רב"ז אורח חיים קכח

לכבוד האורח, דלא שייך הטעם דעין יפה, אפ"ה אורח מברך וכן י"ל על המג"א סי' קס"ז ס"ק ל"ב שכתב עמש"כ הנ"ח דנהגו לחלוק כבוד לגדול וכ' וכ' דכ"מ בגמ' דהא ר"א חלק כבוד לר"ז לבצוע. והמחצהש"ק כתב בכוונתו עפי"ד המהרש"א דר"א החזיק לר"ז לגדול ממנו, ולכן א"ל לבצוע אעפ"י שר"א הי' הבעה"ב, ע"ש בפמ"ג. ובאמת כבר כתבתי שדברי המהרש"א תמוהים. ועוד דהרי הד"ח לא קאמר אלא דעכשיו בזה"ז נהגו לחלוק כבוד לגדול משא"כ מזמן הש"ס מודה דלעולם הבעה"ב בוצע. וא"כ האיך מביא המג"א ראי' לזה מזמן הש"ס מר"א ור"ז. אם לא שנימא דס"ל דלגבי ר"ז לא שייך ג"כ הטעם דעין יפה, וצ"ע. והבן

ולכן נלפענ"ד דהטור למד כן דבעה"ב בוצע, אפי' אם האורח גדול מהא דאמרינן בירושלמי פ"ז דברכות ה"ג דף מ"ט ע"א, דר"ז כהן היה, וקם מקרי כהן במקום לוי בפ"מ וכן הוא עוד בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה דאבב"ח ור"ח הוון יתבין אכלין. והוה ר"ז קאים ומשמש קומיהון וכו'. דהוא כהן. וא"ש המשתמש בכהונה מעל, ע"ש בפ"מ, ובמרה"פ פ"ג דברכות ה"א בד"ה שרע ע"ש. ומצאתי עוד בירושלמי שביעית פ"ו ה"א דף י"ח ע"א, דר"ז הוה אזל לחמתא דפחל והוה חמי גרמיה. יהב מבר מדקלייא דבבל וכו' ע"ש בפ"מ שהיה כהן עש"ה וראה עוד בירושלמי ברכות פ"ג ה"א דף כ"א ע"ב כשמת ר' יודן נשיא וכו', דחף רחב"א לר"ז בכנישתא דגופנא דציפורן, ומסאביה, יע"ש. וא"כ, דר"ז היה כהן. ואפ"ה ר"א היה בוצע, מטעם דבעה"ב בוצע. הרי להדיא דאעפ"י שהאורח גדול, כמו ר"ז שהיה כהן, אפ"ה בעה"ב בוצע

ועפי"ז מיושב היטב ולא קשה מידי קושיית הראשונים והמהרש"א שהבאתי לעיל (באות א') שהקשו, כיון דר"א ידע דבעה"ב בוצע. האיך א"ל לר"ז לבצוע ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. דר"א הוה סבר מעיקרא, כיון דר"ז כהן הוא. וקדימת כהן מה"ת הוא, כגיטין נ"ט ע"ב ע"ש [ועיין במג"א סי' ר"א סק"ד, ועיין ירושלמי פ"ה דגיטין ה"ט ע"ש]. ולכן שפיר א"ל לר"ז לבצוע, אף שהוא הי' הבעה"ב. ור"ז השיב לו דבעה"ב לעולם בוצע, אפי' אם האורח כהן. והשתא דאתית להכי מובן היטב דברי הד"מ בסי' קס"ז אות ח' בשם הגהות אלפסי החדשים דבעה"ב בוצע, אעפ"י שיש שם כהן, וכן איתא בירושלמי, עכ"ל. ובאמת בירושלמי שלפנינו לא נמצא כלל ד"ז. ועל כרחך כוונתו להירושלמי הנ"ל דר"ז כהן הוא. וממילא מבואר כנ"ל שוב האיר ה' את עיני ומצאתי בשלטי הגבורים שעל המרדכי ברכות פ' שלשה שאכלו אות ג', שכתב: ואפי' יש שם כהן בעה"ב בוצע. ופליאה האיך מוחל קדושתו דומיא דקה"ת. וגם שום עבדות מכהן אסור, כדאיתא בירושלמי וכו'. אכן אם ר"ז הי' כהן יש ראי' שבעה"ב יכול לבצוע ברשות כהן, כמו שעשה ר"א לר"ז עכ"ל. [ועיין בט"ז או"ח סי' קכ"ח ס"ק ל"ט, ובבאה"ט שם ס"ק פ"ב, ובברכ"י בשיו"ב סי' קכ"ח עש"ה]. ומצאתי בש"ע הרב רש"ז בסי' קס"ז סעי' י"ט שכתב ג"כ להאי דינא דבעה"ב הוא קודם אפי' לכהן, ע"ש בהג"ה שכתב מדנפשיה סברות להאי דינא ובמראה מקום לא ציין שם שום מקור לזה. ונראה שבמחכת"ה אישתמיטתי' כ"ז.-- ז) -- וגם מש"כ המהרש"א ז"ל דפסקינן דגדול מברך, ומשום הכי לא רצה ר"ז לברך ע"ש. ג"כ תמוה, שהרי פסקינן בטוש"ע או"ח סי' ר"א, דה"מ כשאין שם אורח. אבל כשיש שם אורח הוא מברך, ואפי' אם הבעה"ב גדול ממנו. כדאשכחן בברכות מ"ו סוע"ב בעובדא דרב ורבי, ע"ש ברא"ש. וכן בש"ע הרב סי' ר"א סעי' ד' דאפי' בעה"ב כהן, אפ"ה האורח מברך. ולה"מראה הפנים" שהבאתי לעיל (באות ב') שכתב, להרשב"א ר"ז נחשב כבעה"ב, ור"א כאורח. יש להוכיח האי דינא דאורח מברך, אפי' בעה"ב כהן. מההוא עובדא דר"א ור"ז הנ"ל שא"ל ר"ז לר"א שיברך. ולהמרה"פ בדעת הרשב"א הנ"ל, הכי קאמר לי' ר"ז לר"א. לסברתך שאני נחשב כבעה"ב בסעודה זו. ואתה נחשבת כאורח. וראוי לך לברך כנ"ל ואע"ג דר"ז היה כהן כנז' וא"כ לו משפט הקדומה לברך מטעם "וקדשתו"? ומדחזינן בהא שא"ל ר"ז לר"א שיברך. שמעית מינה, דאורח מברך אפי' אם בעה"ב הוא כהן. וכדבר האמור

סיומא דפסקא להלכה ולמעשה. דבעה"ב בוצע, אפי' אם האורח הוא כהן. והאורח מברך אפי' אם בעה"ב הוא כהן: אביך דוש"ת באהבה בצלאל זאב שאפראן סימן מ מכתב מבן המחבר כבוד אדוני אבי מורי הרב הגאון האדיר המפורסם וכו' כקש"ת מוה"ר בצלאל זאב שאפראן שליט"א אבד"ק באקוי והגליל

אחרי דרך מבוא השלום כמשפט לגברא רבה מדברנא דאומתא. הנה כי כן לנכון הגעתי לפרק התקבל תשובתך הרמתה אלי, על דבר שאלתי. אם "בעה"ב בוצע" גם אם האורח הוא כהן. ואם "האורח מברך" גם אם הבעה"ב הוא כהן. ותהלה לאל בררת הדק היטב דין זה ממקורים טהורים אמרי נועם בחריפות ובקיאות נפלא. ישר כחך וחילך לאורייתא

אבי מורי יקירי! קראתי בשים לב את הבאור הנפלא אשר בארת משז"ל במסכת סנהדרין (דף נ"ט ע"ב) בעי מיניה ר' זירא מרב אבהו: ירדה לו דמות חמור מהו? א"ל יארוד נאלא וכו'. ופירש רש"י: תנין שוטה, עוף ששמו תנין,