רב"ז אורח חיים קלז

בהגהות יד שאול על היו"ד שם במקומו. וקדמוהו היד אפרים בהגהותיו על המג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ב ע"ש. ואם חומה היא לחלק בין ס"ת לשאר כלי הקודש. יעלה ויבא על נכון פסקי הש"ע באו"ח סי' קנ"ג סעיף י"ח שפסק לענין כלי הקדש שנהגו להביאם לביהכ"נ, שהם בחזקת הקדש [וע"ש בסעיף י"ט]. ומקורו נובע מהמהרי"ק שורש קס"א. ובסעיף כ' שם פסק לענין ס"ת שהחזיק שהי' של אבותיו של ראובן, אין הצבור יכולין להחזיק בו. וגם זה מקורו מהמהרי"ק בשורש ע', ולכאורה סיתראי נינהו וכבר הרגיש בזה להקשות פסקי המחבר אהדדי בא"ר ס"ק ל"ב, מובא גם בפמ"ג שם במ"ז ס"ק י"ד, ובא"א ס"ק מ"ג. ע"ש במחצהש"ק. ומה שתירץ בזה. המעיין יראה שדחוק הוא. אבל לפי מה שכתבנו לחלק בין ס"ת לשאר כלי הקודש, אתי שפיר כל הני פסקי הש"ע, ולא קשה מידי. ועיין בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' מ"ב שפסק ג"כ לענין ס"ת כהמהרי"ק בשורש ע' הנ"ל ע"ש. ולא הביא כלל מהמהרי"ק שורש קס"א והש"ע הנ"ל. ואפשר שס"ל ג"כ לחלק בין ס"ת לשאר כלי הקדש כנזכר

(ז) אמנם בעיקר הדין שחידש הת"ח. איכא לעיונא בי' טובא. וכדי לבאר ד"ז באר היטב אעתיק גוף דברי הת"ח שכתב על הא דאמר רבה בסנהדרין כ"א ע"ב אעפ"י שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. וז"ל: ומייתורא דלכם קדריש, דמשמע משלכם בעינן, ולא סגי בשל אבותיו. דאל"כ הול"ל ועתה כתבו את השירה. ומתני' נמי מייתורא דלו קדריש, מדכתיב וכתב לו את משנה התורה. ונראה דיחיד הכותב ס"ת לעצמו ונתנה לביהכ"נ וכו' ומקדישה, לאו שפיר קעביד, דכיון שמקדישה הרי הוא של הקדש ולאו שלו היא, ושוב אינו יוצא בה י"ח, דלכם כתיב, שלכם בעינן וכו'. ול"ל דבכתיבה לחוד תליא מלתא וכו' ז"א, דיחיד שכתב ס"ת, ואח"כ נאבדה, פשיטא שצריך לכתוב לו ס"ת אחרת. כדמשמע מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' מלכים ה"א במלך שכותב לעצמו ס"ת יותר על הס"ת שהניחו לו אבותיו, דכשלא הניחו לו אבותיו, או שנאבד, כותב ב' ס"ת. וא"כ יחיד נמי כשנאבד כותב ס"ת אחר וכו'. ולכן נראה דאין להקדיש ס"ת. עכ"ד. במחכת"ה של הת"ח ז"ל אישתמיט ממנו דברי רבותינו הראשונים ז"ל, דהנה הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה דף ט' בשמעתא דלשמה, כתב וז"ל, דבתפילין ומזוזות לא מיתר בהו קרא לכתוב לשמו, ואלו בס"ת כתיב. "כתבו לכם". והיינו לשם חובתכם. וההיא דאמר רבה מצוה לכתוב משלו, דכתיב כתבו לכם ההיא "מכתבו" נפקא. וגבי מלך כתיב "וכתב לו". ודרשינן לשמו וכו' עכ"ל. וכ"כ בחי' הר"ן סנהדרין דמ"ח ד"ה תנאי ע"ש. הרי להדיא מפורש יוצא דהאי תיבת "לכם" ותיבת "לו" לא באו להורות שיהי' משלהם. רק למידרש אתא, דבעינן שיכתוב לשמה. ומצאתי בס' יד שאול הל' ס"ת סי' ר"ע סק"א שהעיר בזה על הת"ח. וכתב דמשמיא אנהירנוהו לעיינא למצוא להרמב"ן ע"ש. וכ"כ בשו"ת שו"מ ח"א סי' רס"ו לתמוה על הת"ח דנעלם ממנו מש"כ הרמב"ן הנ"ל ע"ש מש"כ עוד לדחות דברי הת"ח. ולא הביא כלל לסייע לו שכן כתב ג"כ הר"ן בחידושיו לסנהדרין הנ"ל. וכ"מ מדברי הב"ח דלא ס"ל כהת"ח הנ"ל, שכתב ביו"ד רס"י ר"ע וז"ל: א"ר אעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו. שנאמר ועתה "כתבו" לכם, בלשון רבים. אלמא דכל איש ואיש מישראל מחויב לכתוב ס"ת לעצמו וממילא נשמע דאעפ"י שהניחו לו אבותיו ס"ת וכו' עכ"ל. ופשט לשונו מבואר דלא ס"ל כהת"ח. ותימה על הב"ח שלא הביא מהרמב"ן והר"ן הנ"ל, ואפשר דהיינו טעמא דהב"ח בסי' רנ"ט הנ"ל שהסכים להמהרש"ל להשוות דין ס"ת לשאר כלי הקודש דאמרינן גבייהו דמסתמא הקדישם ע"ש. משום דאזיל לשיטתו דלא ס"ל כהת"ח. ולהכי גם בס"ת שפיר דמי להקדישו כנז'

(ח) ולכאורה הי' נ"ל ליישב דעת הת"ח ז"ל. כיון שהביא ראי' לדבריו מהרמב"ם הל' מלכים הנ"ל ויש לנו להוכיח דמרן הרמב"ם ז"ל לא ס"ל כהרמב"ן והר"ן הנ"ל דהאי תיבת "לכם", אתא לאורוי לשם חובתכם. ומנא אמינא לה. מהא דמוכח מתשובת הרמב"ם ז"ל לחכמי לוניל, המובא בכ"מ פ"א מהל' תפילין הי"א, דס"ל דעיבוד לשמה בס"ת היא דרבנן. עש"ה בלשונו דנראה בעליל דס"ל הכי ומצאתי בפמ"ג או"ח סי' ל"ב בא"א ס"ק י"ג, שכתב כן להדיא שכן נראה מתשו' הרמב"ם ז"ל דעיבוד לשמה בס"ת מדרבנן הוא ע"ש. ומצאתי עוד בפמ"ג בא"א שם ס"ק ל"ב שכתב וז"ל: ודע כתיבה לשמה מדרבנן הוא. דהא לא למדו רק מגיטין מ"ה ע"ב ורשב"ג עיבוד לשמן בעי, כתיבה לשמן לא בעי בתמיה. ועיבוד כתבנו לעיל מדרבנן היא. עיין כ"מ פ"א מתפילין בעיבוד אבל בלבוש משמע דיליף לה מציצית וסוכה דבעי לשמה עכ"ל. וכן הוא עוד בפמ"ג בפתיחה להל' תפילין, כתב ג"כ דעיבוד לשמה הוה דרבנן וספיקו לקולא יע"ש [ועפי"ז יש ליישב תשו' הגאון, המובא ברא"ש סוף הל' ס"ת. ובטור יו"ד סי' רע"א, שכתב בשם מורו רב משה גאון, דס"ל דרק מצוה מן המובחר למיעבד עיבוד לשמה. אבל מתורת ספר שקורין בו צבור לא נפיק וסיים דכדאי היא מורו רב משה לסמוך עליו בשעה"ד ע"ש ובש"ך יו"ד סי' רע"א סק"א. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, דלהכי סמכו עצמם להכשיר עכ"פ בשעה"ד, משום דעיבוד לשמה בס"ת מדרבנן היא כנז'. ומצאתי ביד שאול על היו"ד בסי' רע"א סק"ג שכתב ג"כ דכפי הנראה סובר ר"מ גאון דעיבוד לשמה מדרבנן היא. דאם הי' מדאורייתא אין לסמוך אפי' בשעה"ד כמבואר בש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגות או"ה ע"ש. ובמחכ"ת אישתמיט מיני' תשו' הרמב"ם והפמ"ג הנ"ל]. וכיון שהראיתי לדעת דהרמב"ם ס"ל דכתיבה לשמה בס"ת מדרבנן היא. ע"כ ודאי דלא ס"ל כהרמב"ן והר"ן הנ"ל דתיבת "לכם" הנאמר בס"ת אתא לאורוי לשם חובתכם, דהיינו לשמה. א"כ עפי"ז לכאורה שפיר כתב הת"ח דמייתורא דלכם דרשינן דמשלכם בעינן. כיון שמצא לזה תנא דמסייע לו מרן הרמב"ם ז"ל, כנזכר ואין לדחות דנהי דס"ל להרמב"ם דכתיבה לשמה מדרבנן היא. מ"מ י"ל דהיינו היכא שכבר קיים המ"ע דכתבו לכם, ואינו כותב עתה הס"ת, אלא כדי להרבות ס"ת לקרות בהם. משא"כ היכא שלא קיים עדיין המ"ע דכתבו לכם, רק בכתיבה זו הוא מקיים המ"ע, אולי גם הרמב"ם יודה דבעינן לכם, לשם חובתכם. זה ליתא, דלהא גופא לא צריך קרא דבעינן כוונה לשם חובה. דהא בלא"ה אנן קיי"ל בכל התורה כולה מצות צריכות כוונה, ואע"ג דהטור באו"ח סי' תע"ה ספוקי מספקא לי' בדעת הרמב"ם אי ס"ל מצ"כ, או לא. ועיין בהה"מ פ"ב מהל' שופר ה"ד שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי. ע"ש בלח"מ מש"כ על ספיקו של הטור. מ"מ הכריעו הפוסקים לומר בדעת הרמב"ם דס"ל מצ"כ. כמש"כ הר"ן בסופ"ב דר"ה בדעת הרמב"ם כן ע"ש. וכ"ה בב"י או"ח. סי' תקפ"ט ועיין בב"י או"ח סי' תע"ה. וכיון שגם הרמב"ם ס"ל דמצ"כ. א"כ ודאי לא צריך קרא מיוחד לזה גבי ס"ת אמנם קושיא זאת יוקשה לנו גם על הרמב"ן גופי'. למ"ל קרא דלכם, להורות דלשם חובתכם בעינן. הא גם הרמב"ן ס"ל דמצ"כ. כמש"כ להדיא במלחמות סופ"ב דר"ה? הגם דלפום ריהטא הי' אפשר לתרץ קושיא זאת על הרמב"ן. דהמעיין שם ברמב"ן, יראה דקאי התם אליבא דרבה ורבא, ובר"ה כ"ח ע"א מבואר דרבה ורבא ס"ל דמצאצ"כ. כמש"כ הרא"ש שם בסי' י"א. ע"ש בהג"א ובתוס' סוכה מ"ב ע"א ד"ה אמר ע"ש. ולשיטתייהו שפיר צריכין קרא גבי ס"ת, לאורוי דלשם חובתכם בעינן אולם דחוק הוא. דהרי הרמב"ן ז"ל לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא שם קאי. ואנן קיי"ל מצ"כ כנז' ולכאורה הי' אפשר לפשוט מזה ספיקו של הפמ"ג באו"ח סי' ס' בא"א סק"ג שעלה ונסתפק אי מה"ת מצ"כ, או רק מדרבנן היא. ע"ש שכתב שלא מצא