רב"ז אורח חיים קמח

בלשון "אינו כלום". ושינה מלשון הש"ס שאמרו "לא עשתה ולא כלום", ולא כן דרכו בקודש לשנות ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, דלהכי שינה, משום דלא ליתי למיטעי מלשונם זה, לומר דגם קלקול איכא להפסל על האחין. ואנן לא קיי"ל כן, כנזכר. אמנם הרי"ף ז"ל גרס בלשון אביי ורבא גופי' "ולא כלום הוא". וכן הוא גירסת תוס' חד מקמאי, שנדפסו בש"ס ווילנא יע"ש

(יא) איברא דיש להעיר בגוף דבר זה, אי רבא ס"ל כרב חסדא רבו ד"לא עשה ולא כלום" היינו "כל עיקר" כנזכר. וי"ל דפליגו בזה רב פפא ורב פפי, בב"ב קכ"ו ע"א, גבי מעשה דההוא בכור דאזיל זבין נכסי דידי', ודפשוט וכו' אתו לקמי' דרבא, א"ל "לא עשה ולא כלום". מר סבר לא עשה כלום בפלגא. ומר סבר בכולהו יעוש"ה. וי"ל דמכללא איתמר פלוגתייהו, אי ס"ל רבא כרב חסדא דוקא, משום שהיה תלמידו כנ"ל. או דלא ס"ל כרב חסדא בזה. שהרי רבא לא תלמיד רב חסדא לבדו היה, אלא שהיה גם תלמיד רב יוסף. כיומא נ"ג סוע"א. וכן היה תלמיד רב נחמן. כתוס' ע"ז נ"ח ע"א ד"ה איקלע. ותוס' ב"ב מ"ו ע"ב ד"ה שלח יע"ש אבל יש להוכיח דגם רב יוסף ס"ל ד"לא עשה ולא כלום", היינו, דלא זו שלא תיקן. אלא אף גם קלקל. שהרי בברכות י"א ע"א אמרינן: רב יוסף אמר עשה כדברי ב"ש "לא עשה ולא כלום" וכו' יע"ש. ובתוס' סוכה ג' ע"א ד"ה דאמר, כתבו דאצטריך לאיתויי, היכא דב"ה מחמירין מדרבנן, וב"ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן, אם עשה כדברי ב"ש, לא יצא ידי חובתו, אפי' דאורייתא וכו' יעו"ש ועפי"ז שפיר אמר רב יוסף "לא עשה ולא כלום", כלומר דלא זו, דלא יצא ידי חובת דרבנן, אלא אף גם קלקל, דגם חובת דאורייתא לא יצא. יעוין בתוס' ברכות י"א ע"א ד"ה תני, בשם הר"ש יעוש"ה. ועפי"ז א"ש ג"כ מה דאמר אביי ביבמות ק"ו ע"ב הנ"ל גבי רקתה וקלטתו הרוח, בלשון "לא עשתה ולא כלום". משום דגם אביי הי' תלמיד רב יוסף. כקידושין ל"ג ע"א ובכ"ד. יעוין ברי"ף וברבינו יהונתן ריש עירובין, דרב יוסף רביה דאביי הי' יע"ש. יעוין במהרש"א בחיאג"ד בב"ב דף כ"ב ע"א ד"ה אנא רבך דאביי ורבא תלמידים של רב יוסף הוו יעו"ש

(יב) ודע דכל מה שכתבתי עד כה לפלפל בהאי כללא שכייל לן הרמ"ע מפאנו ז"ל. הוא רק לפי מה שהעתקתי לכלל הזה בחיבורי "כלל גדול" שחברתי כד הוינא טליא. והבאתי שם שהגאון רי"ש מלבוב ז"ל בהגהותיו "בית שאול" על משניות סדר זרעים העתיק להאי כללא (ואין המשניות עם הגהותיו תחת ידי). אבל כעת שהעליתי במצודתי לבנות בנינים בהאי כללא, ולאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא בזה. לויתי לי מביהמ"ד א' דפה, המשניות שעם הגהות "בית שאול". וחפשתי ומצאתי במס' תרומות פ"ב מ"ב, על הא דתנן: אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם וכו' מזיד לא עשה כלום". על זה הביא לכלל הרמ"ע מפאנו, וכתב דביבמות פ"ט ע"א איכא פלוגתא אי האי גריוא הדר לטיבלי'. והרמב"ם פסק בפ"ה מתרומות ה"ח דלא הדר לטיבלי' והכ"מ נדחק בטעמא. ולפמ"ש מגוף המשנה מבואר כך דאם נימא דגם זאת הדר לטבלה, הול"ל "לא עשה ולא כלום", ומדאמר "לא עשה כלום" משמע רק דלא תיקן השיריים, אבל לא קלקל, עכ"ל הגהות בית שאול ולפענ"ד במחכ"ת דבריו תמוהים, במש"כ שהרמב"ם הוכיח דינו וסמך עצמו על לשון המשנה שבמשניות דוקא שהרי הש"ס ביבמות פ"ט ע"א הנ"ל העתיקו לשון המשנה בל' "לא עשה ולא כלום", וכן הוא ל' המשנה שבירושלמי רפ"ב דמס' תרומות. ומה חזה הרמב"ם לסמוך על לשון המשנה שבמשניות, יותר מלשון המשנה שהעתיקו בש"ס בבלי וירושלמי? ולכאורה מחוורתא כמו שכתבתי לעיל, דבהאי כללא פליגו אמוראי רב חסדא ור"נ ב"ר אושעיא. והרמב"ם פסק כר"נ ב"ר אושעיא, דלית לי' להאי כללא. ולקושטא דמלתא אדרבה יש להוכיח מכמה דוכתי ממשניות וגמרא בבבלי וירושלמי ולשונות הפוסקים הקדמונים, שלא חילקו חז"ל בלשונם, בין היכא שנקטו בלשון "לא עשה ולא כלום", ובין היכא שנקטו בל' "לא עשה כלום". שהרי שנו חכמים בלשון המשנה בעירובין ס' ע"א הנותן עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום'. ובל' המשנה שבירושלמי עירובין פ"ה ה"ו שם תנן "לא עשה כלום". וכ"ה גי' הר"ח שם. וכן גרס רבינו יהונתן על הרי"ף שם. וכ"ה ברמב"ם פ"ו מהל' עירובין ה"ה וכן בל' המשנה במס' נגעים פי"ד מ"ד וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות "לא עשו כלום". ובנזיר מ"ב ע"א גרסו בזה "לא עשו ולא כלום". ובמשנה נדה ס"ב ע"א העבירן שלא כסדרן או שהעביר ז' סמנין כאחת "לא עשה ולא כלום". וברמב"ם פ"ט מהל' א"ב הלכה ל"ז גרס "לא עשה כלום. וכן בזבחים ל"ח ע"א, ל"ט ע"א, אם חיסר אחת מכל המתנות "לא עשה ולא כלום". ובזבחים נ"ב ע"ב, ובמנחות כ"ג ע"ב, גרסו בזה "לא עשה כלום". א). וכן בפסחים פ"ט ע"ב, צ' ע"א, ת"ר המוכר עולתו ושלמיו "לא עשה ולא כלום". והר"ח שם גרס "לא עשה כלום". וכן גרס רש"י שם וכ"ה ברמב"ם פ"ד מהל' מעילה ה"ח. וכן בכתובות ק"ג ע"א אמר רב נחמן יתומים שמכרו מדור אלמנה "לא עשו ולא כלום". וכ"ה ברמב"ם פי"ח מהל' אישות ה"ב, ובטור אה"ע סי' צ"ד. אבל בב"י שם, וכן בש"ע שם סעיף ד' גרסו "לא עשו כלום" יע"ש בב"ש סק"ח. וכן אמר רב נחמן בגיטין ל"ט ע"ב בל' "לא עשה ולא כלום" יע"ש בפירש"י ד"ה מאן, והבן וכן בשבת כ"ב ע"ב אמר רבא הי' תפוש נ"ח ועומד "לא עשה ולא כלום" וכו'. ואח"ז אמר רבא שם: הדליקה בפנים והוציאה "לא עשה כלום" וכו'. אא"א הנחה עושה מצוה אמאי "לא עשה ולא כלום". הרי להדיא דגם רבא לא חילק בלשונו. וגם היכא דליכא שום קלקולא נקט בל' "לא עשה ולא כלום". ועפי"ז בפשיטות אתי שפיר מה שהיה רגיל רבא לומר בלשון "לא עשה ולא כלום", בעירובין י"ד ע"ב, וביבמות ק"ו ע"ב, ובב"ב קכ"ו ע"א הנ"ל. וא"צ עוד לבנות בנינים, ולאשכוחי קלקולא בהנך מימרות וכן מצינו שאמר רבא ג"כ בב"ב קנ"ה ע"ב גבי ההוא תוך זמן דאזיל זבין נכסי, ואתא לקמי' דרבא, וא"ל "לא עשה ולא כלום". אף דגם שם ליכא קלקולא. וכן בשבת כ"ג ע"א אמרו: הדליקה חשו"ק "לא עשה ולא כלום". וברמב"ם פ"ד מהל' מגילה וחנוכה ה"ט נקט בכולן "לא עשה כלום", יעו"ש בהלכה ז'.-- וכן בירושלמי פ"ג דפאה ה"ז דף י"ד ע"א: ר"א בשם ר"י שייר מטלטלין "לא עשה ולא כלום". ובהלכה ז' השניה שם: שייר מטלטלין "לא עשה ולא כלום". ובתוס' ב"ב קמ"ט ע"ב ד"ה שייר, גרסו בזה "לא עשה כלום", ע"ש במרה"פ ד"ה שייר.-- וכן בירושלמי פ"א דדמאי ה"ג, אמרו, היא מעשר, היא שירי מנחות "לא עשה ולא כלום" וכו' יע"ש וברמב"ם פי"ג מהל' מעשר הי"ט, ובכ"מ שם יעוש"ה. וכן בירושלמי פ"ו דדמאי ה"ב, ובקידושין פ"א ה"ד, וב"ב פ"ג ה"ג, אמרו המוכר עוברי בהמתו לחבירו "לא עשה כלום" וולדי שפחתו לחבירו "לא עשה כלום" וכו' יע"ש. וברא"ש פ"ד דב"ב ד' ז' גרס בכולן "לא עשה ולא כלום" וכן הוא