמח"כ אישתמיט מיני' אז הירושלמי פ"ג דערלה הנ"ל שמשמע להדיא דאפר הבא מחמת ע"ז דאורייתא הוא, שהרי למדו גז"ש נתיצה נתיצה ונראה שגז"ש דאורייתא הוא כמו בכ"מ [ומהירושלמי הזה יש להעיר גם על מה שכתבתי לעיל אות ב' לענין אפר יי"נ, דמדרבנן הוא. והרי היא ג"כ אפר הבא מחמת ע"ז דתקרובת עכו"ם, ודאורייתא הוא] וגם מהירושלמי הזה יהי' תיובתא על דברי מרן הב"י ביו"ד סי' קמ"ב שס"ל גם בגחלת של ע"ז אינה אסורה רק מדרבנן ולכתחלה. וכבר תמהו עליו הט"ז שם סק"ב והש"ך סק"י ע"ש. ויהי' תיובתא גם מהירושלמי דנראה דגם אפר ע"ז אסור מה"ת, וע"כ משום לא ידבק