רב"ז אורח חיים קמז

המקפיד. ופריך וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוט המקפיד. ומשני: היא גופה גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה יע"ש. והרי רוב המקפיד חוצץ מה"ת, והבא עלי' בכרת קאי, ואפ"ה לא החמירו לגזור בזה גזירה לגזירה וכן מצינו גם באיסורי שבת, דלא גזרינן גזלג"ז. כשבת י"א ע"ב, כ"א ע"א, יע"ש בתו"י. ותמהני על מרן הב"י ז"ל שהביא דברי הרשב"א ז"ל ביתה יוסף, ולא העיר לתמוה עליו בזה וצע"ג]. אמנם י"ל עפי"ד התוס' חולין ק"ד ע"א ד"ה ומנא, דיש מקומות דגזרינן גזירה לגזירה, ולא חיישינן, דאין לדמות גזירות חכמים זל"ז, אלא במקומות שהש"ס מדמה יע"ש. ועפי"ד התוס' אלו השיג הנקה"כ על הט"ז יו"ד סי' צ' ס"ק י"ב, ע"ש בפמ"ג במ"ז שם, שכתב שכן הלכה, דלפעמים גזרינן גזלג"ז. וא"כ הכא נמי בנ"ד לענין צוה"פ מן הצד, גם בזמה"ז פסולה, אע"ג דהוי גזלג"ז כנז'. אבל על האי גזירה שחידש הרא"ם ז"ל מדנפשי' לומר בצוה"פ מן הצד, דגם אם עשה קנה אחר תחתיו, יש לשלוף קנה הפסול מפני מראית עין. ודאי קשה. היכן מצא לגזור בזה משום מראית עין. והלא בזמה"ז הוי ג' גזירות כאחד. ולא מצינו בשום מקום שגזרו ג' גזירות כאחד? וכש"כ שקשה בזה להרמ"א יו"ד סי' פ"ז סעיף ג' דבאיסור דרבנן לא חיישינן למראית עין. אעפ"י שהש"ך שם סק"ו השיג עליו והוכיח דאפי' במידי דרבנן חיישינן למ"ע יע"ש. מ"מ הפר"ח שם סק"ז כתב שאין לנו לגזור ולאסור מדעתינו מפני מראית עין, זולת במה שנתבאר בתלמוד יע"ש. וא"כ עפי"ז אין אני רואה מקום לדברי הרא"ם ז"ל. וכמעט נפל דינו בבירא

(ח) אולם גברא רבא אמר מלתא אין מזניחין אותו. ואנא אמינא עוד מלתא חדתא בס"ד, בכדי להעמיס דברי הרא"ם ז"ל בלשון הגמרא. ועכ"ז לית הלכתא כוותי' בזה. ואקדים דברי השו"ת הרמ"ע מפאנו סי' צ"ט דכייל לנו כלל חדש, דכל מקום שאמרו חז"ל "לא עשה ולא כלום", היינו דלא די שלא תיקן. אלא אף גם שקלקל. אבל היכא שאמרו "לא עשה כלום" הכוונה שלא תיקן, אבל לא קלקל יע"ש. ואנכי הרואה דבהאי כללא פליגו אמוראי. ביבמות פ"ט ע"א, אמרינן שם: תנן התם אין תורמין מן הטמא על הטהור, ואם תרם במזיד "לא עשה ולא כלום". ופריך מאי "לא עשה ולא כלום". א"ר חסדא "לא עשה ולא כלום כל עיקר" דאפי' ההיא גריוא הדר לטיבלי'. ר"נ ב"ר אושעיא אמר לא עשה ולא כלום לתקן את השיריים, אבל תרומה הוי וכו' יע"ש. הרי דפליגו בזה אמוראי, דלרב חסדא כל מקום שאמרו "לא עשה ולא כלום", היינו "כל עיקר", והכוונה דלא זו שלא תיקן, אלא אף גם קלקל. ולר"נ ב"א אפי' היכא דאמרו "לא עשה ולא כלום", אפ"ה המכוון בזה רק שלא תיקן, אבל גם לא קלקל. וא"כ לרב חסדא לשיטתו, שפיר אמר בעירובין הנ"ל צוה"פ שעשאה מן הצד "לא עשה ולא כלום" ולטעמי' אזיל, ד"לא עשה ולא כלום כל עיקר", כלומר דלא די שלא תיקן, אלא אף גם קלקל והקלקול בזה היינו, דגם אם העמידו קנים אחרים מכוונים נגד הקנה שע"ג, אפ"ה צריכין לשלוף הקנים הפסולים, מפני הרואים, כהרא"ם הנ"ל. אבל כ"ז ניחא לרב חסדא לשיטתו דס"ל ד"לא עשה ולא כלום" היינו "כל עיקר" כנז'. אבל לדידן דפסקינן כר"נ ב"ר אושעיא דגם היכא שאמרו "לא עשה ולא כלום", המכוון הוא רק שלא תיקן, אבל לא קלקל. כמו שפסק הרמב"ם בפ"ה מהל' תרומות ה"ח יע"ש בכ"מ. וא"כ עפי"ז לדידן הכא נמי לענין צוה"פ שעשאה מן הצד, אפי' אם נימא דלכ"ע "לא עשה ולא כלום", אפ"ה עיקר הכוונה, היינו רק דלא תיקן, אבל עכ"פ לא קלקל. ונפקא מינה, דאם העמידו קנים אחרים מכוונים כנגד הקנה שע"ג, א"צ לשלוף הקנים הפסולים. וא"כ לדידן ממילא נדחה חשש הרא"ם ז"ל. וזה נכון לפלפל בהאי כללא שכייל הרמ"ע מפאנו ז"ל

(ט) ואם חומה היא אפשר לבנות עליה עוד טירת כסף. בהא דאמרינן בעירובין י"ד ע"ב: אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה, או שהפליגו מן הכותל שלשה "לא עשה ולא כלום" וכו' יע"ש, והגאון תב"ש ז"ל (בבכור שור בחי' למס' עירובין שם) הוכיח מהתוס' עירובין י"א ע"א ד"ה איפכא דהוא הדין בצוה"פ אין להרחיק הקנים ג' טפחים מהכותל או מהקרקע יע"ש. וכן הוא בפמ"ג או"ח סי' שס"ג בא"א סק"ה, יעוין בתיקון עירובין שבסוף ספר מקו"ח מש"כ בזה יע"ש. ולפי מה שכתבתי, נוכל להעמיס דעתם וסברתם בלשון הגמרא, דהרי רבא בעל המימרא זו היה תלמידו של רב חסדא. כיומא ע"ה ע"ב שאמר בדיל רבה אכל תלמידא, יע"ש בפירש"י דרב חסדא חמוה דרבא ורבו הוה עכ"ל. וא"כ ע"כ ודאי ס"ל לרבא כרב חסדא רבו ד"לא עשה ולא כלום" היינו "כל עיקר", כלומר דלא די שלא תיקן בתורת לחי, אם הרחיקו ג"ט מהקרקע או מהכותל, אלא אף גם קלקל. והקלקול בזה היינו, דגם אם עשה צוה"פ ע"ג הלחיים אלו, אפ"ה כיון שהרחיקן מהקרקע או מהכותל ג"ט לא מהני. ואין להם תקנה, עד שישלוף אותם, ויקרבם פחות מג"ט. ואפשר דאיכא לאשכוחי עוד קלקול א' בזה. לסברת הרא"ם הנ"ל דס"ל דיש לשלוף הקנה הפסול מפני הרואים. א"כ ה"ה בנידון זה, אף היכא שעשה הצוה"פ ע"ג קנים שהעמידן סמוך לכותל, כל שהלחיים אלו הרחוקים מן הכותל ג"ט ג"כ מכוונים ממש נגד הקנה שע"ג, לא מהני האי צוה"פ מפני הרואים, שיסברו דעיקר סמיכות הצוה"פ בזה, הוא רק ע"י הלחיים הרחוקים מן הכותל ג"ט, ויתירו לעתיד צוה"פ בקנים רחוקים מן הכותל ג"ט ואין תקנה להאי צוה"פ, עד שישלוף הלחיים הרחוקים מן הכותל. וא"כ איכא ראי' מלשון הגמרא גופי' למה שחידש התב"ש הנ"ל. אבל כ"ז ניחא לרבא תלמיד רב חסדא דס"ל כוותי' ד"לא עשה ולא כלום", היינו כל עיקר. אבל לדידן דפסקינן כר"נ בר אושעיא כנ"ל, גם אם נימא דלכ"ע אם עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה או שהפליגו מהכותל שלשה "לא עשה ולא כלום". ע"כ עיקר הכוונה היינו רק שלא תיקן בתורת לחי, אבל עכ"פ לא קלקל לענין צוה"פ, דאם עשה צוה"פ ע"ג הלחיים אלו שהרחיקן ג"ט מהקרקע או מהכותל, שפיר מהני. כמש"כ הח"א בכלל מ"ח סעיף י"א, ובנ"א אות ד' שם להשיג על התב"ש, דשאני צוה"פ, דהוי מחיצה גמורה, וגם אם הרחיק הקנים ג"ט מהכותל מהני יע"ש

(י) עוד יש להעיר בזה לרבא לשיטתו דס"ל כרב חסדא רבו ד"לא עשה ולא כלום", היינו דלא די שלא תיקן אלא אף גם קלקל. מהא דאמרינן ביבמות ק"ו ע"ב אמר רבא אכלה תומא ורקתה, אכלה גרגישתא ורקתה "לא עשתה ולא כלום" וכו' יע"ש. וב"שלטי הגבורים" על הרי"ף שם כתב, דאין רקיקה זו כלום, ואינה ראויה להפסל ברקיקה זו על האחים יע"ש. יעוין בב"ש אה"ע סי' קס"ט סק"מ שהוכיח מלשון הש"ס שאמרו "לא עשה ולא כלום" משמע דאין פוסל כלל בכה"ג יע"ש. ולפי מה שכתבתי לרבא לשיטתו דס"ל כרב חסדא רבו, איפכא שמעינן מלשון "לא עשה ולא כלום", דלא די שלא תיקנה ברקיקה זו להתירה לעלמא, אלא אף גם קלקלה, להיותה נפסלת על האחין אבל כ"ז ניחא לרבא לשיטתו דס"ל כרב חסדא כנז'. אולם לדידן דפסקינן כר"נ בר אושעיא הנז', דגם במקום שאמרו "לא עשה ולא כלום" עיקר הכוונה היינו רק שלא תיקן, אבל גם לא קלקל. עפי"ז שפיר פסק ה"שלטי הגבורים", דאינה נפסלת ברקיקה זו על האחין. וזה י"ל ג"כ מה שאמר אביי שם לפני זה: רקתה וקלטתו הרוח "לא עשתה ולא כלום" וכו'. דע"כ הוא משום דגם אביי ס"ל כרב חסדא ורבא הנ"ל, ולהכי נקט ג"כ בלשון "לא עשתה ולא כלום", להורות ג"כ דנפסלת על האחין וא"כ לדידן, גם בזה אינה נפסלת על האחין כנזכר. -- ואפשר דיש להעמיס כ"ז בלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' יבום וחליצה הכ"ב והכ"ג. שנקט בשני המימרות אלו, דאביי, ורבא,