רב"ז אורח חיים קמו

לומר דהחלק שלמעלה מהחוט רואין אותו כניטל, דהרי גם אותו החלק הבולט עצמו, אם יתנו החוט למעלה ממנו ע"ג, הי' כשר, וכל שהוא ראוי אם יהי' למטה מהחוט. גם אם הוא למעלה לא שייך לומר גבי' רואין אותו כניטל, לסברת התוס' הנ"ל ובמחילת כבודו, אישתמיט מיני' גמרא מפורשת דגם בכה"ג אמרינן רואין כאלו ניטל. דהרי בעירובין ג' ע"א לענין מקצת קורה בתוך עשרים, ומקצת קורה למעלה מעשרים וכו' אמרינן קלוש ופירש"י ד"ה קלוש. רואין כאילו ניטל אותו העובי ה היוצא למעלה יע"ש. הרי להדיא דגם בכה"ג אמרינן רואין כאלו ניטל אעפ"י שכל הקורה ראוי, אם הי' למטה מעשרים. מ"מ אמרינן רואין. וראייתו מהתוס' זבחים יש לדחות וק"ל

(ו) והאיר ה' את עיני ומצאתי שהנחני ה' בדרך אמת בכחא דהיתירא בזה. שהרי גרסינן בירושלמי פ"ד דכלאים ה"ב, ועירובין פ"א ה"א, וסוכה פ"א ה"א, ר"ה בעי, הדא פיאה, מה את אמרת, מלמעלן, או מן הצד [ופי' הק"ע והפ"מ: כלומר דאיך הדין לעשות הצוה"פ, אם מלמעלן ע"ג הקנים, או אם מן הצד] אין תימר מלמעלן, כש"כ מן הצד וכו' [ופי' הק"ע והפ"מ: א"ת מלמעלן מהני צוה"פ, א"כ ממילא שמעינן דכש"כ מן הצד דמהני, לפי שצוה"פ מן הצד, דמיא יותר לבנין מחיצה] יעוש"ה בירושלמי. הרי מפורש יוצא ומבואר להדיא בירושלמי דצוה"פ מן הצד, הוא יותר עדיף מצוה"פ שעשאה מלמעלה ע"ג ראשי הקנים ממש, דמן הצד כש"כ הוא שמועיל

ונראה נכון וברור מאד, שזה הי' הטעם לשבח שהכריח להני גאוני, ארבעה עמודי העולם, הר"ח, ורבינו האי, והרי"ף, והרמב"ם ז"ל, לפרש הא דאמרו בבבלי צוה"פ מן הצד, דלא כפירש"י. בכדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי הנז' דהרי לשיטת הירושלמי צוה"פ מן הצד עדיף וכש"כ שמועיל. וא"כ האיך אפשר לומר לשיטת הבבלי דלא עשה כלום ולכך פירשו דהאי מן הצד שאמרו בבבלי, ענין אחר הוא כנזכר. ונמצא דלפירוש הגאונים ליכא פלוגתא כלל בין בבלי לירושלמי. וכ"ע מודים דאם חבר הקנה העליון, לשני הקנים מצדיהן, שפיר מהני [ואע"ג דבגליון הש"ס בירושלמי עירובין שם, השיג על הק"ע, והעמיס פי' אחר בירושלמי, דס"ל ג"כ דצוה"פ שעשאה מן הצד לא מהני. מ"מ המעיין היטב בשטתיות לשון הירושלמי שבכל המקומות הנ"ל, יראה להדיא שפירושו אינו נכון כלל. ומחוורתא כפי' הק"ע והפ"מ וסייעתא גדולה לפירושם, ממה שנראה ברור שגם הגאונים הקדמונים פירשו כן, ותורת אמת היתה בפיהם, וזה פשוט וברור]. ועפי"ז תמה אנכי על מרן הב"י סיני ועוקר הרים ז"ל שכתב בב"י ובכ"מ, דלישנא דקנה "על גביהן", משמע ודאי, ולא מצדיהן (כנ"ל באות ד'). ולפענ"ד, מלישנא דקנה "על גביהן", לא נשמע כלום. וראי' ברורה לזה, שהרי גם בירושלמי עירובין פ"א ה"א דף ה' ע"א, אמרינן: צוה"פ שאמרו, קנה מיכן, וקנה מיכן, וגמייא "על גביהן" יע"ש. ולשיטת הירושלמי צוה"פ מן הצד כש"כ שמועיל ומרן הב"י ז"ל עשה שלמא בין הפוסקים והוכיח דלא פליגו אלא בפירוש מן הצד, אבל לדינא כ"ע מודים דצוה"פ מן הצד לא מהני. ולפענ"ד ניחא יותר לומר דאיכא פלוגתא בין הגאונים, ורש"י ז"ל. מלומר דאיכא פלוגתא רחוקה בין תלמוד בבלי, לתלמוד ירושלמי. וא"כ כיון שבירושלמי מפורש יוצא דמן הצד כש"כ שמועיל. והגאונים אבות העולם לא סבירא להו כפירש"י. ולפירושן שני התלמודים בבלי וירושלמי, כל אחד על מקומו יבא בשלום, בשפה אחת ודברים אחדים, וזב"ז קשורים וצמודים אם כי מי אנכי להשיג על אדוננו מאור עינינו מרן הב"י ז"ל. מ"מ אחר בקשת מחילה אלף פעמים. מעצמותיו הקדושים נבג"מ האמת יורה דרכו. ואפשר שכן הלכה ומורין כן. ועכ"פ חזי לאיצטרופי כל מה שכתבתי לסניף לצדד להיתירא בצוה"פ מן הצד, כגון "טעלעגראף", ובנידון שאלתינו וכיוצא בזה

(ז) השתא הכא הבא נבא עוד לנידון שאלתינו, דגם אם נפסוק הלכה למעשה כהב"י ודעימי' דס"ל דצוה"פ שעשאה מן הצד ולא ע"ג ראשי הקנים לכ"ע לא מהני. מ"מ עכ"פ אם העמידו שני קנים גבוהים י' טפחים מכוונים כנגד החוט שלמעלה, שפיר מהני. ומה שחששו כת"ר לדעת הרא"ם ז"ל מובא במג"א סי' שס"ב סק"כ, דיש לשלוף הקנה הפסול מפני הרואים. לפענ"ד חששא רחוקה היא. דעיקר דברי הרא"ם והמג"א ז"ל תמוהים. כמו שאבאר בס"ד. ומריש תמה אנכי, דהא צוה"פ לאו משום היכירא היא, אלא משום מחיצה. כמו שכתבו הפוסקים. וא"כ איה איפוא פסול מפני הרואים איכא בזה? ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' ר"נ שתמה ג"כ על הרא"ם והמג"א, וכתב וז"ל: והנה באמת דברי המג"א תמוהים, דצוה"פ אינו משום היכירא, ודוקא במבוי הסתום שייך היכירא אבל לא כאן וכו' עכ"ל. וביותר אני תמה, גם לפימש"כ התוס' בעירובין ה' ע"ב ד"ה ארבע, דאפי' למ"ד לחי משום מחיצה, מ"מ היכר קצת בעינן. ואפ"ה סיימו התוס' שם, דכשהועמד לשם לחי יש קול, ואיכא היכירא עכ"ל. וכ"כ הריטב"א שם. וא"כ הכא נמי כיון שהעמידו לחיים, יש לה קול, ואיכא היכירא. ומה פסול מפני הרואים איכא בזה [יעוין בספר החיים להגאון מהרש"ק מבראד ז"ל בחידושיו לש"ע או"ח סי' שס"ג באד"ה עוד ראיתי בס' מקו"ח, שחידש מדנפשי' לפרש להתוס' עירובין י' ע"א ד"ה ושני, דגם המ"ד דלחי משום מחיצה, מודה דבעינן היכרא קצת יע"ש שהאריך. ובמחכ"ת אישתמיט מיני' התוס' הנ"ל שכתבו להדיא כן. וכ"כ המג"א סי' שס"ג סק"י מדנפשי' ע"ש] ומש"כ השו"מ שם וז"ל, ועיינתי ברא"ם ח"ב סי' כ"ו וראיתי שהרגיש בזה, וכתב דמ"מ כדי שלא יחשדו הרואים שצוה"פ כשר אף שעשאו מן הצד ויתירו לעתיד בצוה"פ העשוי מן הצד, ע"כ יש להחמיר: וא"כ אינו רק חשש קל וכו' עכ"ל. ולפענ"ד גם על החשש קל הזה שחשש מפני מראית עין שיאמרו שצוה"פ מן הצד כשר. יש לתמוה דהנה מראשית כזאת נחקורה בגוף האי דינא דצוה"פ שעשאה מן הצד פסולה, אי מדאורייתא הוא, או רק מדרבנן, אבל מדאורייתא שפיר מהני אפי' ברה"ר גמור. אמנם יש להוכיח מהש"ס עירובין י"א הנ"ל דרק מדרבנן לא מהני צוה"פ מן הצד. דהרי ר"י ס"ל שם כר"ת דצוה"פ מן הצד לא מהני לענין שבת. אבל לכלאים מודה דאפי' מן הצד הוה צוה"פ, ע"ש בפירש"י ד"ה ובדר"ח, דהטעם הוא, משום דשבת חמור מכלאים ע"ש. וא"כ לפימש"כ התוס' בעירובין ו' ע"א ד"ה רב, כ"ב ע"א ד"ה והא], להוכיח דצוה"פ מהני מה"ת אפי' לרב ביותר מעשר, דהא פיאה מתרת בכלאים אפי' יותר מעשר ע"ש ואף אנן נמי נימא, דע"כ צ"ל דצוה"פ מן הצד מה"ת מהני, מדמהני לענין כלאים כנז' וכיון שהוכחנו לדעת זאת דצוה"פ מן הצד מה"ת מהני, ואינו אלא מדרבנן. וא"כ לפי המבואר בש"ע או"ח סי' ש"ג סעי' י"ח. ובסי' שמ"ה סעי' ז'. ורמ"א סי' שמ"ו סעי' ג', דעכשיו אין לנו רה"ר, וליכא איסורא דאורייתא. וכ"כ הט"ז סי' שמ"ה סק"ו, ומג"א סק"ז, דדעת רוב פוסקים סבירא להו הכי יע"ש. ונמצא דצוה"פ מן הצד בזמה"ז הוי תרי דרבנן. וגזירה לגזירה. וא"כ לכאורה רה יש לפקפק בגוף האי דינא דצוה"פ מן הצד דפסולה גם בזמה"ז דהא קיי"ל בכל מקום דלא גזרינן גזירה לגזירה? [ואין לתרץ עפי"ד הרשב"א ז"ל, מובא בב"י יו"ד סי' קנ"ז, שאסרו חכמים טבילה ביום ז', שמא תשמש, ושמא תראה ותסתור. ואעפ"י שגזירה לגזירה היא, החמירו עלי', מפני כרת שבה יע"ש. הרי שהחמירו באיסור כרת לגזור גזירה לגזירה. וא"כ עפי"ז באיסורי שבת, דהוי נמי איסור כרת, לכאורה שפיר גזרינן גזירה לגזירה זה ליתא, דאם נימא כן, לא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד, לפרנס סוגיות מפורשות בש"ס. בעירובין ד' ע"ב וסוכה, ו' ע"ב ונדה ס"ז ע"ב שאמרו ד"ת רובו המקפיד עליו חוצץ וכו' וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, וגזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו