רב"ז אורח חיים קנז

ב' עובדי עכו"ם: א', הכופר בה' לגמרי, וזה חמור ממחלל שבת. משא"כ מי שעובד עכו"ם כדור אנוש מחלל שבת חמור מיני' ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר הא דגיטין נ"ג ע"ב דאמרינן שם לר"מ משום חומרא דע"א קניס וכו' ולר"י משום חומרא דע"א מיבדל בדילי מיני' ע"ש. הרי דע"ז חמור משבת. ולה"תיבת גמא" הנ"ל אתי שפיר דמנסך היינו שכופר בה' לגמרי, וחמור ממחלל שבת. ועיין ברש"י יבמות מ"ח ע"ב ד"ה גר תושב, שכתב ג"כ דמחלל את השבת כעובד עכו"ם. וכ"ה בתוס' ב"ב קי"ט ע"א ד"ה שנאמר, דבכמה דוכתי אמרינן דדומה מחלל שבת לעובד אלילים, וכ"ה בתוס' סנהדרין ע"ח ע"ב ד"ה לא, דמחלל שבת ככופר בעיקר ע"ש. ומדנקטו הש"ס ורש"י ותוס', בכ"ף הדמיון, מוכח להדיא דמחלל שבת אינו שוה לגמרי לעובד ע"ז וכופר בעיקר. וע"כ דכופר בעיקר חמור טפי. וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' ע"ז באד"ה כוונתו, מכמה מקומות, דטבע כ"ף הדמיון כך הוא שאינו שוה ממש. וע"ש בהגהות הגאון רי"ש מלבוב ז"ל (ועיין בט"ז יו"ד סי' רמ"ב סק"א עש"ה], ואעפ"י שהתוס' בב"ב הנ"ל כתבו בלשונם דדומה שבת לע"ז. מ"מ גם מלשון זה אין ראי' שהם שוים בשיווי גמור. כמש"כ הלב"ש בספרו הנחמד ערבי נחל פ' קדושים, דלשון דמיון נאמר על דמיון קצת במעט מזער. וכאמר"ם סו"פ א"ט לרבות את הדומה והדומה לדומה. ואלו תיבת דומה יהי' הכוונה דומה לגמרי, האיך נמצא דומה לדומה וכו' ע"ש. ותמהני על המג"א והפמ"ג בתי"ג שלא הביאו מכ"ז. ועכ"פ שבת חמור שיש לו דמיון לעובד ע"ז. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דשאני שבת דחמירא, ולהכי קטן שבא לכבות אין שומעין לו. והאיך ש"מ מזה דין קטן אוכל נבילות? וסבור הייתי לומר דאם נימא דכבוי אינו אלא לאו כנ"ל. יהיה מכאן ראי' להתו"ש, מובא בפמ"ג או"ח בא"א ובמחצהש"ק על המג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט הנ"ל, שכתב דניהי דשבת חמור כע"ז. מ"מ דוקא מה שהוא אב או תולדה דחייבין עלי' כרת או סקילה. משא"כ תחומין דאינו אלא לאו ע"ז חמור מיני' ע"ש. והמחצהש"ק שם כתב דאפשר דס"ל להמג"א דאיסור שבת וכל אביזרייהו, והיינו אפילו דבר שאין בו כרת וסקילה, מ"מ שקול כע"ז ע"ש. ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה להל' שבת, שעלה ונסתפק בזה. והעיר שם מסנהדרין ס"ו ע"א. וחילק שם בין לאו דתחומין, לש"ב, ולאו דמחמר עש"ה. ובמחכת"ה לא העיר אז מהמג"א והתו"ש שבסי' ש"ו הנ"ל. ובס' משנ"ח, מובא בפתח"ת יו"ד סי' ב' סק"ח כתב להביא ראי' דאף אם עבר על לאוין דשבת וע"ז, לא הוי מומר לכל התורה, עד שיעבור על מיתת ב"ד ע"ש. ולא העיר מכל הנ"ל וא"כ אם נימא דהא דחמירא שבת כע"ז, היינו דוקא היכא דעבר על אב מלאכה וכדומה דאיכא מיתת ב"ד. משא"כ היכא דלא עבר רק על לאו דשבת, לא חמירא שבת משאר איסורין שבתורה. וא"כ אתי שפיר מה דש"מ דין קטן אוכל נבילות מדין כבוי שאינו אלא לאו כנ"ל להחו"י. אבל לפי מה שכתבתי לסתור דברי החו"י הדרא קושיא לדוכתה ץ אמנם אח"כ נזכרתי שכ"ז יהי' תלוי בגמרא מפורשת ביבמות ו' ע"א דאמרינן שם על הא דתניא יכול יהא כיבוד אב ואם דוחה שבת. ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו וכו' לא לאו דמחמר ואפ"ה לא דחי. ופריך אלא דקיי"ל דעדל"ת ליגמר מהכא דלא לידחי. וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי. והא תנא בעלמא קאי ולא קפריך וכו' ע"ש. וברש"י שם בד"ה וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי, דקיי"ל מחלל שבת כעובד עכו"ם, ומש"ה אפי' לאו גרידא לא דחי, ומנייהו לא גמרינן, עכ"ל, ובד"ה והא תנא, כתב דאשכחן תנא בעלמא דיליף שאר לאוי וכו' מלאו דשבת לחומרא, ולא פרכינן שאני לאוי דשבת דחמירי עכ"ל. הרי מבואר דלא פרכינן שאני לאו דשבת דחמירא. וגם מדברי רש"י ד"ה וכ"ת הנ"ל מבואר דאפי' המחלל שבת בלאו גרידא כלאו דמחמר, אפ"ה חמור כעכו"ם. ותמהני על התו"ש והפמ"ג והמחצהש"ק והמשנ"ח שלא הביאו מזה וצ"ע

וכצאתי, אמרתי לצאת במחאה גלויה, נגד התועבה הנעשית במחניכם קדוש, להעמיד צלם בהיכל בית הספר לנערות (אשר מחוץ לעיר.) הלא הוא רווק מורה-רעה, מומר לאותו דבר לחלל שבת בפרהסיא חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש-דת, קנאת ה' צבאות. הזאת העיר מוינעשט ששמעתי לאמר שבשנים קדמוניות, היתה לתל תלפיות, שממנה יצא תורה ונתגדלו מורי הוראות. ועתה בעוה"ר ירדה פלאות, הפלא ופלא, הפלאה זו תורה [כשבת קל"ח ע"ב], הולכים חשכים ואין נוגה עליהם אורה, זו תורה [כמגילה ט"ז ע"ב], איכה היתה לזונה קריה נאמנה, עיר הצדק שהיתה לשם ולתפארת בכל המדינה? על זה דוה לבנו, ועל אלו חשכה עינינו, שעדיין השטן מרקד בין קרנינו, עודינה תכלינה עינינו, אל עזרתינו! אבל אשרי תמימי דרך המחנכים לבניהם, ולבנותיהם, מנעוריהם, על פי דרכם בדרך התורה להיות דרושים לכל חפציהם. וברצות ה' דרכם גם כי יזקינו לא יסורו אחרי לבביהם, ואחרי עיניהם הואילו נא בטובכם לגרש את הלץ זד יהיר מעירכם, וצא טמא תאמרו לו! ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, וחדות ה' יהיה מעוזכם! בצלאל זאב שאפראן סימן מט כבוד חתני יקירי הרה"ח המופלג בתו"י וכו' מוה"ר אלטר ביערברייער נ"י

ע"ד אשר שאל לדעת, באיזה פסוק בתורה נמצא בו כל הא"ב? תשובה

מצינו פסוק כזה בסדר בשלח (ט"ז-ט"ז): "זה הדבר אשר צוה ה' וגו', ע"ש ב"בעל הטורים" שכתב כן: בזה הפסוק יש אלפא ביתא וכו' ע"ש. עוד נמצא פסוק כזה בסדר ואתחנן (ד' ל"ד): או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו', ע"ש ב"בעל הטורים" שכתב וז"ל: בזה הפסוק יש האלפא ביתא וכו' עכ"ל. ועיין במד"ר (סדר לך לך פמ"ד סי' י') דא"ר יודן מ"לבא לקחת לו גוי מקרב גוי" עד "מוראים גדולים" אתה מוצא שבעים ושתים אותיות של הקב"ה. ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם, אמור לו צא מהם "גוי שני" שאינו מן המנין וכו' [ע"ש במת"כ: בשבעים ושתים, היינו ע"ב שמות היוצאים מ"ויסע" "ויבא" "ויט" וכו' עכ"ל]. וכ"ה עוד במד"ר סדר אחרי פכ"ג סי' ב'. ובמד"ר סדר דברים פ"א סי' י"א. וכ"ה עוד במד"ר שה"ש פ"ב עה"פ "כשושנה" סי' ב'. והמד"ר גופי' סיים שם: ששמו של הקב"ה שבעים ושתים שמות הן ע"ש. וכ"ה בזהר הק' סדר בשלח דף נ"א ונ"ב. ועיין בסוף ספר הזוה"ק מסדר שמות, שנדפס שם כל הע"ב שמות היוצאים מג' פסוקים הנ"ל כל אות ואות בבית אחד, במרובע, עש"ה, וכ"ה בזה"ק פ' בהעלותך דף ק"נ וקנ"א. וכ"ה נדפס בסוף ח"ב מהזוה"ק כנזכר. ומכ"ז מקור טהור לפירש"י ז"ל בסוכה מ"ה בד"ה אני והו, שכתב וז"ל: "משבעים ושתים שמות הן" הנקובים בשלש מקראות הסמוכין "ויסע" "ויבא" "ויט" וכו' עכ"ל. ועפ"י כל האמור יש לתמוה עמש"כ בס' מגלה עמוקות (אופן קע"ט), מובא גם בס' מדרש תלפיות ענף אותיות, שכתב וז"ל בשם של ע"ב יש בו כל כ"ב אותיות שבתורה חוץ מאות ג'. וכן בשלשה פסוקי ימין שבתורה והם: "ימינך ה' נאדרי בכח", "נטית ימינך", "מימינו אש דת למו" יש בשלשה פסוקים אלו כל האותיות שבתורה, ולא נעלם רק אות ג' וכן בפסוקי "וללוי אמר תומיך ואוריך" נעלם