רב"ז אורח חיים קלב

סימן מב כבוד הרה"ג וכו' מו"ה נחום שעכטער שליט"א אבד"ק דארבאן

ע"ד השאלה, באחד שנתן ס"ת לביהמ"ד. ולא אמר בפירוש שנתנו לצמיתות, וגם לא התנה שאם ירצה לתנו לביהמ"ד אחר שיהי' הכח בידו. ושבק לן חיי', ובניו רוצים להעביר את הס"ת מהביהמ"ד הנ"ל, ולתנו לביהמ"ד אחר. אם רשאים לעשות כן?:

תשובה

(א) הנה מקור ד"ז שואף וזורח, ופשוט ומוכרח, מהתוספתא דב"ק פרק י"א הלכה ב': האומר תנו מאתים זוז לביהכ"נ, תנו ס"ת לביהכ"נ ינתנו לביהכ"נ הרגיל בה. ואם הי' שנים יהי' רגיל בשניהם, ינתנו לשניהם. ורבותינו הקדמונים ז"ל הביאו התוספתא הזאת להלכה למעשה. כמבואר ברי"ף בב"ב פ' חזקת הבתים סי' תשל"ה, ובנמק"י. וכ"ה ברא"ש שם סי' נ"ו, ובמרדכי פ"ק דב"ב סי' תצ"ה. ובאור זרוע הגדול הל' צדקה, ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' תרצ"ג [וברשב"ם ב"ב מ"ג ע"ב] וכן פסקינן בטוש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעיף ד'.-- א) וד"ז נאמרה ונשנית בטוש"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף כ"ג גבי מתנת שכ"מ, ע"ש בסמ"ע סק"נ, ובש"ך שם ס"ק ל"ג עש"ה. ומכ"ז מפורש יוצא שאין היורשים יכולין להעביר את הס"ת מביהכ"נ שהי' אביהם רגיל בה, לביהכ"נ אחר. וכן מצאתי עוד להדיא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' שמ"ג שכתב וז"ל: וכ"מ בתוספתא דב"ק האומר תנו ק' דינרים לביהכ"נ, יתנו לביהכ"נ הרגיל בה [וכו'] אלמא דאפי' מביהכ"נ לביהכ"נ אחר, אין היורשים יכולין לשנותה, אעפ"י שאמר לביהכ"נ סתם, כיון דאיכא למימר דלביהכ"נ הרגיל בה נתכוון. כש"כ היכא דאמר בהדיא, שאין רשאין לשנות עכ"ל. וא"כ קו"ח בנידון שאלתינו, שאביהן של היורשים בעצמו נתן הס"ת לביהמ"ד שהי' רגיל בה, שאין יורשיו רשאין לשנות להעבירו לביהמ"ד אחר. וא"כ עפי"ז צ"ע מש"כ המג"א סוס"י קנ"ד בשם המבי"ט ח"ב סי' קע"א, בבני העיר שהי' להם ביהכ"נ א', ומחמת סיבה הוצרכו לחלק עצמן לשנים. הדין שכל כלי הקודש וס"ת יחלוקו. ואם יש חפצים ידועים שהקדישם א' יכול הוא או יורשיו להוליכם לביהכ"נ אשר הוא בתוכו, ע"ש. וי"ל האיך יכולין היורשים להעביר את הס"ת וכיו"ב מביהכ"נ שהי' אביהן רגיל בה ולהוליכו לביהכ"נ אחר? וע"כ צ"ל דמיירי התם שנפרדו וניידו כולם מהביהכ"נ הראשון, ונתבטל הביהכ"נ שהי' אביהן רגיל בה, ולהכי יכולין היורשים להוליך הס"ת וכיו"ב לביהכ"נ אחר. משא"כ אם לא נתבטל הביהכ"נ שהי' אביהן רגיל בה, רק שנתחלקו ונפרדו קצתם לביהכ"נ אחר ודאי שאין היורשים רשאים לשנות ולהוליך הס"ת לביהכ"נ אחר כנזכר ואין התשו' מבי"ט תח"י כעת לעיין בו]

(ב) והנה מפשט לשון התוספתא נראה בעליל, דאפי' אם היורשים רוצים להעביר אם הס"ת לביהכ"נ אחר היותר גדול מהביהכ"נ שהי' אביהן רגיל בה, אפ"ה אין רשאין להעבירו. משום דמעלת ביהכ"נ שהי' אביהן רגיל בה, עדיף ממעלת ביהכ"נ היותר גדול וכן מוכח מתשו' הרמב"ן סי' רס"ח, מובא בב"י יו"ד סי' רנ"ח, וז"ל: ראובן קנה מטו"ה גן סמוך לביהכ"נ, והתנה בשטר המכר שיתן קיתון שמן למאור, בכל שנה. ואח"כ נפלה מחלוקת בין בני העיר, שיש אומרים שינתן לביהכ"נ הסמוך לגן, וי"א שינתן לביהכ"נ היותר גדול שבעיר. והלוקח אומר לתתו למאור ביהמ"ד. נראה דינתן למאור ביהכ"נ וכו' ויתחלק בין ב' הביהכ"נ לפי הראוי להם, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו עכ"ל. והד"מ שם כתב וצ"ע אמאי לא יתן לביהכ"נ הרגיל. ובש"ך שם סק"ז כתב: ולא ידענא מאי קשיא לי', דמיירי ברגיל בשתיהן עכ"ל. הרי מבואר להדיא דמעלת ביהכ"נ הרגיל בה, עדיף ממעלת ביהכ"נ היותר גדול. ולהכי באם הי' רגיל בשתיהן, יתחלק בין ב' ביהכ"נ, אעפ"י שאחד מהם יותר גדול. -- ועפי"ז לכאורה ממילא נפשטא ספיקו של כת"ר, מה שעלה ונסתפק, במי שנתן ס"ת לביהמ"ד קטן. ואח"כ רוצה הוא, או בניו, להעבירו לביהמ"ד אחר היותר גדול. אי שייך לומר בזה מעלין בקודש משום ברוב עם הדרת מלך. ולפי מה שכתבתי מוכח דאין מעלת ביהכ"נ היותר גדול, מעלה כל כך, שיהא שייך לומר בזה מעלין בקודש איברא שי"ל שאין מתשו' הרמב"ן ראיה לד"ז. לפימש"כ המרדכי בפ"ק דב"ב סי' תצ"ב, בשם מהר"ם, דדוקא גבי תשמישי קדושה אמרינן מעלין בקודש ולא מורידין ולא לגבי תשמישי מצוה ע"ש דקרא לנר ומנורה תשמישי מצוה. וכ"כ בשמו הב"י יו"ד סי' רנ"ט, וע"ש בד"מ שכתב דהרא"ש פליג ע"ז ע"ש אבל במהרי"ק שורש קכ"ח כתב דלא יוכל שום פוסק לחלוק ע"ז שכתב המרדכי ע"ש. וכ"כ הש"ך בשמו בסי' רנ"ט ס"ק י"א, ע"ש מש"כ בזה. וא"כ לפי"ד אתי שפיר פסק הרמב"ן בשמן למאור, דלא הוי רק תשמישי מצוה, לחלקו בין ב' ביהכ"נ. אעפ"י שאחד מהם יותר גדול. משום דס"ל ג"כ דלגבי תשמישי מצוה לא שייך בזה מעלין בקודש וכו'.-- ועפי"ז א"ש ג"כ מה שלא חש הרמב"ן ז"ל לטענת הלוקח שאמר לתתו לביהמ"ד. אעפ"י שבלשון בני אדם סתם מאור, הוא לביהכ"נ מ"מ אכתי הו"ל לחוש לטענת הלוקח, דהא איכא בזה עילוי בקודש. שהרי קדושת ביהמ"ד חמורה יותר מקדושת ביהכ"נ כמבואר ברמב"ם פ"ח מהל' תפלה ה"ג, ע"ש בכ"מ, ובטוש"ע או"ח סי' צ' סעיף י"ח. וסי' קנ"ג סעיף א'. ובש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק כ"ד ע"ש? אלא ודאי כדאמרן. כיון דלא הוי רק תשמישי מצוה. ל"ש בזה מעלין בקודש וכו' כנזכר. משא"כ בס"ת, דחמורה קדושתה. אולי גם הרמב"ן מודה דשרי להעבירו לביהכ"נ היותר גדול, משום מעלין בקודש אולם מפשט לשון התוספתא הנ"ל, מוכח דמעלת ביהכ"נ הרגיל בה, עדיף טובא גם ממעלת ביהכ"נ היותר גדול, וכאמור. -- ב)

(ג) ברם עיקר הספק שנסתפק כת"ר, אי מעלת ביהכ"נ היותר גדול הוי מעלה לענין ס"ת, דיהא שייך לומר גבי' מעלין בקודש, משום ברוב עם הדרת מלך. איכא למיפשט מש"ס בבלי וירושלמי, וכפי פירושי דרבוותא. דהנה במגילה כ"ז ע"ב תנן אין מוכרין את של רבים ליחיד, מפני שמורידין אותו מקדושתו דברי ר"מ. א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה. ובגמ' שם אמרו: ור"מ, מעיר גדולה