רב"ז אורח חיים קנא

דליתא לכללא דידי'.-- עוד ראיתי בשו"מ שם, שכתב ד"טעליגראף" לא הוי צוה"פ שעשאה מן הצד, כיון דלענין ה"טעליגראף" נעשה כהלכתו. ואף דצוה"פ שעשאה מן הצד לא מועיל, היינו משום שעשה מעשה להיפוך, ועשה מן הצד, גלי דעתי' דלא עשאה לשם צוה"פ. אבל כל דנעשה מאליו, או לסיבה אחרת, כנ"ד דה"טעליגראף" נעשה לסיבה אחרת, פשיטא דאינו פסול, יע"ש שחזר ושנה סברא זו כמה פעמים יע"ש. ולכאורה הי' חזי לאיצטרופי סברא דידיי גם לנידון שאלתינו. אמנם סברתו מופרכת, מהתוס' עירובין ב' ע"ב ד"ה ואיבעית אימא, וזבחים נ"ט ע"ב ד"ה ואומר, שהקשו מאי פריך מפתח החצר. שאני פתח החצר, דהו"ל צוה"פ, שהכלונסות היו ע"ג ווי העמודים, שהקלעים תלויים בהן. ותירצו: כיון שהכלונסות היו על הווין שקבועין בעמודים מבחוץ, הו"ל צוה"פ מן הצד יע"ש. ולהשו"מ אכתי קשה, הא גם שם היו הווין הקבועין בעמודים והכלונסות נעשים לעניינם כהלכתם, ובכה"ג אינו פסול צוה"פ מן הצד? אלא ודאי זה ליתא ולפום ריהטא ראיתי בשו"מ שם בתשובה זו כמה דברים שיש לפלפל בהם לבנות ולסתור. אפס מפאת טרדותי אקצר בהאחרונים, וכבר הארכתי בראשונים ז"ל, יעוין עוד בשו"מ שם סי' פ"ו לענין ט"ג. וגם שם יש לפלפל בדבריו. ולא עת האסף פה [וגם ראיתי בספר החיים להגאון מהרש"ק ז"ל בסי' תר"ל שכתב לתרץ קושית המג"א מהירושלמי יע"ש. ובמחכ"ת גם הוא ז"ל לא עיין בגוף הירושלמי הנ"ל וכל דבריו שם נדחים להמעיין, והבן]

(יז) ולדינא לפענ"ד נראה להקל בנידון שאלתינו. וחזי לאיצטרופי כל הני צדדי היתר שכתבתי די באר רחובות. והלכה כדברי המיקל בעירוב כעירובין מ"ו ע"א. ואע"ג שברא"ש פ"ב דעירובין סי' ד', לענין הא דאמרינן בעירובין כ"ה ע"א גבי קרפף יותר מב"ס ובא למעטו וכו' דרב שימי מתני לקולא. והביא הרא"ש לפסק הר"מ ז"ל דלית הלכתא כרבה בר שימי וכו'. ואי משום דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב, ה"מ בפלוגתא דתנאי, אבל בפלוגתא דאמוראי ליתא להאי כללא וכו'. ועוד הא דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב, דילמא בעירוב אמרו, ולא במחיצות וכו' יע"ש. מ"מ בסוף דברי הרא"ש שם בסי' זה, לענין פלוגתא דרבה ור"ז שבעירובין כ"ה ע"א, הביא בשם הר"ח, דקיי"ל כר"ז דמיקל בעירובין. וכתב רבינו מאיר ז"ל מדבריו למדתי דס"ל הלכתא כדברי המיקל בעירובין, אפי' בפלוגתא דאמוראי וכו' עד הלכה כדברי המיקל בעירובין אף במחיצות כגון הכא, עכ"ל. יע"ש בק"נ אות מ' מש"כ ליישב שלא יסתרו דברי הרא"ש בשם הר"מ ז"ל אהדדי יעש"ה. וכבר נתקשה בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד להקשות דברי הרא"ש בשם הר"מ אהדדי, יע"ש מש"כ בזה. ותמהני על המהרי"ט והק"נ שבמחכת"ה אישתמיט מינייהו דברי הגמי"י על הרמב"ם בפט"ז מהל' שבת אות ו' שהביא למהר"ם שלמד מדברי הר"ח דס"ל הלכה כדברי המיקל בעירובין, ואפי' בפלוגתא דאמוראי, אפי' בפלוגתא דמחיצה ובאות ז' שם, הביא שהמהר"ם פסק דלא אמר הלכה כדברי המיקל בעירובין בפלוגתא דאמוראי ועוד דדילמא לא אמר הכי אלא בעירובין, ולא במחיצות. ומ"מ שוב כתב במק"א בשם ר"ח דאפי' בהני הלכה כדברי המיקל בעירובין, אפי' בפלוגתא דאמוראי, כדאיתא בהג"ה דלעיל. וכ"מ בתוס' וכו', עכ"ל. הרי דכבר קדמם הגמי"י להקשות דברי המהר"ם אהדדי. ועוד יש לתמוה בזה על הרא"ש והגמי"י הנ"ל במש"כ בראשונה בשם הר"מ דהא דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב, דילמא בעירוב אמרו, ולא במחיצות כנז'. למה נקטו בלשון "דילמא". ולא הביאו הא דמבואר בירושלמי פ"א דעירובין ה"א דף ב' ע"א דריב"ל אמר הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין וכו'. וכן שמואל אמר הלכה כדברי המיקל בעירובין. וא"ל ר"ה ב"א כגון האי דתנינן תמן. וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי ר"י וחכמים אוסרין. א"ל לא עירובין אמרתי, אלא מחיצות. ובק"ע שם כתב. דה"ג לא עירובין אמרתי ולא מחיצות. וה"פ אי הלכה כר"י בהא. כי לא אמרתי הלכה כדברי המיקל, אלא בקניית העירוב, אבל לא במחיצות. יע"ש בפ"מ שפי' כן בלא הג"ה, עש"ב. ובמרדכי פ"א דעירובין סי' תפ"ב הביא בשם רבינו מאיר להדיא דהלכה כדברי המיקל, בין בעירובין, בין במחיצות. כריב"ל, ולא כשמואל דאמר בעירובין ולא במחיצות, עכ"ל. וכוונתו להירושלמי הנזכר. וראיתי במרה"פ על הירושלמי שם ד"ה שמואל, שהביא להמרדכי בשם הר"מ הנז' יע"ש. ותמהני שלא הביא כלל להרא"ש והגמי"י הנ"ל. וכי קשיאן דברי הר"מ אהדדי. אמנם עוד ראיתי לתמוה בזה גם על המרדכי דהא לפי מה שנראה מהרא"ש והגמי"י שהשוו הני כללי זל"ז, אי הלכה כדברי המיקל בעירוב, גם במחיצות. ואי גם בפלוגתא דאמוראי הלכה כדברי המיקל בעירוב, כנזכר. וא"כ לפי מה שפסק המרדכי בשם הר"מ דהלכה כדברי המיקל בעירוב גם במחיצות כריב"ל. מכלל דס"ל ג"כ בפלוגתא דאמוראי דהלכה כדברי המיקל וקשה מהמרדכי פ"ד דעירובין סי' תצ"ט, שהביא בשם רבינו מאיר, דהא דפסקינן הלכה כדברי המיקל בעירוב, ה"מ בפלוגתא דתנאי, אבל בפלוגתא דאמוראי לא יע"ש. וצ"ע בכ"ז. עכ"פ הראיתי לדעת מכמה דוכתי שהר"מ פסק דהלכה כדברי המיקל בעירוב, גם במחיצות. כריב"ל בירושלמי ה וי"ל בזה גם על הריב"ש סוס"י ת"ה שכתב בפשיטות לתמוה על השואל שם, דעירוב לחוד, ומחיצות לחוד. ודוקא בעירוב דלית לי' עיקר בדאורייתא, הלכה כדברי המיקל. אבל במחיצות, אפי' דרבנן, כיון דאית להו עיקר בדאורייתא. לא אמרינן בהו הלכה כדברי המיקל. וכ"כ הרשב"א בס' עבוה"ק, עכ"ל. ותימה שלא הביא בזה מפלוגתת רבותינו הקדמונים הנ"ל וצ"ע. יעוין בצי"ר על הירושלמי הנ"ל שציין להריב"ש. ולא העיר כלל מכ"ז

עכ"פ חזי לאיצטרופי לנידון דידן, דעת כל הני גאוני קדמאי ז"ל דהלכה כדברי המיקל בעירובין גם במחיצות. יעוין בשו"ת שבסוף ש"ע הרב רש"ז ז"ל סי' ג' [הנ"ל] שכתב בפשיטות, לענין העמדת הקנים של צוה"פ, שמצריך התב"ש, שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג' טפחים כנ"ל. שלית דחש לי' והמנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בזה. וטעמם ונימוקם אתם שכל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראיה. כדתנן בפ"ד דידים יעו"ש. וגם אנן בנידון דידן נמי נימא הכי. ותל"מ

ולכן מסקנא דמלתא, שלפענ"ד נראה ברור להתיר בנידון שאלתינו, לסמוך על החוט שהפנס תלוי עליו בתורת צוה"פ, באופן להעמיד שני קנים, קנה מכאן וקנה מכאן, גבוהים י' טפחים, ומכוונים ממש כנגד החוט שלמעלה. וכשר לסמוך על זה בלי פקפוק. כי בעזה"י תמכתי יסודותי בטו"ב תיבות, בראיות ברורות זב"ז משולבות, וכולן נכוחות וטובות, באר רחובות: בצלאל זאב שאפראן סימן מז כבוד הרב המופלג בתו"י וכו' מוה"ר פסח ליב שווארץ נ"י שטעפאנעשט

בדבר אשר קם מפטפט אחד אשר איננו מודה בהעירוב שבמחנ', ונותן טעם לפגם, שהזרעים מבטלים המחיצה: תשובה

הנה הכסיל הזה בחושך הולך. ואיננו יודע כלל מה דקאמרו רבנן. מקור ד"ז שואף וזורח באתרא רגילי אינשי בעירובין כ"ג ע"ב קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה, נזרע רובו, הרי הוא כגנה וכו' ע"ש בפירש"י שהזרעים