רב"ז אורח חיים קמד

הואיל ומהני צוה"פ מכל ד' רוחות, א"כ גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין וכו' הי' להם לעשות ד' קונדיסין וזמורה ע"ג וכו'. וגבי שיירא נמי [בעירובין ט"ז ע"ב] אמאי צריך שלשה חבלים זה למעלה מזה, או קנים פחות פחות יעשו צוה"פ מד' רוחות? ומה שתירצו: לפי שלא הי' מתקיים כל כך, משום דאתי גמלא ושדי לי', וגם בקל יכול ליפול ברוח שאינה מצויה וכו' יעו"ש. ותירוצם זה היה נראה להר"ח ז"ל לדוחק. ולכך תירץ הר"ח, דכאן מיירי דבין הקונדיסין היו קנים זה אצל זה בפחות מג' טפחים, ומתח זמורה עליהן, בשביל שלא יושממו ויפלו כנז'. אבל צוה"פ מד' רוחות בלא קנים זא"ז כנ"ל, באמת לא מהני, משום דהוי פרוץ מרובה על העומד ואפשר דזה הי' טעמו של הרמב"ם ז"ל ג"כ שפסק בפט"ז מהל' שבת הט"ז דלפרוץ מרובה על העומד לא מהני צוה"פ, יעו"ש בהה"מ ובב"י סי' שס"ב. משום דפירש ג"כ לעובדא זו כפי' הר"ח ז"ל שכל דבריו דברי קבלה כנודע. עכ"פ מצינו למידן דגם הר"ח ז"ל לא ס"ל לפרש הא דצוה"פ שעשאה מן הצד כפירש"י הנ"ל. אלא דמן הצד, היינו שהעמיד מזוזות בלא תקרה. וכן חזר ושנה עוד הר"ח ז"ל פירוש זה בעירובין י"א ע"ב ד"ה גופא אר"ח. וגם הביא שם עוד בשם יש שמפרש פיתחא מן הצד, כגון קנה עומד כנגד הקונדס הנעוץ בזויות, ונתן קנה ע"ג, צדו אחד על הקנה, וצדו אחד על הקונדס, שנמצא כצורת פירצה ולא כצורת פתח, שהרי לא עשה לה מזוזות, אלא הקונדס נתן במקום מזוזות עכ"ל. ונראה דהאי פירוש היש שמפרש שמביא הר"ח, היינו פירושו של רבינו האי גאון ז"ל הנ"ל, דמן הצד, היינו פיתחא בקרן זויות, דלא עבדי אינשי. וזה שכתב הר"ח שנמצא כצורת פירצה ולא כצורת פתח "שהרי לא עשה לה מזוזות". משום דס"ל כהתוס' בעירובין ו' ע"א ד"ה דפתחא, דגם בקרן זויות אם עשאה כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח ע"ש, וכ"פ הריטב"א שם בשם הראב"ד ז"ל דפתחא בקרן זויות, היינו בלא פצימין ע"ש. יעוין ברש"י מנחות ל"ד ע"א ד"ה והא אין לה פצימין. מזוזות וכו' ע"ש

(ג) וכיון שהוכחתי לדעת ההכרח שהכריח לרבותינו הגאונים הקדמונים לפרש דלא כפירש"י ז"ל. עתה אבוא ליישב מה שהקשה הרא"ש ז"ל בפ"א דעירובין ס' י"ד על פירושו של ר"ה גאון ז"ל הנ"ל וכתב וז"ל: ופי' זה אינו מובן, דלענין כלאים שמתח זמורה ע"ג קונדיסין לא משמע הכי, יע"ש בק"נ אות י' דע"ג קונדיסין לא הוי פיתחא בקרן זויות ע"ש. ולפי מה שכתבנו בשם יש שמפרש שמביא הר"ח דפיתחא מן הצד, היינו כגון קנה עומד כנגד הקונדס הנעוץ בזויות ונתן קנה ע"ג, צדו אחד על הקנה, וצדו אחד על הקונדס וכו' כנז'. והיינו ג"כ פירושו של ר"ה גאון, דזה היא פתחא בקרן זויות. ומצאתי בריטב"א בעירובין י"א ע"א שכתב להדיא בשם פי' רי"ף ז"ל שנתן קנה סמוך לקונדס, ועשה פתח בזויות ע"ש. והוא כפי' היש שמפרש שמביא הר"ח. וגם לר"ה גאון ז"ל מוכרחין לומר שבין הד' קונדיסין הי' קנים זא"ז בפחות מג' טפחים כדי שתהי' כמו מחיצה, כמש"כ הר"ח הנ"ל והבן. ופירושן של הגאונים דברי קבלה הם. ומש"כ הריטב"א דלישנא דמן הצד, הכריחו לפרש כן. כבר כתבתי ההכרחיים יותר נכונים שהכריחם לפירושם בזה, ומה שהקשה הריטב"א על פי' זה, דעד כאן לא קאמר תלמודא אלא דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי, אבל בזויות עבדי וכו' ע"ש לא קשה מידי, דהמעיין יראה להדיא דגם הרי"ף ז"ל מיירי בפתחא בקרן זויות, ולא בפתחא בזויות כנ"ל וכן בר"ן רפ"א דסוכה ד"ה גרסינן בפ"ק דעירובין, כתב על פי' הרי"ף דלא נהירא, דכי אמרינן התם פתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי, היינו כשאוכל משתי רוחות [כפרש"י בעירובין צ"ד ע' ב ד"ה כגון], אבל מרוח אחת לא וכו' ע"ש ולפי מה שכתבתו אתי שפיר דגם הרי"ף מיירי בכה"ג, בפתחא בקרן זוית שאוכל משתי רוחות. ומיירי ג"כ בקנה עומד כנגד הקונדס. והציור כזה... וכן נדפס ציור כעין זה בגליון הרי"ף שם שבדפוס ווילנא בשם הגהות חו"י יעו"ש. וע"כ צ"ל דכוונתו בזה הי' לתרץ קושית הר"ן והריטב"א הנ"ל, ועפי"ד הר"ח בשם יש שמפרש הנ"ל אתי שפיר ג"כ מה שהקשה עוד הר"ן שם, דכי אמרינן הכי, ה"מ שלא נידון הפירצה כפתח, אבל שעשאה צוה"פ ממש, משמע אפי' בקרן זויות מהני. וכ"כ הראב"ד עכ"ל. ולפימש"כ הר"ח א"ש כיון דמיירי כאן שנתן הקנה שע"ג, צדו אחד על הקנה, וצדו אחד על הקונדס והרי הוא כצורת פירצה ולא כצורת פתח, שהרי לא עשה לה מזוזות, אלא הקונדס נתן במקום מזוזות כנ"ל. ועפי"ז א"ש ג"כ מה שהקשו הרא"ש והריטב"א דלפי פירושו של ר"ה גאון, קשה מה דמתרץ הש"ס אלא על גבן דהא לפירושו הו"ל למימר אלא באמצען יעוין בלח"מ בפט"ז מהל' שבת ה"כ שהקשה קושיא זו על פי' זה מדנפשי' ע"ש. וכבר קדמו הרא"ש והריטב"א הנ"ל. ולפי מה שכתבתי בשם היש שמפרש שבר"ח אתי שפיר, דהא דאמרו "אלא על גבן", כלומר דלא מיירי בקנה עומד כנגד הקונדס בקרן זויות שאוכל משתי רוחות ונתן הקנה שלמעלה צדו אחד על הקנה וצדו אחד על הקונדס כנ"ל. אלא דמיירי שנתן הקנה שלמעלה על הקונדיסין בעצמן העומדים זה כנגד זה בראש המבוי ממש, ולא בקרן זויות שאוכל משתי רוחות, וזה מקרי "על גבן", דהוי צוה"פ ממש. הרי בארתי בס"ד שיטות רבותינו הגאונים נוחי נפש, ודבריהם מחוורים כשמלה מפורשה, והוראתם בקדושה, דצוה"פ מן הצד, היינו דוקא בקרן זויות, כנז' לשיטת ר"ה גאון ז"ל ודעימי'.-- ולשיטת הר"ח מן הצד, היינו מזוזות בלא קנה שע"ג. אבל פירושו של רש"י ז"ל לא שמיע להו, כלומר לא סבירא להו

(ד) הגם הלום חזיתי למרן הב"י בסי' שס"ב שכתב דאעפ"י שהרי"ף והרמב"ם לא פירשו מן הצד כפירש"י, מ"מ לענין דינא משמע דאף לדידהו אם חבר הקנה העליון לשני הקנים מצדיהן לא מהני דלישנא דקנה על גביהן, משמע ודאי על גביהן, ולא מצדיהן. וכ"נ מדברי הרא"ש וכו' דלכ"ע בעינן על גביהן. ולא פליגו אלא בפירוש מן הצד, עכ"ל. ומרן ז"ל כפל דבריו ושנה בכ"מ פט"ז מהל' שבת ה"כ יעו"ש. ואחר המחילה מעצמות יוסף הקדושים האדון המשביר הב"י ז"ל לפענ"ד יש להוכיח דעת הרמב"ם ז"ל להיפוך, שהרי בפט"ז מהל' שבת הי"ט פסק דגובה הקנים בעינן שיהיו גבוהים י' טפחים או יותר. ובפי"ז מהל' שבת הי"ד פסק דצוה"פ כשר אפי' בפחות מי' טפחים יעו"ש. ובע"כ שהקנים שבצדדים בולטים למעלה גבוהים מהקנה שעל גביהם, והוי צוה"פ מן הצד, ואפ"ה כשר לדעת הרמב"ם ז"ל וכן הוא דעת הגאונים ז"ל אם חבר הקנה העליון לשני הקנים מצדיהן, שפיר מהני

ומריש אמינא דכל עיקר הוכחת מרן הב"י ז"ל, לפענ"ד יש לדחות. דמלישנא דקנה על גביהן, ליכא למישמע דבא למעט לגמרי כל מן הצד, שהרי לגירסת רש"י והרא"ש שגרסו בגופא דעובדא הנ"ל: ומתח זמורה "על גביהן". ואפ"ה סליק אדעתא דמקשה דמיירי מן הצד (כנ"ל באות א'). ואע"ג שכתבתי שם דמטעם זה נאדו רבותינו הגאונים מפירושו של רש"י ז"ל מ"מ י"ל דעיקר טעמייהו, משום דלא ניחא להו בפירושו של רש"י לפרש דמן הצד, היינו שמתח הזמורה מזל"ז באמצעיתו, דזה ודאי לא מקרי "על גביהן". משא"כ כשחבר הקנה העליון לשני הקנים מצדיהן סמוך לראשיהן, י"ל דשפיר מקרי "על גביהן". כמש"כ הרי"ף ז"ל להדיא בסופ"א דסוכה סי' אלף ה', לענין סכך על גבי אכסדרה, וז"ל: והאי דאמרינן על גבי אכסדרה, לאו על גבי ממש, אלא בסמוך לה, כדכתיב ועליו מטה מנשה, ומתרגמינן ודשרוין סמיכין עלוהי, עכ"ל. והכא נמי, כשאמרו וקנה "על גביהן", י"ל דלאו על גביהן ממש בעינן, אלא אפי' סמוך