רב"ז אורח חיים קמה

לראשיהן מהני, דגם זה מקרי "על גביהן". וכעין זה כתב הב"י יו"ד סי' ר"א עמש"כ הטור לענין גיגית שקבועה בארץ וכו' דאם יש בשוליה נקב כשפופרת הנוד שרי, וכתב דבניקב מצדו איירי, ומשום דבעינן שיהא קרוב לשוליו, מש"ה קרי לי' שוליה ע"ש. והכא נמי סמוך לראשיהן, מקרי "על גביהן" או "על ראשיהן". וא"כ עפי"ז גם למסקנא דמתרץ הש"ס לגופא דעובדא הנ"ל דמיירי "על גבן", מ"מ י"ל דסמוך לראשיהן לכ"ע מהני ד"על גבן" מקרי כנ"ל. [ויש להעיר עוד בזה ממה ששנו חכמים בלשון המשנה פ"ג דבכורים מ"ה הגוזלות ש"על גבי" הסלים וכו'. ובירושלמי בהלכה ד' שם, תני ר' יוסי לא היו נותנים את הגוזלות על גבי הסלים, שלא ינבלו הבכורים, אלא תולה אותן חוץ לסלים. ומרן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' בכורים ה"ט דקדק בלשונו הזהב וכתב וז"ל: וכן היו תולין מצידי הסלין תורין וב"י וכו', יעו"ש ובפיהמ"ש להרמב"ם על המשנה הנ"ל ועפי"ז צ"ע דברי הר"י מלכי צדק בפירושו על המשנה שם, שכתב, דר' יוסי פליג על התנא דמתני' יע"ש. ולפי מה שכתבתי ליכא הכרח לזה, דהרי גם לשון "על גבי" יש לפרש חוץ לסלים מצידיהן. ועפי"ז ר' יוסי לא פליג כלל, אלא פירושא קא מפרש כנז' וצ"ע]

וי"ל עוד דגם פירושו של רש"י ז"ל גופי' נוטה לזה, דדוקא אם חבר הקנה העליון לשני הקנים מצדיהן באמצעיתן, הוא דלא מהני. משא"כ סמוך לראשיהן, גם לשיטתו מהני. שהרי דייק וגרס לפרש מן הצד, שמתח הזמורה מזל"ז "באמצעיתו" וכו'. וכ"פ הרבינו יהונתן. וכן בהג"א שם כ' לשון "באמצעיתן" יע"ש. ומלשונם משמע להדיא דדוקא "באמצעיתן" הוא דלא מהני, דזה לא הוי צוה"פ כלל. משא"כ כשחבר הקנה העליון לשני הקנים מצדיהן סמוך לראשיהן שפיר מהני, משום דצוה"פ כזה עבדי אינשי. ואע"ג דרש"י ז"ל מסיים בלשונו "ולא על ראשיהן". מ"מ כבר כתבתי להוכיח דגם סמוך לראשיהן מקרי "על ראשיהן". אבל לשון "באמצעיתו", ע"כ דוקא הוא

ואין להשיב ממש"כ המהרי"ט בשניות חאה"ע סי' ח' דכל שאינו בקצהו ממש, נקרא אמצע יע"ש. זה ליתא, דכבר כתבתי בחידושי לדחות האי כללא דכייל לן המהרי"ט ז"ל, והבאתי ראיות הרבה מכמה דוכתי בש"ס, דכל מקום שנקטו בלשונם לשון "אמצע" דוקא הוא [ואפרט קצתן. שהרי ביומא ט"ו ע"א אמרו על הא דתנן הזה ממנו על טהרו של מזבח וכו', מאי לאו אפלגי' דמזבח, ופירש"י נגד אמצע גובה. וכן פירש"י עוד ביומא נ"ט ע"א ד"ה אפלגי' דמזבח, באמצע גובה כותלו. וכן בתוס' סוכה י"ג ע"א ד"ה בשלש, כתבו דבקרב אלקים ישפוט, היינו חמשה, משום דלשון בקרב, משמע אמצע, כלומר בחצי עדה, דהיינו חמשה יע"ש]. וכ"כ הט"ז להדיא ביו"ד סי' רל"ב סק"א דממוצע לא מקרי, אא"כ קרוב לזה כמו לזה. משא"כ בקרוב לזה יותר מלזה, לא נקרא ממוצע ע"ש. וכ"מ עוד מכ"ד. וא"כ הכא נמי רש"י והר"י והג"א שכתבו לשון "באמצעיתן", ע"כ דוקא הוא. דדוקא באמצעיתן ממש, דהיינו בחצי גובה הוא דלא מהני. משא"כ סמוך לראשיהן שפיר מהני, ד ד"על גביהן" מקרי, וצוה"פ כזה עבדי אינשי

ועפי"ז אתי שפיר לתרץ גם קושית הריטב"א ז"ל בעירובין י"א שם שכתב וז"ל, ומיהו מה שפירש"י ז"ל שנתן הקנה באמצעיתו. לאו דוקא. דא"כ למ"ל לאוקומה בשנתנו על גבן, נימא אפי' מן הצד, וכשהוא סמוך לראשן. אלא ודאי כדפרישנא, עכ"ל. ולפי מה שכתבתי א"ש, דלשון רש"י ז"ל מדויק, וכן דייקו הר"י והג"א וכתבו לשון "באמצעיתן". וע"כ דוקא הוא. ומה דמוקי הש"ס דמיירי "על גבן", היינו נמי סמוך לראשיהן, דגם זה "על גבן" מקרי, וצוה"פ כזה עבדי אינשי כנז' שהמשקוף נתן סמוך לראש שתי המזוזות ומש"כ הרא"ש פ"א דעירובין סי' י"ד בשם פירש"י שפי' מן הצד, שלא נתן העליון על שני הקנים, אלא חברו להם מן הצד, שאז אין דומה לפתח שהמשקוף נתן על שתי המזוזות יע"ש. היינו לפי פירושו ברש"י דמש"כ "ולא על ראשיהן", היינו שצריך שיהי' הקנה העליון מונח על שני ראשי הקנים ממש. אבל לפי מה שהוכחנו דלשון "על ראשיהן", היינו נמי סמוך לראשיהן. ומש"כ רש"י "באמצעיתו" דוקא הוא. א"כ גם אם חבר הקנה העליון לשני הקנים מצדיהן סמוך לראשיהן שפיר מהני, משום דדמי לצוה"פ שעבדי אינשי. ואם כנים דברי, יש לסתור בזה כל הבנינים והפלפולים שפלפלו האחרונים במה שחידש הט"ז בסוס"י שס"ב להוכיח מדברי רש"י ז"ל דעיקר צוה"פ שלא יהא הקנים בולטין למעלה, אבל בשוה כשר ע"ש. ולפי מה שכתבתי עדיפא מזה איכא למישמע מרש"י ז"ל דאפי' סמוך לראשיהן מקרי צוה"פ כנז'. יעוין תו"ש ונ"א כלל מ"ח אות ב' ובשאר אחרונים מה שכתבו בזה. ועפי"ז יש לדחות נמי מש"כ הפמ"ג בסי' שס"ג ס"ק י"ט. להוכיח מלשון הג"א הנ"ל במש"כ: ולא שיהא תחוב בין שניהם באמצעיתן. משמע דצריך דוקא מונח על ראש הקנים, הא תחוב בין קנה לקנה לא מהני ע"ש. ולפי מה שכתבתי י"ל דאין ראי' מהג"א, דעיקר דברי הג"א לא באו אלא לדייק כדברי רש"י ז"ל דאם תחב בין קנה לקנה דוקא באמצעיתן הוא דלא מהני, משום דצוה"פ כזה לא עבדי אינשי. משא"כ סמוך לראשיהן י"ל דשפיר מהני תחוב בין שניהם [יעוין תו"ש מש"כ לפרש דברי הג"א באופן אחר יע"ש ובשו"ת ח"ס חאו"ח סי' צ']. וגם הגאון מליסא ז"ל בספרו "מקור חיים", בתיקון עירובין שלו, כתב כן דאם חקק בתוך הקנים מהני וצירף סברתו לזה, משום דאין שיעור ללחי. ואלו הי' חותכין הקנה שלמעלה מן החבל הוה כשר, הכא נמי כשר, דאף שאינו חתוך עדיין, כמאן דפסיק דמיא יע"ש. והאחרונים בתשובותיהם פלפלו והאריכו הרבה בדברי המק"ח אלו. ודימו סברתו זאת, למה דאמרינן יתר כנטול דמי. יעוין בשו"ת חסד לאברהם או"ח סי' ל"א ובשאר אחרונים, כנודע לכל באי שערי תשובה

(ה) וראיתי בשו"ת אבן יקרה ח"א או"ח סי' ט"ז (להרב הגאבד"ק טשערנאוויטץ ז"ל) שהשיג על דברי האחרונים בזה, דלפי דבריהם אין מקום כלל להאי דינא דצוה"פ שעשאה מן הצד פסולה, ולא משכחת לה בשום פעם, שהרי תמיד נוכל לומר דחלק הקנה הבולט למעלה מהקנה שע"ג, כמאן דפסיק דמיא יע"ש שהאריך. אבל לפי מה שכתבתי דעיקר צוה"פ מן הצד דפסולה, היינו דוקא "באמצעיתו" אתי שפיר סברת המק"ח, דדוקא אם חבר הקנה העליון מן הצד סמוך לראשיהן. דחלק המיעוט מן הקנה הבולט מלמעלה מהקנה שע"ג, הוא טפל, ובטל לגבי עיקר הקנה, ושפיר אמרינן בי' שהוא כמאן דפסיק דמיא, והוה צוה"פ מעליא, וצוה"פ כזה עבדי אינשי. משא"כ אם חבר הקנה לשני הקנים מן הצד "באמצעיתן", בזה ודאי לא שייך לומר על חצאי הקנים הבולטים שהם כמאן דפסיק דמיא. דמה חזית לומר על פלגא דלעילא, שני חצאי קנים הבולטים שהם כמאן דפסיקי דמיא, דלמא חצאי הקנים דלמטה, הם כמאן דפסיקי דמיא, וליכא צוה"פ כלל [כעין מה שכתבו לענין יתר כנטול דמי. יעוין בתב"ש סי' ל"ה רס"ק ל"ט לענין יתרת ושינתה תוארה, דמאי חזית דהאי יתרת היא, דלמא אחריתי יתרת היא וכו'. וכ"כ הפמ"ג ובלב"ש בכ"ד, כנודע] ושפיר משכחת לה צוה"פ שעשאה מן הצד דפסולה, היינו "באמצעיתו". וזה ברור בסברא, ואתי שפיר דברי המקו"ח

ומש"כ הרב בעל "אבן יקרה" שם, להביא ראי' דלא שייך בזה לומר רואין אותו כאלו ניטל וכמאן דפסק דמיא, ממש"כ התוס' זבחים דף ע"ז ודע"ט לענין דמים התחתונים הניתנין למעלה, דאין לומר בהן רואין אותו כאלו הם מים, שהרי גם התחתונים ראוין להקרבה ליזרק למטה, אין להתיר ליתנם למעלה ולומר רואין אותו כאלו הם מים ע"ש. וא"כ ה"נ בחוט התחוב בצד הקנה, האיך שייך