רב"ז אורח חיים קלו

עבדין לו כמנהג אבותיהן, ע"ש בק"ע ובפ"מ. והמרדכי בפ"א דר"ה הנ"ל גרס בירושלמי "ולא" כמנהג אבותיהן. וכן העתיק הב"י הנ"ל בשמו ע"ש. הרי להדיא, דלולא זאת, דהריש גלותא בא מזרעו של דוד, לא היו מוליכין כלל הס"ת אצלו, כהזוה"ק הנ"ל דבני בבל מסתפי ולא קא עבדי גלותא לס"ת כנ"ל. וע"כ ודאי דלא שרי להוליך ס"ת, כי אם למלך, או כה"ג, שהתורה מתעלה בהן, שפיר דמי להוליך הס"ת אצלם, מכח כש"כ. דאם שרי להעביר ס"ת מביהכ"נ קטנה לגדולה, מטעם העלאה בקדושה ע"י רוב עם. כהירושלמי מגילה הנ"ל. כש"כ דשרי להעביר ס"ת לכבוד גדולי ישראל, דכבודם עדיפא מכבוד צבור ברוב עם. כדמוכח בסוטה י"ג ע"ב דאמרו, הניחו לו כבודו במרובין יותר מבמועטין. ותו אמרו, הניחו לו כבודו בגדולים יותר מבקטנים, ע"ש בפירש"י הרי דכבוד גדולים עדיפא מכבוד מרובין -- ז) וכן מצינו עוד דכבוד המלך עדיף מכבוד צבור. בר"ה ח' ע"ב, ובע"ז ב' ע"ב, דמלך וצבור מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר משפט עבדו ומשפט עמו [ע"ש בפירש"י דשלמה קאמר לה] איב"א לאו אורח ארעא למיקם מלכא מאבראי ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר הירושלמי הוריות פ"ג ה"ד דנדבת צבור ונדבת נשיא, נדבת נשיא קודמת ע"ש. משום דהנשיא שהוא מלך כבודו עדיף מכבוד הצבור. אבל קשה על זה מבבלי הוריות י"ג ע"א דאמרינן שם, דשעיר ע"א קודם לשעיר נשיא מ"ט האי צבור, והאי יחיד? ומצאתי ב"מראה הפנים" על הירושלמי שם, שהרגיש בזה, וכתב דהירושלמי פליג אש"ס דילן ע"ש. ותימה שלא העיר מכל הנ"ל דמצינו ג"כ בש"ס בבלי בכמה דוכתי דס"ל דכבוד מלך עדיפא מכבוד צבור [ולמדו זאת גם מחכמת שלמה, שאמר משפט עבדו ומשפט עמו כנז' ורוח הקודש הופיעה בבית דינו של שלמה. כמכות כ"ג ע"א ואם אמרו בכבוד מלך דעדיף מכבוד צבור א"כ כש"כ היא דכבוד חכם עדיף מכבוד צבור. שהרי כבוד חכם עדיפא גם מכבוד מלך. כמבואר בהוריות י"ג ע"א דחכם קודם למלך. וכ"ה בירושלמי שם פ"ג ה"ה, ותנדב"א סא"ז פט"ז -- ח). וכיון שחכם קודם למלך, שמעינן ממילא שכש"כ הוא דכבוד חכם עדיפא מכבוד צבור, וכאמור. ה וכיון שהראיתי לדעת דכבוד חכם או מלך עדיף מכבוד צבור. א"כ עפי"ז שפיר דמי להוליך הס"ת לכה"ג או מלך, שהיו חכמים גדולים, והתורה מתעלה בהן. אבל לשאר אדם חשוב מנא לן להתיר ט). ואפי' אם נימא דהא"ז מיירי נמי בת"ח. מ"מ אכתי יש לפקפק, דמי לנו גדול מהריש גלותא, ואפ"ה הי' הדבר קשה לחכמי ירושלים, על זה שהיו מוליכין הס"ת אצלו. ולא מצאו פירוקא, אלא משום שזרעו של דוד משוקע שם וכו' כנ"ל. ומכש"כ שהדבר קשה בזמן הזה, דלדעת כמה פוסקים אין לנו דין ת"ח לכל דבר. כהרמ"א יו"ד סי' רמ"ג סעיף ב'. ועיין בש"ך חו"מ סוס"י א', ובסמ"ע חו"מ סי' ט"ו סק"ד, ובש"ך שם סק"א, ובשארי האחרונים שהאריכו בזה. ומנא לן להתיר בזמה"ז לטלטל ס"ת ממקום למקום ולהוליכו לאדם חשוב? לכן לפענ"ד נראה יותר כמשמעות לשון הג"א פ"א דברכות הנ"ל, דלא התירו להוליך ס"ת, אלא היכא דאיכא תרתי. חולה. ואדם חשוב. והמעיין ב"אור זרוע" גופי' יראה שגם משמעות לשונו מורה כן. עש"ה. ומש"כ הד"מ בסוס"י קל"ה שמשמע מהא"ז דלאדם חשוב, אעפ"י שאינו חולה שרי וכן העתיק המג"א שם בשמו לפענ"ד תמוה, וכאמור, וצ"ע

(ה) אולם לפי מה שכתבתי לעיל (באות ב') אין לנו נפ"מ במעלת ביהכ"נ היותר גדול, משום ברוב עם, או שמתפללים שם אנשים חשובים. שהרי כבר הוכחתי שם דאין היורשים רשאין לשנות ולהעביר ס"ת מביהכ"נ שהי' אביהן רגיל בה. הגם שדחיתי שם הראיה שהבאתי מתשו' הרמב"ן סי' רס"ח, דמעלת ביהכ"נ דרגיל בה, עדיף ממעלת ביהכ"נ היותר גדול. משום די"ל דס"ל כהמרדכי בפ"א דב"ב, דבתשמישי מצוה מורידין כנזכר. אבל השתא חזינא דראייתי מהרמב"ן ז"ל חוזר ונראה. לפימש"כ הר"ן במגילה ר"פ בני העיר, בשם הרמב"ן ז"ל, דביהכ"נ עשו אותה כתשמישי מצוה ע"ש. ואפ"ה תנן התם דביהכ"נ לא יקחו את הרחוב. ומזה מוכח דע"כ ודאי הרמב"ן ז"ל לא ס"ל כהמרדכי. אלא גם בתשמישי מצוה אין מורידין. ומצאתי בפמ"ג או"ח במ"ז סוס"י קנ"ג באד"ה הפרש יש בין תשמישי קדושה לתשמישי מצוה, שכתב כן להדיא דדברי המרדכי הנ"ל במחלוקת שנוי. דלהר"ן ר"פ ב"ה דביהכ"נ קדושה יש בה שפיר. משא"כ להרמב"ן דמצוה הוה. ואפ"ה ביהכ"נ יקחו תיבה ואסור להוריד. ואנן קיי"ל כהר"ן דביהכ"נ וכל שבתוכה קדושה אית בה עכ"ל. וכי תימא א"כ האיך יתרץ הרמב"ן ז"ל להסוגיא דערכין ו' ע"ב גבי ישראל שהתנדב מנורה או נר לביהכ"נ ואר"י שם, ל"ש אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מותר לשנותה ע"ש. ולפי מה שכתבתי דהרמב"ן ס"ל דגם בתשמישי מצוה אין מורידין. יוקשה לנו לפלוג וליתני בדבר מצוה גופי', ולימא: ל"ש אלא למצוה דחשיבא. אבל למצוה דפחיתא לא? כקושית המהרי"ק, המובא בש"ך יו"ד סי' רנ"ט ס"ק י"א ע"ש. אמנם י"ל דהרמב"ן ז"ל לא חש לקושיא זו. כיון דהסוגיא בנר ומנורה קאי, שאינם אלא תשמישי מצוה, ולהכי שפיר אמרינן ד"לדבר מצוה" מותר לשנותה. מטעם דזה גופה הוי העלאה, דבתקלה לא הי' רק תשמישי מצוה, דנזרקין לאחר שאינן ראויין לתשמישן כמגילה כ"ו ע"ב ע"ש. ועכשיו הרי עושין ממנה "דבר מצוה" שיש בגופה מצוה [ואפשר לומר דאדרבה מסוגיא זו יש להוכיח כשיטת הרמב"ן. מדלא אמרו. ל"ש אלא לדבר הרשות, אבל ל"תשמישי מצוה" מותר לשנותה. אלא דייקו וגרסו "לדבר מצוה". אלא ודאי משום דגם בתשמישי מצוה אמרינן מעלין ואין מורידין. ולהכי אין לשנותה אלא "לדבר מצוה" שיש בגופה מצוה].-- וא"כ עפי"ז הרמב"ן ז"ל אזיל לשיטתו, ושפיר קמה וגם נצבה ראייתי מתשו' הרמב"ן. וכדבר האמור

(ו) השתא אתינא לבוא העירה בדברי כת"ר, במה שיצא לדון בזה, ולעמוד על דעת הנותן ס"ת סתם, ולא ידעינן אם הקדישו או לא. והביא מתשו' מהרי"ק, המובא ביו"ד סי' רנ"ט, והש"ך שם סק"ו הביא בשם תשו' שארית יוסף סי' כ"א שכ' לחלק בין ס"ת, לשאר כלי הקודש. דבס"ת שהניחו בביהכ"נ, אין מזה ראיה שהקדישו, יען כי זה מקומו בביהכ"נ, מפני גודל קדושתו. משא"כ בכלי הקודש, אם לא הקדישוהו, לא היו מניחים אותם בביהכ"נ, וכיון שהניחם בביהכ"נ מסתמא הקדישוהו וכו'. וכת"ר העיר להוסיף על השארית יוסף בסברא אחרת בזה. עפי"ד הת"ח בסנהדרין דכ"א ע"ב, דלאו שפיר קא עביד המקדיש ס"ת, דבעינן לכם, שיהי' שלו לעולם. וא"כ עפי"ז הנותן ס"ת סתם אמרינן בודאי לא הקדישו. בכדי שלא תפקע מיני' המ"ע. עכתו"ד. הנה גוף ההוספה עפי"ד הת"ח בזה. כבר קדמו