רב"ז אורח חיים קמ

הירושלמי שם) כתב ג"כ דמכאן יצא לספר באר שבע (שהביא המג"א הנ"ל) שבחו"ל אין מצוה לעשות סעודה בחנוכת הבית וכו' יעו"ש. וכן בבאה"ט יו"ד סי' רי"ז ס"ק ל"ב הביא להב"ש הנ"ל דסעודת "חנוכת הבית" בחו"ל, לאו סעודת מצוה היא, ונפ"מ לענין נודר (כנ"ל) וכ"כ בשמו בס' ידות נדרים סי' רי"ז ביד יוסף ס"ק מ"ח יעו"ש

אולם לפענ"ד נ"ל להוכיח דגם בזה"ז שאנו בגלות בחו"ל, מ"מ מצוה עלינו לבנות בתים בחו"ל. כדכתיב (ירמיה כ"ט, ד' -- ה') "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה: בנו בתים ושבו, ונטעו גנות" וגו'. וראה בפירש"י תענית ט"ו ע"א ד"ה ובקבלה, דכל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל, קרו לי "קבלה" יעו"ש. ודברי קבלה כד"ת דמו, כר"ה י"ט ע"א. וכן הוא בש"ע או"ח סי' תרצ"ו סעיף ז' -- א). וכש"כ האי קרא ד"ירמיה" שאמר: "כה אמר ה' וגו' בנו בתים", דדבר תורה היא. וכמש"כ הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"א אות י"ט, שי"א: הלבשת ערומים דבר תורה הוא, הואיל דכתיב בי' "כה אמר ה' '' וכו'. וא"כ בעונג וכבוד שבת ויו"ט דכתיב בסוף: "כי פי ה' דבר" הוה ד"ת, וכמש"כ בשו"ת צמח צדק סי' כ"ח (דעונג שבת הוה ד"ת) עכ"ל -- ב) ויתכן לפרש עפי"ז מ"ש בירושלמי חלה פ"א ה"א דף א' ע"ב, דהקשו: ולמידן מן הקבלה (בתמיה) ומשני ר' סימון מן מה דכתיב: "ויסרו למשפט, אלהיו יורנו", כמי שהוא ד"ת, ע"ש בפי' הפ"מ. ומצאתי בר"ן פ"ב דפסחים דף ט' ע"ב שהביא להירושלמי הנ"ל, ועפי"ד הפמ"ג הנ"ל יתפרש שפיר, כיון דכתיב "אלהיו יורנו", הוה ד"ת, כמו "כי פי ה' דבר". וא"כ הכא נמי בהאי קרא דירמיה, דכתיב "כה אמר ה' וגו' בנו בתים" וגו', הוה ד"ת

ועפי"ז אתי שפיר ג"כ הא דאר"י בכתובות ק"י ע"ב: כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר "בבלה יובאו, ושמה יהיו. עד יום פקדי אותם, נאום ה'". ולכאורה קשה דלפימש"כ הרא"ם בפ' שופטים, דכל היכא דקאמרו בש"ס לשון "עובר", הוא מה"ת יעו"ש. וא"כ האיך קאמר ר"י ד"עובר בעשה" "בבלה יובאו", הא לאו מה"ת הוא? ועפ"י האמור אתי שפיר, כיון דגם שם (בירמיה כ"ז כ"א) כתיב: "כה אמר ה' צבאות וגו' וסיים ב"נאום ה'", הוה כמצות עשה מן התורה. ומהאי טעמא אמר "עובר בעשה". ראה במהרש"א בחיאג"ד ד"ה עובר בעשה, שכתב: דהא שנאמר "בבלה יובאו" לשון צווי הוא, והנך דסליקו עוברים בעשה יעו"ש. וראה בתוס' כתובות קי"א ע"א ד"ה "בבלה יובאו", שכתבו: אע"ג דהאי קרא בגלות ראשון כתיב י"ל דבגלות שני נמי קפיד קרא, עכ"ל. והכא נמי יש לומר בענין זה שאמר ירמיה בשם ה' "בנו בתים", קאי על כל הגליות שהגלה ה' אותנו. וכמ"ש (ירמיה כ"ט ז') "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה", דקאי על כל הגליות כדתנן בפ"ג דאבות מ"ב: הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'

השתא הכי שהוכחתי לדעת, דמצות-עשה, מדברי קבלה, על-פי ה', שהוא כד"ת, לבנות בתים. בכל הגולה, אשר הגלה ה' אותנו (עד נזכה לעלות לציון וירושלים בב"א), שפיר יש לומר דסעודת "חנוכת הבית" בזה"ז, בחו"ל, הוי סעודת מצוה

גם הלום ראיתי ביד אפרים, בהגהותיו על המג"א באו"ח סי' תקס"ח סק"ה הנ"ל, שהביא לדברי הק"ע, בשיר"ק על הירושלמי פ"ח דסוטה ה"ד הנ"ל שהוכיח מהירושלמי דסעודה חינוך בית בחו"ל, לאו מצוה היא וכו'. וכתב ע"ז בזה"ל: ואפשר דדוקא בזמן שהיו ישראל שרוים בא"י, אז אין מצוה בחו"ל, שהרי אמרו (בכתובות ק"י ע"ב) כל הדר בחו"ל דומה וכו'. משא"כ בזה"ז דר"י אמר (בכתובות שם) כל העולה מבבל וכו' ודעת כמה פוסקים דעכ"פ אין מצוה לעלות לא"י שפיר י"ל כמש"כ דאם מי שעושה הסעודה לשמוח, שזכה מאת ה' לבית, וחינוכו לש"ש, הוי קצת סעודת מצוה. ומ"מ לענין נדר נראה דאין להקל, עכ"ל. ותמהני על ה"יד אפרים" שבמחכת"ה לא העיר כלל להוכיח דגם בזה"ז בחו"ל איכא מצות עשה, דדברי קבלה, שהוא כד"ת, לבנות בתים. וא"כ איכא מצוה בחינוכו כאמור

ומה שכתב ה"יד אפרים" (שם) דדעת כמה פוסקים, דעכ"פ אין מצוה בזה"ז לעלות לא"י. תמוה מאד דהרי גם לפום ריהטא, אין זאת אלא דעת יחיד, הלא הוא רבינו חיים ז"ל, מובא בתוס' כתובות ק"י ע"ב, שהיה אומר: דעכשיו אין מצוה לדור בא"י וכו' יעו"ש. אולם המהרי"ט ז"ל (בחידושיו לכתובות ק"י ע"ב) כתב דדבר תימה הוא לומר כן, והביא דעת הרמב"ן ז"ל דישיבת א"י מצוה מה"ת היא גם בזה"ז. ומנאה במנין המצות, "וירשתם אותה, וישבתם בה", אפי' בזה"ז. וסיים: ולית דחש להא דרבינו חיים ז"ל. ובתוספות הרא"ש ליתיה. יעו"ש. וגם בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' כ"ח האריך לתמוה על שיטת רבינו חיים הנ"ל, והביא להעובדא דספרי, שהביא הרמב"ן. עד, שישיבת א"י שקולה נגד כל המצות. וגם הביא לתשו' מהר"ם סי' קצ"ט שכתב בלשון הזה: ועל כי ראיתי שיש בני אדם, באים לחלק, בין בזה"ז, בין בזמן הבית. צריך אני לבאר דאין לחלק בזה וכו' ע"כ. ומכאן אתה למד שדברי רבינו חיים, אינן מיסוד התוס'. כי מי לנו בקי בדברי התוס' ממהר"ם והרא"ש ז"ל וכו' וסיים: ומש"כ בתוס' דאין מצוה לדור בא"י, הגהת תלמיד היא, ולא דסמכא היא כלל, עכ"ל. וגם בב"ש אה"ע סוס"י ע"ה סק"כ, הביא להתוס' כתובות בשם רבינו חיים הנ"ל, וכתב, דבהרא"ש והאגודה והטור ז"ל משמע דיש מצוה גם בזה"ז. וגם בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ו כתב דמבואר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל, דלא סבירא להו הא דרבינו חיים כהן ז"ל יעו"ש. והמעיין היטב יראה שכל דברי ה"יד אפרים" שם במחכת"ה תמוהים הם. ולא עט האסף פה

אמנם כן, עדיין יש מקום להעיר בנידון שאלתינו, ממה דאמרינן בערכין כ"ט ע"א דקרקע דחו"ל, כמטלטלי דא"י דמי, וכן התוס' בקידושין ל"ו ע"ב ד"ה כל, כתבו, דלפיכך בטלו תרומה ומעשר, לפי שעכשיו בחו"ל אין הקרקעות שלנו, שהרי משועבדות הן למלך, ואנו נותנים מהם מס למלך, א"כ אין להם דין קרקע להפריש תרומה ומעשר, עכ"ל. וכעין זה כתבו התוס' בב"ב נ"ה ע"א ד"ה אם, דהקרקעות עיקר הן של המלך, וכבר הוא מוחזק ולא מחסרי גוביינא, עכ"ל וקצת תימה על רבותינו בעלי התוס' ז"ל שלא הביאו מערכין כ"ט הנ"ל. [ומצאתי בטור חו"מ סי' צ"ה שמביא בשם יש גאונים דסבירא להו דבחו"ל נשבעין על הקרקעות, יעוי"ש בב"י דפליגו בסברא הנ"ל, ולדעת הראב"ד יש לפלפל בנידון שאלתינו והבן], וא"כ עפי"ז לכאורה אפשר לומר דסעודת חנוכת