רב"ז אורח חיים קלה

למיחש, משום ברוב עם ה"מ, משום דבדאורייתא ודאי איכא למיחש משום הידור מצוה

ועתה נתנה ראש ונשובה הדרן לפשוט ספיקו של כת"ר. דהא זה ודאי פשיטא דהלכה כרבנן דפליגו עלי' דר"מ, דמעיר גדולה לקטנה, נמי איכא למיחש משום ברוב עם ה"מ. ולדידהו הא דשרי למכור ביהכ"נ מעיר גדולה לעיר קטנה, היינו משום דמעלי להו לדמים לקדושה מעולה. כמבואר להדיא בפירש"י מגילה כ"ז ע"ב ד"ה ורבנן ע"ש. ולפירש"י שם מבואר דהיכא דליכא עילוי בדמים לא התירו חכמים למכור ביהכ"נ מעיר גדולה לקטנה. אע"ג דמעיקרא קדישא והשתא נמי קדישא. מ"מ איכא למיחש לדידהו משום ברוב עם ה"מ, דגם זה הורדה מקדושה מקרי. ומזה ממילא מוכח דמקטנה לגדולה העלאה בקדושה מקרי וכמו דמעיר גדולה לקטנה הורדה מקדושה מקרי. הכא נמי מקטנה לגדולה העלאה בקדושה מקרי. וכיון שכן לכאורה נפשטא ספיקו, דשרי להעביר ס"ת מביהכ"נ קטנה לגדולה, דבזה איכא העלאה בקדושה משום ברוב עם. אמנם כ"ז לא יתכן אלא לפירש"י ז"ל. אבל לא כן דעת הרז"ה בעל המאור ז"ל בפירושו המשנה דמגילה כ"ז ע"ב שם. וז"ל: ול"נ מתני' מילי מילי קתני. אם מכרו לעלות בדמים, מותר לחלל קדושתו, ואפי' לר"מ וכו' ואם מכרו להעמידו בקדושתו, עושין בדמיו כל צרכן. ובזו אסר ר"מ למכור משל רבים ליחיד, אבל משל רבים לרבים מותר וכו' עכ"ל, ועיין בפמ"ג או"ח סי' קנ"ג במ"ז סק"ז באד"ה עוד רגע אדבר. שהביא לפי' הבעל המאור, וכתב וז"ל: לפי"ז רבנן ור"מ פליגו. דלרבנן משל רבים ליחיד נמי קדושה אית בה. וזה דעת הט"ז באות וי"ו וכו' עכ"ל. ועיין בפמ"ג בא"א שם סק"א שכתב וז"ל: ולא אבין מש"כ הט"ז אות וי"ו ביהכ"נ של כרכין, ליחיד, מותר, כרבנן דר"מ. משמע דרבנן ס"ל דהוה קדושה כמו מקודם. וז"א כמ"ש, והורדה עכ"פ מקרי, עכ"ל. וכן נתקשה עוד על הט"ז במ"ז שם סק"ו ע"ש. אבל לפימש"כ הפמ"ג ז"ל בעצמו במ"ז סק"ז הנ"ל, אתי שפיר, דדעת הט"ז כדעת בעל המאור הנ"ל. וכ"מ מהמג"א שם ס"ק כ"ז ובפמ"ג בא"א שם, עש"ה ותראה מבואר מדבריהם דס"ל דלהמסקנא לא חשו רבנן כלל להא דברוב עם ה"מ. ואפי' מרבים ליחיד לאו הורדה מקדושה מקרי, דמ"מ קדושה אית בה. וכמו מרבים ליחיד לדידהו ליכא הורדה. הכא נמי מקטנה לגדולה אין כאן העלאה בקדושה. וא"כ מדברי הפוסקים אלו מוכח ג"כ בנידון ספיקו דלהעביר ס"ת מביהכ"נ קטנה לגדולה, לא מקרי העלאה בקדושה -- ה).-- אבל ראה זה מצאתי בירושלמי מגילה פ"ג סוף ה"ב, על המשנה דאין מוכרין את של רבים ליחיד וכו'. אר"י לית כאן מה אנן קיימין, אם כר"מ, אין מוכרין ביהכ"נ אלא על תנאי. אם כרבנן, מוכרין אותו ממכר עולם? ע"ש בפ"מ שפי' וז"ל: רישא דמתני' קשיא לי', ולית כאן לאוקמה, דמה אנן קיימין, אם כר"מ, כדגריס במתני' קשיא, הא ר"מ קאמר בסיפא אין מוכרין כלל ביהכ"נ אלא על תנאי וכו'. ואי דלא גרסינן ר"מ בהרישא. כמאן מוקמית לה, אי כרבנן דר"מ דהסיפא, הא לדידהו מוכרין אותו ממכר עולם וכו'. ולא איכפת להו אם מורידו מקדושתו. ופשיטא דכר' יהודה נמי לא אתיא. וכמאן מוקמינן לה עכ"ל. ומשני הירושלמי: תיפתר בס"ת. ע"ש בפ"מ שפי', דברישא לא קתני ביהכ"נ ומפרש לה דבס"ת מיירי, ואין מוכרין מרבים ליחיד. דמורידו מקדושתו שהיו רבים קורין בו, ועכשיו הרי היא ליחיד עכ"ל. וע"ש בגליון הש"ס, בשם תמים דעים להראב"ד סי' קט"ו, דלהירושלמי רבנן לא פליגו במתני' על ר"מ ע"ש. ונראה דס"ל להתמים דעים, דלהירושלמי רבנן דאמרו א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה, לא פליגו כלל על הת"ק. אלא הוסיפו על דבריו, דגם מעיר גדולה לקטנה אין מוכרין ס"ת, משום דמורידו מקדושתו הראשונה שהיו קורין בו ברוב עם, וא"כ עפי"ז מבואר מהירושלמי להדיא דלמכור ס"ת מעיר גדולה לקטנה איכא הורדה בקדושה, וממילא מוכח דלהירושלמי שרי להעביר ס"ת מביהכ"נ קטנה לגדולה, דהוי העלאה בקדושה. כעין דאמרינן ביומא ע' ע"א, ובסוטה מ"א ע"א, דכאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו, כדי להראות חזותו לרבים, ע"ש בפירש"י להראות נויו של ס"ת וכו' ע"ש. והכא נמי יש לומר דלהירושלמי מותר להעביר ס"ת לביהכ"נ גדולה, משום דהוי העלאה בקדושה. וא"כ נפשטא ספיקו כשמלה מפורשה, דד"ז תלוי בש"ס בבלי וירושלמי ובפירושא דרבוותא, וכדבר האמור -- ו)

(ד) ודע דיש לומר לפי שיטת הירושלמי מגילה הנ"ל דשרי להעביר ס"ת מביהכ"נ קטנה לגדולה, מטעם דחשיבא העלאה בקדושה, משום ברוב עם. א"כ אפשר דמטעם זה הוא הדין דשרי להעביר ס"ת מביהכ"נ לביהכ"נ אחרינא, המתפללים בתוכה אנשים חשובים ות"ח, דגם זה איכא למיחשב להעלאה בקדושה, דכבוד הוא לס"ת שיקראו בה אנשים חשובים ות"ח. והס"ת מתעלה בהן. כמבואר בירושלמי יומא פ"ז ה"א, וסוטה פ"ז ה"ו, דפריך שם: בכל אתר אמרינן הולכין אחר התורה. והכא אמרינן מוליכין את התורה אצלו ומשני: אלא ע"י שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן וכו' ע"ש. הרי להדיא דשרינן להוליך הס"ת לבנ"א גדולים וחשובים, משום שהתורה מתעלה בהן. ועפ"י הירושלמי הזה פסק ב"אור זרוע הגדול" הל' ק"ש ס' ט', דשרי להביא ס"ת לבית אדם חשוב. ועיין בהג"א פ"א דברכות סי' ז' בשם א"ז ע"ש ובמרדכי סופ"ק דר"ה, המובא גם בב"י או"ח סוס"י קל"ה, ועיין בד"מ ובמג"א שם ס"ק כ"ז ע"ש. אע"ג דלטלטל ס"ת לאו דבר קטן הוא. כמבואר בזוה"ק פ' אחרי דע"א ע"ב דאר"א האי דאמריתו גלותא דס"ת אפ' מבי כנישתא לבי כנישתא אחרא אסור וכו' אר"י בני בבל מסתפי ולא קא עבדי אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא ע"ש. וכן הוא בתענית ט"ז ע"א איכא בינייהו דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא ע"ש? מ"מ שרינן להביא ס"ת לאדם חשוב, משום שהתורה מתעלה באדם חשוב כנז'. ומטעם זה אפשר דשרי להעביר ס"ת לביהכ"נ המתפללים בתוכה אנשים חשובים, דחשיבא העלאה בקדושה, וכאמור אמנם לפענ"ד יש לפקפק בעיקר הדין שהוכיח הא"ז מהירושלמי הנ"ל דשרי להוליך ס"ת לאדם חשוב. ובאמת המעיין בירושלמי שם יראה דלאו לכל אדם חשוב התירו להוליך ס"ת אצלו, אלא לכה"ג או מלך, ע"י שהיו גדולים בתורה. שהרי בירושלמי שם פריך. והא תמן מובלין אורייתא גבי ריש גלותא. ומשני ריב"ב, ע"י שזרעו של דוד משוקע שם, אינון